| ערכים קשורים |  | |
| תחומים קשורים |  | |

| | יהודה הנשיא
Judah ha-Nasi
יהודה הנשיא (?138-?217), נשיא עם ישראל ועורך המשנה,
ראש הדור החמישי לתנאים; נקרא גם "רבנו הקדוש", או סתם "רבי". היה בנו של שמעון בן גמליאל ה-2,
ומצאצאי הלל
הזקן. לפי מסורת התלמוד (בבלי, קידושין עב, ע"א), נולד ביום שנהרג בו רבי עקיבא
על קידוש השם. מוריו היו אביו, יוסי בן חלפתא,
שמעון בר יוחאי
ואלעזר בן שמוע.
יהודה הנשיא חי בבית שערים,
כאדם עשיר בעל נחלה חקלאית גדולה ופורייה, ועסק גם בסחר חוץ. שימש נשיא בתקופה רבת תהפוכות מדיניות. הוא פעל רבות לחיזוק היישוב היהודי בארץ וקשר קשרים הדוקים עם השלטונות הרומיים, ולפי האגדה אף עם הקיסר עצמו. באחרית ימיו התגורר בציפורי.
יהודה הנשיא ביקש לחזק את השפה העברית, שבאותה תקופה נדחקה ע"י הארמית. עסק רבות בהפצת תורה בישראל והעמיד תלמידים לרוב; ראה בתלמידי החכמים את האצולה האמיתית של העם. עושרו, משׂרתו ואישיותו חברו יחד להעניק לו מעמד נכבד מאין כמוהו. תעיד על כך, בין השאר, העובדה שבמשנה ובספרות ההלכתית שלאחריה הוא נזכר כ"רבי", בלא תוספת שם.
יהודה הנשיא קיבל על עצמו את המלאכה העצומה של ליקוט התורה שבעל פה, היינו המסורות השונות שנמסרו מדור לדור, ועשייתן לספר יחיד שיהיה הסמכות העליונה בענייני הלכה.
החוקרים חלוקים בדעותיהם בדבר המטרה שהציב לעצמו במפעלו זה. יש הטוענים שביקש ליצור קודקס שיהיה בבחינת הפוסק האחרון וישים קץ לפילוג בעולם ההלכה מאז ימי בית הלל ובית שמאי.
אחרים סבורים שביקש לשמר את המסורות האותנטיות וה"נכונות" יותר, על ידי העלאתן על הכתב. מכל מקום, ר' יהודה הנשיא ברר מכל החומר העצום שהיה לפניו את ההלכות שנראו לו, תיקן, הוסיף ואף הכריע בחילוקי דעות שהיו בין התנאים,
קודמיו. בין כה וכה, עובדה היא שיצר בסופו של דבר את המשנה - הספר השני בסמכותו ובקדושתו אחרי התורה עצמה. את החומר הרב שהשמיט ליקטו תלמידיו בתוספתא
ובברייתא.
משנתו של יהודה הנשיא, אחרון התנאים, שימשה בסיס לתלמוד שחיברו האמוראים
בא"י ובבל. מלאכתם זו נמשכה כ-300 שנה, והיא שעיצבה את היהדות כפי שהיא היום.
לא כל חבריו של יהודה הנשיא ראו בעין יפה את דרכי הנהגתו. הוא ניהל את נשיאותו ביד רמה, הדגיש את סמכות הנשיא ודרש ציות להוראותיו. מצד שני, במקורות התלמודיים הוא מתגלה כאדם רגיש, שכאב את כאבו של כל אדם. הערכתם של הבאים אחריו את מפעלו ואישיותו היתה רבה: "ממות משה ועד רבי לא מצינו [מצאנו] תורה וגדוּלה במקום אחד" (בבלי, גיטין נט, ע"א); "משמת רבי בטלה ענווה ויראת חטא" (משנה, סוטה ט, טו).
יש לכם הערה לערך ?
|