יהודה לִיוָא בן בצלאל (1525?-1609), נודע כינויו המהר"ל (מורנו הרב ליוא) מפראג. מגדולי חכמי התלמוד בדורו.יליד וורמס, ממשפחת תלמידי חכמים. שימש רב ואב"ד (אב בית דין) במורביה ובפוזנן, ישב מפעם לפעם בפראג, ובזקנותו נתמנה לרב העיר. נודע בעיקר על כתביו במחשבת ישראל. מחשובי תלמידיו - יום-טוב ליפמן הלר, אליהו לואנץ ודוד גנז.
בשל השכלתו הכללית הרחבה, במיוחד בתחום המתימטיקה, זכה גם להערכתם של לא-יהודים, בהם האסטרונום טיכו בראהה. ב-1592 זומן לראיון אצל הקיסר רודולף ה-2, אך מטרת הפגישה לא נודעה. ב-1917 הוצב פסל דמותו בשערי עיריית פראג.
כתביו הרבים עוסקים בייחודו של עם ישראל ובשליחותו בעולם, בגלות ובגאולה, בחשיבות התורה ובמידות מוסריות. דבריו נכתבו ברוח הקבלה, אף על פי שלא נודע אם עסק בספרות הקבלה הקלסית. הרבה לפרש את דברי חז"ל בתלמוד ובמדרשים, ובייחוד את אגדותיהם.
משנות כהונתו ברבנות נשתמרו דרשות ותשובות בהלכה; וכן כתב חידושים על כמה מסכתות בתלמוד ועל חלק "יורה דעה" ב"טור". מספריו הרבים האחרים: "דרך חיים" - פירוש על מסכת אבות; "תפארת ישראל" - על מעלת התורה ולימודה; "נצח ישראל" - על גלות עם ישראל, תשובה וגאולה; ו"גבורות ה'" - על יציאת מצרים, חג הפסח וההגדה.
עניין מיוחד יש בשיטתו החינוכית: ביקורת חריפה על דרכי החינוך בימיו ושימת דגש על הוראה המותאמת לגיל הילד והתפתחותו (עפ"י אבות ה, כא).
סביב דמותו נרקמו אגדות, והמפורסמת שבהן היא סיפור "הגולם מפראג" על יצור דמוי אדם שנוצר מחומר בידי המהר"ל, שהפיח בו רוח חיים בכתיבת השם המפורש על מצחו, במטרה להגן על תושביה היהודים של פראג. אגדה זו ואחרות הקשורות בשמו נפוצו גם בקרב הלא-יהודים. אע"פ שרוב ספריו נודעו במשך הדורות, התחילה התעניינות מיוחדת בהם במאה ה-20. במיוחד הרבה להתבסס עליו אברהם יצחק הכהן קוק, כאשר דן בעניינים אקטואליים שמצא להם התייחסות בדברי המהר"ל.
הדפס
