חנוכה

במקורות שעניינם חג החנוכה קשה להפריד בין היסטוריה לאגדה. במהלך מרד החשמונאים נגד המלך הסֵלֶווקִי אנטיוכוס אפיפנס, הביס יהודה המקבי את ליסייס וצבאו ועלה לירושלים, שהיתה עד אז בשליטת המתייוונים שהיו תחת השילטון הסלווקי. החשמונאים טיהרו את בית המקדש לאחר שטומא, שיקמו את כליו, חידשו את עבודת הקורבנות וחגגו את חנוכת המזבח במשך שמונה ימים. מספר הימים הנחוג בא לסמל את חג הסוכות, שהמורדים לא יכלו לקיימו באותה שנה בגלל מצב הלחימה, ואת חנוכת המקדש בימי שלמה המלך, שנמשכה גם היא שמונה ימים.

המערכה הראשונה של מלחמת החשמונאים ביוונים נסתיימה בכ"ה בכסלו, ותאריך זה הוא בין הטעמים המסבירים את שם החג: חנו-כ"ה – הווה אומר, בכ"ה בכסלו זכו החשמונאים למנוחה מאויביהם.

סיפור מלחמת החשמונאים מופיע בספרי חשמונאים (או ספרי מקבים), 4 ספרים חיצונים מתקופת בית שני, אך עיקרו של סיפור המרד מופיע בראשון שבהם (שעליו מסתמך תיאורו של יוסף בן מתתיהו ב'קדמוניות'). בספר זה מתוארת המלחמה מראשית ההתקוממות כנגד אנטיוכוס (167 לפנה"ס) עד מות שמעון החשמונאי (135 לפנה"ס), תקופה של 32 שנה.  בתלמוד נזכרים ניצחונות החשמונאים רק ברמז, ובעיקר מודגש הנס שלכבודו מדליקים נרות בחג זה, נס פך השמן שהספיק לשמונה ימים: "כשנכנסו היוונים להיכל טימאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי וניצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כוהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונת ימים" (שבת כא, ע"ב). יש המסבירים זאת במתח הפוליטי הרב ששרר במשך רוב ימי בית שני בין הפרושים, שהניחו את יסודות ההלכה התלמודית, לבין מלכי בית חשמונאי.

אף על פי כן, חג החנוכה שמר גם על אופיו הלאומי, כזכר למלחמת הגבורה של החשמונאים נגד כובש זר. צד זה הודגש בעת החדשה, במיוחד עם קום מדינת ישראל, שהמאבק על תקומתה תואר כהד למלחמות יהודה המקבי ואחָיו.

יצוין כי מועד החג - כ"ה בכסלו עד ב' בטבת (ברוב השנים) - הוא תמיד בסמיכות ליום הקצר בשנה, 22 בדצמבר לפי לוח השנה הכללי (מועד ההיפוך החורפי). חג המולד הנוצרי חל אף הוא בקרבת תאריך זה, ויש ראיות אנתרופולוגיות והיסטוריות לחגים בתרבויות אחרות, החלים אף הם בקרבתו של מועד ההיפוך החורפי וכוללים מוטיבים של אש ואור. מכאן הועלתה סברה בדבר קיומם של טקסים פגאניים קדומים ל"גירוש החושך" בצמוד ללילה הארוך בשנה, שהחגים הידועים לנו כיום, וחנוכה ביניהם, הם גלגוליהם המאוחרים. לטענה זו אין תימוכין היסטוריים בכתובים.

חז"ל קבעו שפרסום הנס באמצעות הדלקתם של נרות כה חשוב, עד שאפילו המתפרנס מצדקה חייב למכור כסותו כדי להשיג נרות להדלקה.

כדי שייראו הנרות, נוהגים להניח את הנרות בפתח הבית מבחוץ, ואם אין אפשרות לעשות כן - להניחם על אדן החלון, כך שייראו מן הרחוב. רק בעת סכנה (בתקופות שבהם נרדפו היהודים בשל דתם) הותר להדליק את הנרות בתוך הבית פנימה.

