טעמי המקרא, סימנים המופיעים בכל ספר תנ"ך - בכתבי יד ובדפוסים סטנדרטיים, אך לא בספרי תורה, המורים על ניגון הקריאה המסורתי - בעיקר לצורך הקריאה בציבור. רוב הטעמים באים מעל לאות המוטעמת או מתחתיה.
אין הטעמים תווים מוסיקליים אלא מעין סטנוגרפיה מוסיקלית. כל טעם מסמן מוטיב מוסיקלי שלם, המורכב מכמה צלילים. שלא ככתב התווים הרגיל אין טעמי המקרא מורים את "גובה" הטון שבהם צריך להשמיע אותם, גם אין להם פירוש אחיד ומוסמך.
לטעמים עוד שני תפקידים:
1. לסמן את הטעמת המלים (מלעיל או מלרע).
2. לציין את היחס התחבירי בין חלקי הפסוק.
הם משמשים אפוא מערכת סימני פיסוק משוכללת. לספרים תהילים, משלי ואיוב מערכת טעמים נפרדת (טעמי אמ"ת - עפ"י ראשי-תיבות של הספרים בסדר הפוך...
