הפשיטה על האי גרין, פעולה צבאית ישראלית במפרץ סואץ בתחילתה של מלחמת ההתשה.
שמה הרשמי - מבצע "בולמוס 6".
בלילה בין ה- 19 ל- 20 ביולי 1969 תקף כוח משולב של סיירת מטכ"ל
והקומנדו הימי,
מוצב בשליטה מצרית - מבצר האי גרין, בצפון מפרץ סואץ. הפשיטה נעשתה כחלק משרשרת פעולות תגובה למתקפת הארטילריה והפשיטות שניהלו המצרים מול מוצבי צה"ל על גבול תעלת סואץ.
בשל הצלחתן של הפעולות המצריות תוכננו במטכ"ל הצה"לי שרשרת מבצעי קומנדו שנועדו לשקם את כוח ההרתעה של צה"ל מול הצבא המצרי. הפשיטה על האי גרין היתה מן המבצעים הראשונים בשרשרת זו.
מיקומו של האי גרין במפת חצי האי סיני
בראשו של הכוח הפושט על האי הוצב זאב אלמוג, מפקד הקומנדו הימי דאז ולימים מפקד חיל הים. המתחם המבוצר באי גרין אוייש בכ-100 חיילים מצרים שהפעילו בו תחנת מכ"ם ותותחי נ"מ (נגד מטוסים) וכעשרים עמדות נשק. בחסות החשיכה, הגיח כוח של 20 לוחמי שייטת בצלילה מהים ותפס את עמדת השליטה במבצר. אחריו, הגיעו בסירות גומי 20 לוחמי סיירת מטכ"ל, כדי להשלים את כיבוש המתחם. כוח שלישי, בן 3 לוחמים הוצב על מנת לרתק באש את תותחי-המבצר שעל הגג.
עם טיהור המתחם פוצצו רוב המתקנים הצבאיים באי ותחת אש מצרית כבדה נסוגו חיילי צה"ל בחזרה לגבול ישראל. הכוח המצרי ספג כ-70 הרוגים ואילו בקרב כוחות צה"ל נספרו 6 הרוגים ו-11 פצועים. הפעולה נמשכה כ-50 דקות.
במורשת הקרב הצה"לית נזכרת הפשיטה על האי גרין כמבצע הירואי בו הוכיחו חיילי צה"ל את נועזותם וגבורתם, מאידך מחיר הדמים הכבד העלה בשנים לאחר מכן דיון ציבורי בדבר הצורך בביצוע הפעולה מלכתחילה. 6 מלוחמי השייטת זכו לציון לשבח על תפקודם בפעולה, ביניהם עמי אילון
(זכה לעיטור הגבורה), לימים מפקד חיל הים וראש השב"כ.
הפשיטה על האי גרין נזכרת במחקר שערך ד"ר מוצטפה כבהא ופורסם (1995) בספר בשם "חרב אל-אסתנזאף - מלחמת ההתשה בראי המקורות המצריים", שקבע (עמ' 86): "פעולה זו היוותה נקודת מפנה במלחמת ההתשה. היא סימלה את התחלתו של שלב חדש במלחמה, שרוב החוקרים המצרים קראו לו "שלב ההתשה הנגדית", מרחלת אל-אסתנזאף אל-מד'אד, בו עברה היזמה הצבאית מידי מצרים לידי ישראל".
הדפס
