חמור, מין יונק,
בעל חיים השייך לסוג סוס
במשפחת הסוסיים.
החמור נבדל מהסוס באוזניו הארוכות וראשו הגדול יחסית. על צווארו יש רעמה קצרה. הוא משמיע קול נעירה. נקבת החמור היא אתון, וחמור צעיר הוא עַיִר.
הודות לקומתו הנמוכה ולגופו המוצק, אין החמור נוטה לכרוע תחת משא כבד. צעדיו ישרים וקצרים ומאפשרים לו לשמור על יציבות גם בתוואי הליכה קשה. סיבות אלו הביאו לביותו
של החמור בידי האדם כבר לפני שבעת אלפים שנה וניצולו גם לצורך סחיבת משאות וגם כבהמת רכיבה.
החמור חסון יותר מהסוס, פחות בררן באוכל שלו ואף פיקח ממנו (מוח החמור גדול יותר ממוח הסוס). יחד עם זאת, האדם נוטה לייחס לחמור התנהגות עקשנית בגלל שאינו מגיב בקלות להצלפות שוט על גופו ולעיתים נשאר נטוע במקומו. הסיבה האמיתית להתנהגות זו של החמור, אינה קשורה לעקשנות אלא לאינסטינקט חייתי הטבוע בו - לקפוא במקומו בשעת סכנה או מצוקה. כמו-כן, בגלל עורו העבה החמור אינו רגיש במיוחד לצליפות שוט.
ערוד, חמור הבר (צילום: גטי אימג' בנק ישראל)
משך ההריון של האתון, נקבת החמור, הוא שנים עשר חודשים. בכל המלטה יש ולד יחיד. אורך החיים הממוצע הוא עשרים שנה. מוצאו של החמור המבויית מהערוד
- חמור הבר, מהמין האפריקני נובי (E. asinus africanus). קיימים שני טיפוסים עיקריים של חמור מבויית: החמור הקטן והאפור שגובהו כ- 80 ס"מ והחמור הגדול שגובהו מעל למטר. הגזעים הגבוהים יותר של החמור מנוצלים בעיקר להכלאות עם סוסות להולדת פרדים.
פרד - פרדה (E. asinus X E. caballus)
הפרד הוא בן כלאיים
בין החמור לסוסה אשר ניחן באון כלאיים- עוצמת גדילה נמרצת יותר וכושר הנבה רב יותר, תופעה ייחודית לצאצאי דור ראשון אחרי הכלאת גנוטיפים (מערכים גנטיים) מתאימים.
הפרד דומה בגודלו לסוס ובעמידותו וחוסר בררנותו לאוכל - לחמור. הוא איננו חיה פורה המסוגלת להעמיד צאצאים, אף כי יש לו את כל סימני המין החיצוניים.
הפרד ידוע כחיה חזקה מאוד, בעל כוח סבל רב. היא משמשת את האדם לעבודה, להובלת משא בדרכים קשות ובהרים, ולפעמים גם לרכיבה.
הפרד, או הפרדה, תמיד יהיו פרי הכלאה של חמור וסוסה. ניסיונות הכלאה הפוכים, בין האתון לסוס, הביאו להולדת בעל חיים קטן יותר ופחות שימושי לצרכי האדם.
הדפס
