| ערכים קשורים |  | |
| תחומים קשורים | | |
| | ח'ליפות
Caliphate
ח'ליפות, כינויה של משׂרת הח'ליפה (או ח'ליף) - "מחליפו" של הנביא מוחמד
וממלא מקומו כראש האומה המוסלמית (כנביא וכשליח האל אין לו מחליף).
הח'ליפים הראשונים היו ארבעת עמיתיו הקרובים של הנביא: אבו בכר,
עומר אבן אל-ח'טאב,
עות'מאן ה-1
ועלי אבן אבו טאלב.
במבט לאחור, היסטוריונים מוסלמים רואים תקופה זו כ"תור הזהב" של האסלאם הטהור, שכן בסיומו התפלג האסלאם, עם רצח עלי (661). תומכיו הקימו את כת השיעה,
שאינה מכירה כלל בח'ליפות, ואילו יריבו של עלי, מועאוויה ה-1,
נטל את הח'ליפות בכוח הזרוע ויסד את בית אומיה
(661- 750), שמרכזו נקבע בדמשק.
ב-750, אחרי מלחמת אחים, עברה הח'ליפות לידי בית עבאס
בבגדד. במאה ה-10 נותר בידי בני עבאס רק התואר ח'ליף, ואילו השלטון למעשה עבר לידי שושלות שונות של שליטים צבאיים, רובם טורקים, פרסים וטורקסטנים, ובחלקים שונים של האימפריה קמו שליטים מקומיים שטענו למעמד הח'ליף. הכובשים המונגולים הוציאו להורג את הח'ליף העבאסי האחרון ב-1258. שליטי מצרים הממלוכים
העבירו אחד מצאצאי השושלת לקהיר, והוא וצאצאיו נשאו להלכה תואר ח'ליף.
כאשר כבשו הטורקים העות'מאנים
את מצרים (1517) נטל לעצמו הסולטן העות'מאני סלים ה-1 את התואר ח'ליף. אך רק במאה ה-19 החלו הסולטנים העות'מאניים להדגיש את מעמדם כח'ליפים, ותבעו זיקת נאמנות מכל המוסלמים, גם אלה שישבו מחוץ לממלכתם; הגדיל לעשות הסולטן עבדולחמיד ה-2,
שטיפח מדיניות פאן-אסלאמית וניסה, בין השאר, לגייס לעזרתו את המוסלמים בהודו בימי מלחמת העולם הראשונה.
בטורקיה הרפובליקנית בוטלה המלוכה ב-1922, אך הממשל (אף שהיה חילוני באידיאולוגיה שלו) ניסה תחילה להמשיך ולקיים את הח'ליפות, ומינה כח'ליף אחד מבני השושלת המודחת; אולם ב-1924 הדיחה הממשלה וגירשה גם אותו, וביטלה את הח'ליפות. שליטים מוסלמים שונים חתרו מאז לקחת לעצמם את מעמד הח'ליפות; חוסיין בן עלי
מלך חיג'אז
הכריז על עצמו ח'ליף (1924), אך לא נתקבל; מפעם לפעם רווחו שמועות תוכניות דומות שהיו לאבן סעוד,
לפואד
מלך מצרים וליורשו פרוק,
וכן לשליטים אחרים - אולם כל אלה לא יצאו אל הפועל. ב-1926 נערכה בקהיר ועידה שדנה באפשרות חידושה של הח'ליפות, אולם בוועידה לא הושגה הסכמה. מאז לא נתחדשו הניסיונות להחזרת מוסד הח'ליפות.
יש לכם הערה לערך ?
|
הדפס
