כתב יתדות

הכתב האכדי העתיק הוא הסגנון המוקדם ביותר של כתב היתדות השמי במסופוטמיה, והוא שימש בתקופת השליט סרגון האכדי בסוף המאה ה-23 לפנה"ס. בראשית האלף השני לפסה"נ התפצלה האכדית הקדומה לשני ניבים, האשורי בצפון מסופוטמיה והבבלי בדרום מסופוטמיה. כתב היתדות המשיך להתפתח בה בעת בכל אחד מהניבים הללו, ושתי המערכות התרחקו זו מזו במהלך השנים.

האכדית הבבלית הפכה לשפה הבינלאומית (לינגואה פרנקה, lingua franca) ברחבי המזרח התיכון, ממצרים במערב ועד פרס במזרח, ובעקבותיה נעשה כתב היתדות  למתווך האוניברסלי לתקשורת כתובה. התכתובת הדיפלומטית והפוליטית בת-התקופה נכתבה כמעט רק בשפה זו ובכתב זה.

תפוצת כתב היתדות מחוץ למסופוטמיה החל עם יצירת קשרי מסחר בין תרבות עילם בדרום מערב איראן. העילמים אימצו את כתב היתדות, והוא זה שכפי הנראה השפיע על התפתחות הכתב הכמעט-אלפבתי של הפרסית העתיקה. כתב היתדות הפרסי היה הכתב הראשון שפוענח, וממנו פוענחו שפות אחרות שהשתמשו בכתב זה.

מרבית התרבויות שכתבו בכתב היתדות נעלמו זו אחר זו, רשומותיהן אבדו בנבכי הזמן, ועימהן נעלם גם כתב היתדות עצמו. אחת הסיבות היא התפתחות הכתב הפניקי האלפביתי שנפוץ במהרה בזכות יעילותו הרבה. כה מהיר ומוחלט היה היעלמותו של כתב היתדות עד שהעולם הקלסי לא ידע על קיומו, למעט איזכור אצל הרודוטוס.

כשנתגלו לראשונה סימני היתדות, אף לא אחד שיער את משמעותם. בתחילת המאה ה-17 נחשפה "כתובת ביסותון" (Behistun Inscription) הפרסית, והיא היתה לשפה הראשונה שפוענחה בכתב זה. ההתקדמות בפענוח ביסותון הושגה בסוף המאה ה-18 כאשר הבינו החוקרים כי הכתובת כתובה בשלוש שפות שונות. כתובת זו שנכתבה בידי מלך פרס דריוש הראשון נכתבה בכתב יתדות פרסי, עילמי ובבלי.

מערכת הכתב בשפה הפרסית הייתה הפשוטה ביותר מכל המערכות בכתב היתדות, והיא הכילה 36 סימנים שכמעט כולם אלפביתיים, אף שהיו ששימשו גם להברות פשוטות. המשימה לפענוח הכתב התבססה על מספר הנחות. כך למשל, הניחו החוקרים כי הכתובת נכתבה בזמן השושלת האחמנית ושהכתב הראשון ייצג שפה פרסית עתיקה שהייתה קרובה לסנסקריט ולאָוֶסטָה (ניב של פרסית עתיקה), בנוסף להתבססות על הידע הקיים על-אודות השפה הפרסית המאוחרת (השפה הפהלווית, Pahlavi). כמו כן ההבנה שקו אלכסוני משמש להפרדה בין מילים פישטה את הבנת הטקסט.

המלומד הגרמני גאורג פרידריך גרוטפרנד (Georg Friedrich Grotefend) הסיק בשנת 1802 מתוך דפוסי כתיבה המאפיינים את הפרסית בצורתה הארמית, כי על הטקסט לפתוח בשם, בכינוי, ובמוצא שושלת השליט. הנחות אלו סייעו בידו ובידי שאר החוקרים לפענח את קריאתם של סימנים אחדים.

המערכת השנייה זוהתה כמערכת הכתב העילמית. תוכן הטקסטים הזהה, הקל על פענוח השפה ששום שפה ידועה עד העת ההיא לא דמתה לה. מערכת זו הכילה 96 סימני הברה, 16 ציורים ו-5 סימנים לציון קבוצות. השפה השלישית זוהתה כאכדית - שפת האם שממנה התפתחו שתי המערכות האחרות. פענוח האכדית פתח צוהר לפענוח מערכות הכתב האחרות שהתבססו על כתב היתדות.

חפירות בתל רַאס שַׁמְרָה (כיום בצפון סוריה) בשנת 1929 חשפו שרידים של עיר נמל עתיקה ושמה אוגרית. שיא פריחתה של העיר כמרכז סחר ותרבות היה באלף השני לפנה"ס, תחת שלטון מצרים. בחפירות נמצאו תעודות רבות בכתב היתדות. מספרם הקטן של הסימנים ( 31 במספר) הצביע על כתב אלפביתי, ששימש שפה שמית-כנענית, הדומה לפניקית. תעודות אלו הרימו תרומה חשובה ביותר לחקר ספרות המקרא, לחקר אפוסים קדומים ולמחקר השוואתי של סגנון ושפה שאפיינו את השירה המקראית.

פענוח כתב היתדות תרם רבות לידע הקיים על-אודות העולם העתיק במזרח-התיכון. חוקי חמורבי הכתובים בכתב יתדות הם מהמסמכים החשובים ביותר מהעולם הקדום, וגילויים זרע אור על החקיקה המשפטית של העמים הקדומים. לוחות אחרים, שנמצאו בתל אל עמרנה במצרים, סייעו להבהיר את המצב הפוליטי במצרים העתיקה ובשאר מדינות האזור וקשרי המסחר ביניהם.