הצוללת דקר

הדקר (צ-77) היתה צוללת מדגם T שהושקה ב-1945 תחת השם "טוטם". הצוללת שופצה ע"י הבריטים במהלך שנות ה-50 לאחר שהתגלו בה בעיות בטיחות. בתחילת שנות ה-60 הוחלט להחליף את הצוללות הישנות מדגם S, שנרכשו מבריטניה בסוף שנות ה-50, בצוללות ה-T שנחשבו לגדולות, משוכללות ומהירות יותר. על פי דרישות החיל, עברה הדקר שיפוצים יסודיים במספנות פורטסמות' ובנובמבר 1967 הונף נס השירות הפעיל על סיפונה. צוותה עבר סדרת אימונים בבסיס צוללות בסקוטלנד במשך חודשיים. במהלך האימונים, שנערכו תחת פיקוח של מומחים בריטים וישראלים, לא נתגלו תקלות והצוללת עברה את ניסויי הצלילה בהצלחה. במקביל הוכשרה בבריטניה צוללת נוספת מדגם דומה, ה"לוויתן", שהגיע בשלום לנמל חיפה ביוני 1967.

ב-9 בינואר 1968 יצאה הדקר בהפלגת הבכורה שלה לישראל. על סיפונה היו 69 אנשי צוות, ובהם 11 קצינים. ב-15 בינואר עגנה הספינה בגיברלטר לצרכי תדלוק ואספקה. על פי פקודות מפקדת חיל הים ערך מפקד הצוללת, יעקב רענן, אימונים שונים שכללו בין השאר אימוני צלילה.

הצוללת דקר, לפני צאתה להפלגה מנמל פורטסמות', אוגוסט 1967 (צילום: לע"מ)

במהלך הפלגתה שיגרה הצוללת תשדורות ביקורת כל 6 שעות וכל 12 שעות תשדורות שציינו את מיקומה המדויק. בחצות ה-25 בינואר שידרה הצוללת את מיקומה בפעם האחרונה (דרומית-מזרחית לכרתים, כ-500 ק"מ מערבית לישראל). לאחר שלא נוצר קשר עם אנשי הצוות במשך יום שלם הוכרז מצב חירום והחלו חיפושים אחר הדקר. במבצע החיפושים הבינלאומי השתתפו כלי שיט רבים של חיל הים, מטוסי חיל האוויר, וכן כלי שיט ומטוסים של ארה"ב, בריטניה ומדינות האזור. ב-4 בפברואר הופסקו החיפושים וחודש לאחר מכן הודיע רשמית שר הביטחון דאז, משה דיין, כי הצוללת אבדה, על כל צוותה.

במשך השנים ערך חיל הים 25 מבצעים לאיתורה של הדקר. קביעת אזור החיפושים התבססה על מצוף הצוללת שנמצא בחופה של עזה בפברואר 1969. ניתוח הצמחייה שנתגלה על המצוף העלה את הסברה כי הצוללת סטתה מנתיבה בכמה עשרות מיילים והיא שקעה במים רדודים יחסית. "תיאוריית הסטייה מהנתיב" הסתמכה גם על העובדה שהדקר הקדימה את לוח הזמנים ביומיים ומפקדה החליט לנצלם לאימונים. כתוצאה מכך בוצעו החיפושים באזור הים האיגאי (סביב האיים רודוס, כרתים, קרפטוס וקאסוס), וכן בחופי מצרים (צפון סיני ובאזור אלכסנדריה).

לאחר שהחיפושים העלו חרס החליטה ב-1997 ועדה של חיל הים להתמקד בחיפושים באזור הנתיב המתוכנן של הצוללת. לשם כך נשכרה החברה האמריקנית "נאוטיקוס", המתמחה בחיפוש בעומקים גדולים.

בעזרת ציוד מתוחכם, שכלל סונאר ורובוט תת-מימי, נמצאה הדקר ב-27.5.99 בעומק של כ-3 ק"מ, בדיוק על נתיבה המתוכנן. לאחר ניתוח הממצאים שבוצע ע"י חברת "נאוטיקוס" ומומחי חיל הים ניתן היה לקבוע בוודאות שהצוללת טבעה כתוצאה מתקלה טכנית ולא כתוצאה מפעולה עויינת או התנגשות עם כלי שייט נוסף. הממצאים העלו עוד שהצוללת טבעה כתוצאה מחדירה של מים לחלקה הקדמי בזמן שצללה בעומק של כ-15 מטרים.

לאחר שנשלל לחלוטין הסיכוי למציאת שרידים מגופות אנשי הצוות הוחלט שלא למשות את חלקי הצוללת, מלבד גשר הפיקוד שהוצב במוזיאון חיל הים וההעפלה בחיפה.

גשר הפיקוד של הצוללת דקר במוזיאון ההעפלה וחיל הים בחיפה (צילום: רוני שיצר)

תעלומת היעלמה של הדקר לא סרה מסדר היום הציבורי, לאורך שנים. עם מציאתה של הצוללת תמו 31 שנים של חיפושים וחוסר ודאות.