אור הנרות גדל והולך: בלילה הראשון של החג מדליקים נר אחד, ובכל לילה מדליקים עליו נר נוסף, עד שביום השמיני מדליקים שמונה נרות. (בעבר היתה גם מסורת חלופית, של פתיחת החג בשמונה נרות וגריעת אחד מהם בכל יום נוסף, אך ההלכה פסקה כנגדה.) הצבת הנרות בחנוכיה נעשית מימין לשמאל, אך הדלקתם - משמאל לימין. את הנרות מדליקים עם צאת הכוכבים, לאחר תפילת ערבית, ומשאירים אותם דולקים לפחות חצי שעה. בליל שבת מדליקים את הנרות לפני כניסת השבת ומקפידים שיוכלו לדלוק לפחות עד חצי שעה אחרי צאת הכוכבים.

ילדים מדליקים נרות חנוכה (עמית מגל)

חל איסור להשתמש באש הנרות ובאורם לכל צורך אחר, ולכן נוהגים להניח בקרבתם נר "שַׁמָּשׁ" (המשמש להדלקת הנרות עצמם), כדי שהנהנה מהאור יחשב כאילו הוא משתמש באור זה. כל נר כשר לחנוכה, אך המהדרים מדליקים בשמן זית.

עיצוב המנורה שבה נוהגים להדליק את הנרות, ה"חנוכייה", נעשה עניין לאמנות יהודית מיוחדת. אולם ניתן להדליק את נרות החנוכה גם ללא חנוכייה, ולמקמם על משטחים שונים. את הנרות מציבים במרחק מועט זה מזה, על מנת שייראה אור כל אחד מהם בנפרד, ואת השמש מציבים גבוה יותר, או מן הצד, כדי שיהיה ברור שאינו נכלל בספירת הנרות.

בלילה הראשון מברכים על ההדלקה שלוש ברכות: "להדליק נר של חנוכה", "שעשה נסים לאבותינו" ו"שהחיינו"; בשאר הלילות מברכים רק את שתי הברכות הראשונות.

מנהג הוא להגיד לאחר ההדלקה את תפילת "הנרות הללו" ("הנרות הללו אנו מדליקין על הנסים ועל הנפלאות") ואחריה לשיר (במנהג אשכנז) "מעוז צור" או (במנהג ספרד) מפרקי תהילים, ובמיוחד פרק ל'. בתפילות החג מוסיפים את קטע ההודיה "על הנסים" ב"עמידה" ובברכת המזון, וקוראים את ה"הלל". בכל יום קוראים בתורה קטע מפרשת קורבנות הנשיאים (ספר במדבר) ובשבת קוראים הפטרה מיוחדת (מתוך ספר זכריה).

מאכלי החג המיוחדים כוללים סופגניות ולביבות מטוגנות - אולי בשל מוטיב השמן שבסימנו עומד החג עצמו. בין מנהגיו הלא-דתיים בולט המשחק בסביבון שבארבעת צדדיו חרותות בנפרד האותיות נ' ג' ה' פ', ראשי תיבות: "נס גדול היה פה". בחו"ל - נ' ג' ה' ש', ראשי תיבות: "נס גדול היה שם". בנוסף נהוג שההורים נותנים לילדיהם "דמי חנוכה", ובבתים רבים הופך המשחק בסביבון למשחק הימורים (מכאן גם מקור אפשרי למנהג של דמי חנוכה - דמים שנועדו לשימוש במשחק הסביבון).

ילדים משחקים בסביבונים (צילום: אפי שריר)
 

המשחק בסביבון התפתח כמשחק הימורים כבר בעולם העתיק. בדומה לקוביה, שימש מהמרים עד התקופה המודרנית, ובין אלה גם את יהודי מזרח אירופה הספונים בביתם בחורף. האותיות נ' ג' ה' ש' הכריעו את גורל המהמר: ניכטס (לא זכה ולא הפסיד), גוט (זכייה), האלב (זכייה בחצי הסכום), שלעכט (הפסד). במאה ה-19 אימצו יהודי מזרח אירופה את משחק הסביבון כמנהג חנוכה, ותוך כמה שנים הוענקו לאותיות הסביבון פירוש חדש - נס גדול היה שם. ומאוחר יותר בארץ ישראל - נס גדול היה פה. 

