ירבעם בן נבט (מלך בשנים 928-907 לפנה"ס), המלך הראשון של ישראל לאחר התפלגות הממלכה. בהיותו מפקח על "סבל בית יוסף" בימי שלמה (מל"א יא, כח) מרד במלך - כנראה על רקע ההתבדלות השבטית (שם, כו-כז) - ונאלץ לברוח למצרים; שם מצא מקלט אצל פרעה שישק. המרד ומלכות בית ירבעם קיבלו גושפנקה דתית בנבואת אחיה השילוני (שם, כט-לט). ביצר את שכם ואת פנואל שבעבר הירדן המזרחי (שם, יב, כה), ואפשר שקבע את בירתו גם בתרצה (יד, יז). שיקם ערים מקודשות מימי האבות - את בית אל ודן, שבהן הקים עגלי זהב, ואת פנואל - והפכן למרכזים מדיניים ודתיים. ממלכתו נפגעה קשות בפלישת שישק לא"י (שם, יד, כה-כח; דה"ב יב, ב-יב), והעתקת גבול יהודה לתוך תחומי ישראל (דה"ב יג, ג-יט) מעידה כי למעשה לא התאוששה ישראל מן הפלישה. שנתיים לאחר מותו...
