כישוף (מאגיה), פעולות המכוונות לרתום כוחות על-טבעיים לשירותו של האדם - אם נגד יריבים ואם לטובתו או לטובת משפחתו וידידיו. להלכה יכול כל אדם לעשות פעולות אלה, אולם למעשה דורש השימוש בהן התמחות והכשרה. כישוף הנערך במטרה להרע מכונה "מאגיה שחורה" (sorcery, witchcraft), זאת בניגוד לכישוף שמטרתו להיטיב ומכונה "מאגיה לבנה".
בחברות רבות צמח מעמד מיוחד של בעלי מקצוע - מכשפים, קוסמים, כוהנים, שמאנים וכיו"ב העוסקים בכישוף עיסוק מקצועי, שומרים על סודות המקצוע ומנחילים אותו לתלמידיהם. האנתרופולוג הבריטי ג'ימס ג'ורג' פריזר
וחוקרים אחרים ניסו להתוות עקרונות כלליים בדבר שימושיו של הכישוף לסוגיו. העקרון של "דומה המשפיע על דומה" מרכזי בכישוף סימפתטי. אם מבקשים, למשל, להוריד גשם, עורכים טקסים מיוחדים שבהם ממחיזים תופעות המלוות גשם, כגון רעם וברק. ריפוי מחלת האדמת,
למשל, יעשה באמצעות הצגת חפץ אדום לפני החולה. לפי עקרון ההידבקות יכולים עצמים או אנשים שהיו במגע זה עם זה להשפיע זה על זה כעבור זמן. למשל, חלקי גוף שאדם משליך, כגון שיער או גזירי ציפורניים, יכולים לשמש מכשף לכישופו של אותו אדם. לכן נפוצה האמונה שאין להשליך חלקי גוף כאלה אלא לשרוף או לקבור אותם.
בתרבויות רבות מושתתים מעשי כישוף על עקרון ה"מאנה" - מכשף יכול להשתמש לצרכיו הוא בכוח על-טבעי שאינו אישי המצוי בעולמות אחרים או שדבק בעצמים מוחשיים, כגון כלי או פסל. כדי לפרוע חשבונות עם יריבים משמשים לחשי השבעה, קמיעות, עשבים, עצמות וכן טקסים שונים. אחת השיטות המופעלות לגילוי מקור הפורענות - האויב האחראי להפעלת כוחות על-טבעיים - היא היעזרות במתים - העלאה באוב.
לדעת האנתרופולוגים, הכישוף המשמש את האדם לשלוט בסביבתו הפיסית והחברתית, נועד לסייע לו בכל מקרה שבו ידיעותיו ונסיונו אין בהם כדי להסביר את סיבות הכשלון. יש שהגדירו את הכישוף "המדע של האדם הפרימיטיבי" (ג' ג' פריזר), שכן יש בו הגיון פנימי. אך הכישוף, בניגוד למדע, אינו משנה בד"כ את הטכניקה על פי הנסיון המצטבר, כי תוצאות שליליות אינן מערערות בד"כ את יסודות האמונה. האדם המודרני עושה לדיכוי אמונתו בדבר קיומם של כוחות מאגיים; אף על פי כן היא קיימת בחברה המודרנית. בחיי היומיום של האדם המערבי המודרני משמשים עדיין קמיעות ואמונות תפלות - כגון החשש מעין הרע - וגם אותם אפשר לכלול בין סוגי הכישוף.
יש הבדל בין כישוף לדת,
במיוחד בדתות מונותיאיסטיות המציעות תשובות כוללות למשמעות חייו של האדם ומכתיבות אורחות חיים כוללות. עם זאת, אפשר למצוא יסודות כישוף בפולחנים דתיים רבים. דתות שונות נאבקו ביסודות אלה גם אם לא תמיד הצליחו בכך. היהדות
שללה את הכישוף לסוגיו אולם הזכרות רבות של מעשי כישוף בדברי חז"ל
מעידות שהם נאלצו תמיד להיאבק בהם. אולם ביהדות ניתנה לגיטימציה לסוגים שונים של פולחנים, טקסים ולחשים, במיוחד לצורכי טיפול רפואי. בתולדות הנצרות
ניכר המאבק של הכנסיות והכיתות במכשפות: האפיפיור
אינוקנטיוס ה-8 פרסם ב-1484 את "הבולה נגד המכשפות", ואף במאה ה-19 נערכו משפטי מכשפות באירופה ובארה"ב.
במשפט העברי נאסר הכישוף על צורותיו. העונש על מקצת דרכי הכישוף, בהן הכישוף המביא לידי מעשה (להבדיל מקוסמות ואחיזת עיניים) וכן דרישה אל המתים כדי לקבל תשובה לבעיות או לשאלות על העתיד, באמצעות מומחה לדבר, "אוב וידעוני", הוא מוות בסקילה.
על צורות כישוף אחרות, כגון שימוש בהשבעות ולחשים וקריאת העתיד, דנים במלקות.
דינים אלה נאכפו בימי בית שני ובתקופת המשנה.
במשנה (אבות ו, ד; ובפירוש הרמב"ם שם) מסופר ששמעון בן שטח
תלה באשקלון ביום אחד 80 נשים על מעשי כישוף.
במדינת ישראל מי שמתחזה כעושה מעשה כישוף כדי לקבל דבר תמורתו עובר עברה פלילית. העונש המרבי הוא שנתיים מאסר, ושלוש שנים אם שולמה תמורה על המעשה. העברה אינה חלה על כישוף שאינו חורג מגדר השעשוע והבידור, ובלבד שהוא ניתן ללא תמורה או תמורת דמי כניסה סבירים.
הדפס
