יהושע בן נון, דמות תנ"כית.
תלמידו של משה,
ויורשו כמנהיגם של בני ישראל, אחד משנים-עשר המרגלים.
היה מבני אפרים והמקרא מתארו לראשונה - "איש אשר רוח בו" (ספר במדבר פרק כ"ז פסוק יח). ליווה את משה בכל דרכיו, עלה עימו להר סיני, התבודד עימו מחוץ למחנה אחרי חטא העגל.
בניגוד לשאר המרגלים, דיברו הוא וכלב בשיבחה של ארץ ישראל, ועל כך זכו בהבטחה אלוהית כי הארץ תינתן לזרעם.
לפני מותו, סמך משה את ידיו של יהושע ומינה אותו ליורשו. יהושע הנהיג את העם במסעות הכיבוש. כיבושיו הראשונים מלווים ניסים ונפלאות. הוא מתגלה כמצביא אמיץ, מנצח את מלכי הדרום ואת מלכי הצפון וכובש את רוב ערי הארץ, חוץ מאזורי העמקים והחוף. אחר כך, עסק בחלוקת הארץ לשבטים
עם אלעזר בן אהרון הכהן.
נוסף להיותו מצביא וכובש, נחשב יהושע גם מנהיג רוחני לעמו. תוך כדי מסע כיבושיו, בנה מזבח בהר עיבל, העמיד את העם מול הר גריזים ומול הר עיבל,
ובירך את העם "וקרא את כל דברי התורה, הברכה והקללה" (ספר יהושע פרק ח' פסוק ל-לה).
לפני מותו ציווה על העם לקיים את התורה והזהירם לבל יעזבו את אלוהים. הוא מת בן מאה ועשר שנים, על פי הכתוב המקראי, ונקבר בנחלתו תמנת סרח שבהר אפרים.