ירח (או ביתר דיוק, ירח הארץ), גוף שמיימי המקיף את כדור הארץ, ועמו את השמש. ככלל, המלה "ירח" מתייחסת לכל לוויין
טבעי של אחד מכוכבי הלכת במערכת השמש,
ראו הערך - ירחים.
סרטון הסבר לקטנים וגם לגדולים מתוך אתר בריינפופ ישראל
ירח הארץ הוא הלוויין הטבעי השני בגודלו במערכת השמש ביחס לכוכב הלכת שהוא מקיף (הראשון הוא כרון, ירחו של פלוטו).
קוטרו: 3,476 ק"מ; מרחקו הממוצע מכדור הארץ: 384,400 ק"מ. הקפה אחת שלו סביב כדור הארץ (ביחס לכוכבים) נמשכת 27.322 יממות. מסתו היא 0.0123 ממסת הארץ, כלומר 7.35x106 טונות, ומשיכת הכבידה על
פניו היא שישית בערך מכבידת הארץ. צפיפותו הממוצעת היא 3.34 גרם/סמ"ק.
אטמוספירת הירח קלושה ביותר, ומכל בחינה מעשית אינה קיימת כלל. מדידות מדויקות מאוד גילו כמויות זערוריות של גזים אצילים
בגובה מועט מעל פני השטח. הירח חסר שדה מגנטי.
כיוון שכך, פני הירח חשופים לחילופי טמפרטורות קיצוניים למדי בין הלילה והיום הירחיים - בין 180 מעלות צלזיוס מתחת לאפס ל-110 מעלות מעל האפס.
ירח (צילום: רון פלד)
מסלול הירח סביב הארץ צורתו צורת אליפסה, הנטויה למישור המלקה
בזווית של '5º8. האקצנטריות של המסלול היא כ-0.056. צומתי המסלול (נקודות החיתוך שלו עם קו המשווה השמיימי) מתקדמים בכ-'19 מדי שנה. ציר הסיבוב העצמי נטוי בזווית של '6º5 ביחס לניצב המסלול. לכן מוצגים קוטבי הירח לסירוגין כלפי כדור הארץ. תנועה זו מכונה "לִיבְּרַצְיָה רוחבית". בגלל האליפטיות של מסלול הירח אין מהירותו הזוויתית קבועה, ואילו הסיבוב העצמי קבוע. לכן אפשר לצפות, בעת האפוגיאון
(הנקודה הרחוקה ביותר מכדור הארץ במסלול הירח) של הירח, בחלק קטן מהצד המזרחי שאינו פונה בד"כ אל הארץ; ואילו בפריגיאון (הנקודה הקרובה ביותר לכדור הארץ במסלול הירח) אפשר לצפות בחלק קטן מהצד המערבי. תנועה זו מכונה "ליברציה אורכית". תנועות הליברציה מאפשרות לצפות מכדור הארץ ב-59% לערך משטח הירח.
הירח סובב סביב צירו באותו פרק זמן הדרוש לו להשלים הקפה אחת סביב הארץ, בחודש ירחי אחד: שני הגופים לכודים ב"נעילת גיאות" שמקורה בהשפעת הכבידה ההדדית ביניהם. למרות מסתו הקטנה של הירח, קרבתו לעולמנו מאפשרת לו להפעיל עליו משיכת כבידה, המתבטאת בגיאות
הים. ואילו השפעת הכבידה של כדור הארץ על הירח היא הגורמת לזהות בין סיבובו על צירו והקפתו את הארץ.
מופעי הירח
תאריכים עבריים מקורבים
הירח נוצר לפני 4.6 מיליארד שנה בערך, בעת שנוצר כדור הארץ (בעבר הועלו תיאוריות שלפיהן "נקרע" הירח מעל הארץ בראשית היווצרותה, אך הן הופרכו). הוא עשוי סלעים דומים למדי לאלה שבכדור הארץ, אם כי יש כמה הבדלים ראויים לציון בשכיחויותיהם של יסודות
כימיים מסוימים: לדוגמה, שיעור הכרום
בסלעיו גדול פי 10 מאשר על כדור הארץ. טרם ניתן הסבר מניח את הדעת להבדלים אלה; הסברה המקובלת מייחסת אותם להבדלים במספר היחסי של פגיעות מטאוריטים
בשני הגופים.
