יהודה לִיוָא בן בצלאל (1525?-1609), נודע כינויו המהר"ל (מורנו הרב ליוא) מפראג. מגדולי חכמי התלמוד בדורו.יליד וורמס, ממשפחת תלמידי חכמים. שימש רב ואב"ד (אב בית דין) במורביה ובפוזנן, ישב מפעם לפעם בפראג, ובזקנותו נתמנה לרב העיר. נודע בעיקר על כתביו במחשבת ישראל. מחשובי תלמידיו - יום-טוב ליפמן הלר, אליהו לואנץ ודוד גנז.
בשל השכלתו הכללית הרחבה, במיוחד בתחום המתימטיקה, זכה גם להערכתם של לא-יהודים, בהם האסטרונום טיכו בראהה. ב-1592 זומן לראיון אצל הקיסר רודולף ה-2, אך מטרת הפגישה לא נודעה. ב-1917 הוצב פסל דמותו בשערי עיריית פראג.
כתביו הרבים עוסקים בייחודו של עם ישראל ובשליחותו בעולם, בגלות ובגאולה, בחשיבות התורה ובמידות מוסריות. דבריו נכתבו ברוח הקבלה, אף על פי שלא נודע אם עסק בספרות...
