לביא

 ה"לביא" נועד לרשת את מקום מטוסי הכפיר והסקייהוק בשנות ה-90, כמטוס קל וזול יחסית, אך מתוחכם, שמשימותיו הראשיות תקיפות קרקע והדרכה, והמשימות המשניות - יירוט (קרבות אוויר) וסיור.

מטוס הלביא (צילום: בטאון חיל-האוויר)

כבר בתחילתו עורר המיזם מחלוקות בקרב אנשי צבא ופוליטיקאים. בין השאר נטען כי עלותו העצומה תגרום לשיתוק הצטיידותו הטכנולוגית של צה"ל, ולמעשה אין בכוחה של כלכלת ישראל לשאת בעול התקציבי. מינויו של משה ארנס, איש התעשייה האווירית לשעבר, לתפקיד שר הביטחון (1983), הביא להאצת המיזם למרות הביקורת. כאשר החליפו בתפקיד יצחק רבין, ב-1984, הוא היה נלהב פחות. הדיון בעתיד המיזם התחדש, הפעם בליווי התנגדות גלויה מצד אנשי זרוע היבשה של צה"ל ולחץ אמריקני להפסיק את פיתוח הלביא ולרכוש מטוסי קרב מתוצרת ארה"ב.

בדצמבר 1986 המריא אב-טיפוס של הלביא לטיסת בכורה מוצלחת, אך הוויכוח על עתידו של הפרויקט המשיך להתנהל, הן במישור הפוליטי הן בתקשורת הישראלית, ונוספו לו הפגנות, חלקן אלימות, של עובדי התעשייה האווירית ואיומים מוסווים מצד הממשל האמריקני. באוגוסט 1987 החליטה הממשלה ברוב של קול אחד על הפסקת המיזם. כתוצאה מכך פוטרו מן התעשייה האווירית כ-5,000 עובדים, והשר משה ארנס התפטר מן הממשלה. את הכסף הרב שנחסך ושהתקבל כפיצוי מן הממשל האמריקני השקיעה הממשלה במכלול מיזמים טכנולוגיים-צבאיים שזכו לכינוי "חלופות הלביא".

בהקשר זה ראוי לציין כי רק מדינות בעלות משאבים נרחבים בהרבה מישראל (ארה"ב, רוסיה, בריטניה וצרפת לדוגמה) מייצרות מטוסי קרב בפיתוח עצמי. האב-טיפוס השלישי של הלביא עדיין נמצא בתעשייה האווירית, ומדי פעם נעשה בו שימוש לניסוי טכנולוגיות שונות. הלביא, למרות שלא הושלם, הביא לפיתוח לא מעט מערכות טכנולוגיות מתקדמות שבהן נעשה שימוש עד היום, ובעיני רבים הוא נחשב למטוס שהיה יכול להיות הטוב בסוגו בעולם.

על פי מספר דיווחים בכלי תקשורת זרים, השתמשה סין בפיתוח מטוס הקרב מדגם "J-10" בטכנולוגיות שהותקנו במטוס הלביא. לפי דיווחים אחרים יוצאו טכנולוגיות של המטוס גם לדרום אפריקה שפיתחה את מטוס הקרב "אטלס צ'יטה". יש לציין כי ידיעות אלו מעולם לא זכו לאישור ממקור רשמי.