עד לפני 2 מיליארד שנה בערך, היתה בירח פעילות געשית
ניכרת, וחלקים מפניו נותרו מכוסים במשטחי בזלת
רחבי ידיים, שנקראו בפי ראשוני האסטרונומים "ימים"; אך לאחר זמן הוברר שאין כלל מים על פני הירח (אם כי לאחרונה נתגלו סימנים להימצאות מרבצים של קרח מים בכמה מקומות). גם אטמוספירה אין לו, משום שמשיכת הכבידה שלו חלשה מכדי להחזיק במעטפת גזים סביבו. התוואים הבולטים ביותר על פני הירח, מלבד הימים, הם רכסי הרים לא גבוהים, והמכתשים המרובים שנוצרו עקב פגיעות אסטרואידים
ומטאוריטים. מספרם עצום ורב, וקוטריהם נעים בין קילומטרים רבים לבין מילימטרים ספורים.
הירח עורר את סקרנותה של האנושות מאז שחר קיומה, ואגדות רבות נקשרו בו. כמעט כל מיתולוגיה ביקשה להסביר את מוצא הירח, וייחסה לו אלוהות משלו. הגדילו לעשות היוונים,
שייחסו את הירח לחמש אלות שונות: הקטה
לפני זריחתו ואחרי שקיעתו; אסטרטה
(המקבילה לעשתורת
הכנענית) כשצורתו סהרון דק; ארטמיס
כשהוא מלא; פיבי
כבת-זוג של השמש; וסלני
(לונה
הרומית) כהתגלמות כוללת של כל אלה. סיפורים על מסעות אל הירח חוברו כבר בתקופה הקלסית, ויש הרואים בהם את ראשית המדע הבדיוני.
האסטרונומים הקדומים חקרו את תנועות הירח בקפדנות רבה, והיה בכוחם לנבא את ליקויי הלבנה
במדויק. בחישוב הזמנים, סבב מלא של מולדי הירח הוא אחד המחזורים הטבעיים שעליהם מבוסס לוח השנה,
ולא לחינם המלה יֶרַח היא שם נרדף בעברית ל"חודש" (משך הזמן הדרוש להתחדשות הירח).
הנחיתה על הירח (צילום: נאס"א)
חקר הירח קיבל תנופה גדולה כאשר הפנה גליליאו גליליי
את הטלסקופ
שלו לעבר הירח, ועמד לראשונה על הימצאות "ימים", הרים ומכתשים בו. התצפיות בירח נעשו יותר ויותר מפורטות, אם כי החוקרים תוסכלו מחמת העובדה שלא עלה בידם לראות את צדו הרחוק.
משהחל חקר החלל,
בשנות ה-50 של המאה ה-20, הירח היה יעדו הראשון, ואליו שוגרו גשושות החלל
הראשונות, מסדרת לונה הסובייטית. בספטמבר 1959 פגעה חללית לונה 2 בירח, בנחיתת ריסוק, וכעבור חודש שיגרה לונה 3 תצלומים ראשונים של הצד הרחוק של הירח. האמריקאים הצטרפו למירוץ אל הירח רק מאוחר יותר, אך בסופו של דבר הדביקו את הרוסים ועברו אותם. ארצות הברית היא המדינה היחידה שהצליחה להנחית אדם על הירח, במסגרת מבצע אפולו.
ב-20 ביולי 1969 נחתו האנשים הראשונים על הירח, ניל ארמסטרונג
ו"באז" אולדרין, ואחריהם באו עוד עשרה. אחד האחרונים מהם, הריסון שמיט, היה גיאולוג.
האסטרונאוטים הביאו לכדור הארץ מאות קילוגרמים של סלעי ירח, ואלה עדיין נחקרים כיום בשאיפה להבין טוב יותר את מבנה הירח והרכבו, ולהקיש מכך על תהליכי ההתפתחות של מערכת השמש בכללותה. בה בעת נמשך חקר הירח באמצעים לא מאוישים, לרבות הכנסת לוויינים למסלול סביבו.
הדפס
