יידיש, הלשון המדוברת בכל תפוצותיה של יהדות אשכנז מתחילת המאה העשירית. עם הזמן היתה היִידִישׁ גם ללשון ספרותית - לצד העברית - ולאחד מיסודות התרבות היהודית באירופה, ולאחר זמן בארה"ב ובארצות אחרות.
בראשיתה (עד 1250 בערך) התפתחה שפת יידיש בעיקר באיזור לותרינגיה (לוריין) שבגרמניה, בפי יהודים שהגיעו מצפון צרפת ומאיטליה. היידיש התבססה אז על הגרמנית, שבה דיברו תושבי המקום, ועל העברית (לרבות יסודותיה הארמיים), שהיתה לשון קודש, וכמעט כל היהודים הכירו את מלותיה מהמקרא ומהתפילה. מתקופה זו לא שרדו כל רשומות.
בתקופה הבאה (1250-1500) באו דובריה במגע עם שפות סלביות. התקופה התיכונה (1500-1700) מתאפיינת בהתפתחות מתמדת של היידיש בקהילות מזרח אירופה, ובשקיעתה במערב -...
