אלצהיימר

מחלת אלצהיימר מאופיינת במוות של תאי עצב ובאיבוד הסינפסות (קשרים בין תאי העצב) במוח, בעיקר באזורים המשמשים ליצירת זיכרון, חשיבה ותפקוד לשוני. תהליך זה מביא ליצירת חללים פנימיים ולירידה במסת המוח. במוחם של החולים ניכרת גם ירידה בכמות הנוירוטרנזמיטר אצטילכולין (Acetylcholine), הממלא תפקיד מרכזי בפעולת הזיכרון, ולכן מייחסים לחוסר בו חשיבות רבה בהתפתחות המחלה.

התסמין (סימפטום) הראשון של מחלת אלצהיימר הוא לרוב אובדן זיכרון הטווח הקצר. כאשר המחלה מתפתחת הופך איבוד הזיכרון קשה יותר, החולים סובלים משינויים תכופים וקיצוניים במצב הרוח ונוטים להיות מתוחים, חרדים וכעוסים בעוצמה רבה. בשלבים מתקדמים עוד יותר של המחלה הופכים החולים אדישים לסביבה וכמעט ואינם מגיבים לגירויים חיצוניים. כושר התנועה והשליטה בפעולות בסיסיות של הגוף אובדים גם הם, ובמקביל מתפתח דיכאון. תוחלת החיים לאחר הופעת המחלה נעה בין 2 - 20 שנה.

בדרך כלל נעשה אבחון מחלת אלצהיימר על פי הופעתם של התסמינים שצויינו לעיל. אבחנה סופית ומוחלטת יכולה להיעשות רק בנתיחה שלאחר המוות, שבה ניתן לראות במוח המת משקעים צפופים, שהם מצבורים עצביים בעלי אופי דלקתי (neuritic plaques) מסביב לתאי העצב, ובתוך התאים החולים ניתן להבחין בחוטים ובפקעות חוטיות סבוכות (neurofibrillary tangles).

מחלת אלצהיימר פוגעת באופן שווה בגברים ובנשים, וללא הבדל בין שכבות סוציו-כלכליות שונות. המחלה מתפתחת באופן שונה אצל חולים שונים, ולכן מניחים החוקרים כי למחלה מספר גורמים שונים (או שילוב בין גורמים). כ-10% מהחולים מפתחים אלצהיימר לפני גיל 60 - הגורם להופעת המחלה אצלם הוא בדרך כלל גנטי. מרבית המקרים מתפתחים לאחר גיל 65, גם כאשר במשפחה לא קיימת היסטוריה של המחלה. כ-10% מהאוכלוסיה מעל גיל 65 וכמעט מחצית מהאוכלוסיה מעל גיל 85 חולים במחלה. על פי ההערכות, בישראל כ-50,000 חולים ובארה"ב למעלה מ-4 מיליון. בעקבות העלייה בתוחלת החיים חל גם גידול במספר החולים באלצהיימר.

אלצהיימר היא מחלה כרונית, ונכון להיום נטולת מרפא. המחלה פרוגרסיבית - מצב החולה הולך ומחמיר עם הזמן. נהוג לראות באלצהיימר מחלה הפוגעת לא רק בחולה עצמו אלא גם בסביבתו הקרובה, הנאלצת לחזות בתהליך התדרדרותו של יקירה. כמו כן, על בני המשפחה מוטלת במקרים רבים מעמסה כבדה הנובעת מהצורך לספק השגחה צמודה החולה.

ישנן תרופות המשמשות להאטת קצב התפשטות המחלה, אך יעילותן מוגבלת והן אינן פועלות על כל החולים. מטרתם של מרבית הטיפולים התרופתיים היא לספק שליטה על הסימפטומים ההתנהגותיים של המחלה, כגון דיכאון, נדודי שינה וכיוצא בזה

הגורמים למחלת אלצהיימר עדיין אינם ידועים לאשורם, אך התקדמות המחקר מצביעה יותר ויותר על קשר בין הפרופיל הגנטי של אדם להתפתחות המחלה. התקדמות רבה בחקר המחלה חלה בשנים האחרונות, ומדענים מאוניברסיטאות בארה"ב ובקנדה טוענים כי עלה בידיהם לפתח חיסון המעכב באופן משמעותי את התפתחות המחלה. בניסויים שנערכו בעכברי מעבדה שלקו במחלה עולה כי החיסון גרם להפחתה ניכרת באובדן הזיכרון. פיתוח חיסון לבני אדם נמצא עדיין בשלבי ניסוי קליניים אשר עשויים להימשך עוד שנים רבות.

* לתשומת לבכם: התוכן המובא בערך זה אינו בגדר עצה רפואית, חוות דעת מקצועית, אבחנה או ייעוץ, אינו תחליף לביקור וייעוץ אצל רופאים ואין לראותו ככזה; בכל מקרה תמיד יש לפנות לגורמים מטפלים מוסמכים. אזכור שם תרופה, טיפול או כל אמצעי נוסף באנציקלופדיה זו, אינו מהווה המלצה להשתמש בהם.