גראד, רקטה תוצרת
ברה"מ,
שפותחה בשנות ה-60 המוקדמות כחלק ממערכת BM-21, הכוללת 40 משגרים המורכבים על רכב קרבי משוריין. הרקטה, בתצורתה הרכובה ובתצורות אחרות, משמשת צבאות סדירים וארגוני גרילה.
רקטת הגראד נכנסה לראשונה לשימוש ב-1963 בצבא ברית המועצות, כחלק מהמערכת המתנייעת BM-21. מערכת זו כללה רכב קרבי משוריין, עם מהירות נסיעה של 75 קמ"ש, עליו הורכבה מערכת של 40 משגרים, בעלי יכולת לירות מטח של 40 רקטות גראד בכ-20 שניות. עם השנים החלו הרקטות להופיע בצבאות שונים גם בתצורת משגר בודד.
מנגנון: רקטת הגראד מבוססת על משגר בעל מבנה סלילי וגליל בעל מבנה אווירודינמי וסנפירי ייצוב. כמו יתר הרקטות, הגראד נעה במסלול בליסטי ולא ניתן לכוונה מרחוק למטרה. מסיבה זו היא לא מהווה נשק מדויק ויש לירות מטחי רקטות לריכוזי כוחות כדי להגיע לפגיעה משמעותית בחיי אדם.
חסרונה של הרקטה, כאמור, הוא חוסר דיוק. יתרונה הוא בפשטות והמהירות של תפעולה, ובניידות המשגר. הניידות והמהירות הפכו את הגראד, בתצורת המשגר הבודד, לנשק מועדף על ארגוני גרילה. ארגונים אלה נהנים מיכולתה של הרקטה ליצור אפקט פסיכולוגי בעורף האזרחי של האויב ומהקושי הגדול של הצבא הסדיר לנטרל את יכולת הירי של הארגון.
שיגור רקטת גראד מרצועת עזה, 2009 (צילום: AP)
הגראד נמצאת ברשות ארגון החיזבאללה בלבנון,
אשר במהלך מלחמת לבנון השנייה
עשה שימוש נרחב בה בירי על ריכוזי אוכלוסייה בצפון ישראל. כמו כן, היא נמצאת ברשות ארגוני טרור פלסטיניים, פת"ח
וחמאס,
אשר החל משנת 2005 ירו מאות רקטות מרצועת עזה
לעבר ריכוזי אוכלוסייה בדרום ישראל.
הדפס
