יהודה הלוי

רבי יהודה הלוי נולד בעיר טודלה שבספרד, ככל הנראה בן למשפחה אמידה ומשכילה. בצעירותו רכש השכלה רחבה בעברית ובערבית. בהיותו בן עשרים פלשו המוסלמים לספרד, והחלו מלחמות בינם לבין הנוצרים תושבי ספרד, בעטיין נאלץ לנדוד מאזור לאזור.

במהלך נדודיו עצר רבי יהודה הלוי בעיר קורדובה שם זכה בפרס ראשון בתחרות של כתיבת שירים; הוא הגיש חיקוי של שיר מסובך מאת המשורר משה אבן עזרא, שהזמינו להתארח אצלו בגרנדה. שם הצטרף לחוג אינטלקטואלים וחיבר את שיריו החשובים הראשונים. אחרי 1090 עזב את גרנדה וכ-20 שנה נדד בין קהילות רבות. זמן רב עשה בטולדו, שם עבד בתור רופא.

ידידו הקרוב של רבי יהודה הלוי היה המשורר אברהם אבן עזרא ; יחדיו נסעו מקהילה לקהילה, והגיעו אף למדינות צפון אפריקה. נראה שבתו של רבי יהודה הלוי נישאה ליצחק, בנו של אברהם אבן עזרא. שאיפתו העיקרית של יהודה הלוי היתה לעלות לארץ ישראל. הוא נואש מהאפשרות לקיום תקין של היהדות בגולה, והאמין בבואו הקרוב של המשיח. פעם אף חלם שהגאולה תהיה ב-1130. לדעתו, היהודי יכול היה לחיות חיים אידיאליים אך ורק בארץ ישראל, וחשיבות רבה ראה בשילוב הנובע מהיחס בין אלוהי ישראל, עם ישראל, ארץ ישראל ושפת ישראל (עברית).

באותה העת היתה ארץ ישראל נתונה תחת שלטון הצלבנים, והנסיעה אליה היתה כרוכה בסכנות רבות. למרות זאת, למרות תחנוני ידידיו שניסו להניאו מכך, ולמרות אי-רצונו לעזוב את בתו היחידה, את תלמידיו ואת מעריציו הרבים - החליט רבי יהודה הלוי לצאת למסע.

בדרכו לירושלים הגיע ב-1140 לאלכסנדריה, יחד עם מלוויו שביניהם היה גם יצחק בן אברהם אבן עזרא. במצרים שהה כמה חודשים וזכה שם לכבוד גדול. כשביקש להפליג לבסוף, נדחתה ההפלגה מחמת מזג אוויר סוער. מההספדים עליו וממכתבים שנתגלו בגניזת קהיר עולה כי שהה במצרים כחצי שנה, מת שם ואף נקבר שם. יחד עם זאת, לפי אגדה עממית, הגיע רבי יהודה הלוי לירושלים, וכשנפל על פניו לנשק את אדמתה, דרס אותו פרש ערבי למוות.

משירתו של רבי יהודה הלוי שרדו כ-800 שירים, העוסקים בכל הנושאים שרווחו בשירה העברית בספרד בימי הביניים - שירי אהבה, שירי יין, שירי ידידות, שירי הספד על גדולי הדור ושירי קינה. הוא חיבר גם כ-350 פיוטים לכל מועדי ישראל. הידועים שבשיריו הם "שירי ציון" ("לבי במזרח ואנכי בסוף מערב", "ציון הלא תשאלי לשלום אסירייך" ועוד), שבהם ביטא את רגשותיו העזים כלפי הארץ האהובה.

בשיריו של רבי יהודה הלוי משתקפות דעותיו בפילוסופיה ובדת; להצגת תפיסתו את היהדות הקדיש את "ספר הכוזרי", שבחיבורו עסק כ-20 שנה. לפי עדותו, שהופיעה באחד ממכתביו, כתב את הספר כדי להשיב על שאלותיו של קראי אחד, אך הספר הוא פולמוס מקיף נגד הפילוסופיה האריסטוטלית ונגד הנצרות והאסלאם. לספר נודעה השפעה רבה ביהדות, והוגי דעות רבים ראו בו תיאור נאמן ביותר שלה.