שירי החנוכה שחוברו בא"י בעת החדשה מתארים את מאפייני החג: חנוכיות, נרות ואור, נס ושמן, לביבות, סביבונים ומשחקים. ביניהם: "לכבוד החנוכה" (ח.נ. ביאליק), "כד קטן" (אהרון אשמן), "חנוכיה לי יש" (שרה גלוזמן), "נר לי דקיק" (לוין קיפניס), "באנו חושך לגרש" (שרה לוי-תנאי), "סביבון סוב סוב" (לוין קיפניס). שיר החנוכה "אנו נושאים לפידים" (זאב וזעירא) נכלל גם במסורתו ההולכת ומתפתחת של יום העצמאות, שכן הוא מושר בטקס הדלקת המשואות הפותח את אירועי החג.

מקורו של שיר חנוכה מפורסם נוסף, "הנה הוא בא", הוא באורטוריה "יהודה המכבי" (Judas Maccabaeus) של המלחין גאורג פרידריך הנדל (ליברית: תומס מורל; תרגום עברי: אהרון אשמן).

בדורות האחרונים לובש חג החנוכה חשיבות יוצאת דופן בתפוצות ישראל בארצות הנוצריות, שם הוא משמש מין "משקל נגד" לחג המולד שחוגגים באותו זמן בערך שכניהם הנוצרים של היהודים ברוב פאר והדר. רבים אימצו חלק ממנהגיו הלא-דתיים של החג הנוצרי, כגון משלוח כרטיסי ברכה, מתן מתנות וקישוט הבית, ובכמה מקומות אפשר למצוא אפילו "עצי חנוכה" - הכל כדי למנוע מילדי המשפחה הרגשת "קיפוח" על יהדותם.

על פי המסורת מכינים ביום "זאת חנוכה" ארוחת חג. ברובע היהודי בירושלים נהוג היה בתקופת השלטון העות'מאני לאסוף במשך כל ימות החנוכה מצרכי מזון, ולהכין מהם סעודה גדולה שהובאה בקערות אל תלמוד התורה שליד בית הכנסת על שם יוחנן בן-זכאי; שם גם היתה נערכת בציבור תפילת הגשם.

לעמוד פרויקט - לחצו כאן.

החשמונאים - סיפורה של משפחת חשמונאי. פרויקט מיוחד באנציקלופדיה ynet.

לעמוד פרויקט - לחצו כאן.

זו הארץ – תולדות ארץ ישראל ומדינת ישראל על ציר הזמן (9,000 לפנה"ס ואילך). פרויקט מיוחד של אנציקלופדיה ynet.

לציר הזמן - לחצו כאן

חג החנוכה - איזה כיף, שמונה ימים של חופש מבית הספר! וכל ערב מדליקים נרות צבעוניים, משחקים בסביבונים, אוכלים לביבות וסופגניות וכמובן שרים שירים. חנוכה הוא חג נהדר! אבל מה בעצם חוגגים? כתבה לילדים מתוך אתר מַזֶה?

 לכתבה המלאה – לחצו כאן.

חנוכה: חג הנשים והחלב - למה היהודים נותנים לנשים חופש בחנוכה? ואיך נדבק לחג מנהג אכילת מוצרי חלב? הכל התחיל ביהודית, גברת אמיצה שיצאה למחנה האשורים כדי להציל את עירה. כתבה באתר ynet.

לכתבה המלאה - לחצו כאן. 

כיבוש ירושלים וטיהור בית המקדש - סיפורם של המקבים ומאבקם לכיבוש ירושלים וטיהור בית המקדש. סקירה היסטורית מתוך אתר מט"ח.

לטקסט המלא - לחצו כאן.

תולדות חג החנוכה - חג החנוכה הוא האחרון מבין החגים המסורתיים שנתקדש בלוח השנה היהודי. על תולדותיו של חג החנוכה, ציון החג במקורות השונים, מנהגי החג, ומשמעויות חדשות המיוחסות לחג החנוכה. מאמר מתוך אתר מט"ח.

למאמר המלא - לחצו כאן.