 |  | יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלביוס). צילום: גטי אימג' בנק ישראל
| | |
| אתרים נוספים |  | |
| ערכים קשורים | | |
| תחומים קשורים | | |
| | יוסף בן מתתיהו
Josephus Flavius
מידע נוסף
יוסף בן מתתיהו (38? - 100 לספירה), מצביא, היסטוריון וסופר יהודי, בן יוחנן, כוהן מבני יהויריב - משפחת כוהנים מיוחסת בירושלים.
כל מה שידוע עליו בא מספריו שלו, ואין עליו מידע ממקורות אחרים. לדבריו, בהיותו בן 16 התחבר לאדם ושמו באנוס - כנראה חבר אחת הכיתות שחיו חיי פרישות במדבר - ועשה שלוש שנים בחברתו. בשנת 64 השתתף במשלחת שיצאה לרומא
בניסיון לשחרר כוהנים שתפסו הרומאים. ככל הנראה נבחר למשימה בשל שליטתו ביוונית, והצליח בשליחותו.
כשפרץ המרד הגדול (66)
מונה מטעם הסנהדרין למפקד הגליל (יש אומרים, על אף התנגדותו העקרונית למרד). יוחנן מגוש חלב
לא ראה את המינוי בעין יפה, והיחסים בין השניים היו מתוחים מאוד.
כשפלש אספסיינוס
לגליל (67), כבש את עריו בלא קושי. יוסף ו-40 מחייליו הסתתרו במערה והחליטו להתאבד ולא ליפול בידי הרומאים. יוסף הפיל את הגורלות לקביעת האנשים שיהרגו את חבריהם; הוא זייף את התוצאות, וכך נשאר בחיים עם עוד אחד מחבריו. הוא שכנע את חברו לצאת אתו ולהיכנע לרומאים. לדבריו, התייצב בפני המפקד הרומאי וניבא לו עתיד מזהיר, ובזכות זה חנן אותו (סיפור דומה מסופר בתלמוד על רבן יוחנן בן זכאי).
כשנעשה אספסיינוס לקיסר, שוחרר יוסף ויצא לירושלים עם טיטוס פלביוס,
בנו של אספסיינוס שקיבל את הפיקוד על כוחות רומא בארץ ישראל. יוסף ניסה לשכנע את מגיני ירושלים להיכנע, אך הם ראו בו בוגד. אחרי החורבן השתקע יוסף ברומא; הקיסר העניק לו אזרחות ואישר לו קצבה לכל ימי חייו. הוא היה לאיש חצרו ואף אימץ לו את שם משפחתו, ומכאן שמו יוספוס פלביוס.
בתחילת עבודתו כהיסטוריון היה פובליציסט של משפחת הקיסר. את ספרו "תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים" כתב בעיקר כדי לשבח את עוצמת האימפריה הרומית, ובמיוחד את מצביאותו של אספסיינוס. יוסף מספר שכתב את הספר במהדורה ארמית וביוונית; אבל הראשונה לא נודעה.
| ציטוט |
|
| נאום אלעזר בן יאיר בפני מגיני מצדה |
|
"ואמנם על הדברים האלה לנו לתת דין וחשבון לא לפני הרומאים אויבי-נפשנו, כי-אם לפני האלוהים, ונוח יהיה לנו משפטו ממשפט השונאים. על-כן תמותנה-נא נשינו בטרם נטמאו, ימותו-נא בנינו בטרם טעמו טעם עבדות. ואחרי-כן נגמול איש לרעהו חסד-גיבורים, ומה טוב ומה יפה יהיה בנשאנו את חירותנו אלי-קבר..."
(יוסף בן מתיתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים) |
|
|
|
|
ביצירתו החשובה "קדמוניות היהודים" גולל את תולדות עם ישראל מראשיתו ועד זמנו הוא. מגמת הספר אפולוגטית (מצטדקת) מובהקת. ברומא נתקל יוסף בפעם הראשונה בשנאה התהומית שרחשו הנוכרים ליהודים, והאמין שהיא פועל יוצא של אי-ידיעתם את ההיסטוריה היהודית וחוסר-הבנתם את דת ישראל. בספרו זה ביקש להציג לפניהם את תולדות ישראל, לשכנע את קוראיו שישראל הוא עם עתיק יומין ואציל, ולהסביר להם - במונחים המובנים להם - את תורת ישראל. גם את "קדמוניות היהודים" כתב ביוונית.
יוסף חיבר עוד ספר שמגמתו אפולוגטית - "נגד אפיון", או "על קדמות העם היהודי" - כדי להוכיח את עתיקותו של העם היהודי. בספר זה התקיף את האנטישמים למיניהם בהיגיון רב ובלעג עוקצני. ועוד חיבר אוטוביוגרפיה שבה התגונן מפני ההאשמות שהוטחו בו על התנהגותו בעת שהיה מפקד הגליל.
חוקרים והיסטוריונים חלוקים בדעותיהם על יוסף בן מתתיהו. יש הרואים בו בוגד, שערק למחנה האויב ושימש לו פה (הכנסייה הנוצרית היתה זאת ששימרה את כתביו ולא היהודים). אחרים רואים בו יהודי שהאמין באמונה שלמה בנצחיות עמו, אך סבר כי העם יוכל לשרוד רק אם ייכנע לאימפריה הרומית. כך או כך, הכול מודים שספריו הם נכסי צאן ברזל של ההיסטוריוגרפיה היהודית, ונודעת להם חשיבות רבה גם בהיסטוריוגרפיה הכללית. לעתים משמשים ספריו מקור יחיד לפרקים מסוימים של תולדות ארץ ישראל, בעיקר בתקופת חורבן הבית השני. בלעדיהם לא היינו יודעים את שהתרחש למשל, במצדה;
הוא היה היחיד שסיפר את הסיפור, ודבריו אומתו בחפירות ארכיאולוגיות בדורנו.
| מידע נוסף |  | |
החשמונאים - סיפורה של משפחת חשמונאי. פרויקט מיוחד באנציקלופדיה ynet.
לעמוד פרויקט - לחצו כאן.
יש לכם הערה לערך ?
|
הדפס
