ל"ג בעומר

בל"ג בעומר נוהגים להדליק מדורות, ואף לשבת לידן כל הלילה מנהג זה מקורו בהילולת רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) להדליק מדורות ולהרבות באור, כביטוי לשמחה. כן נוהגים להדליק נרות בבתי הכנסת לזכר רבי שמעון בר יוחאי ולזכרם של צדיקים אחרים.

דיני קצירת העומר והבאתו אל הכהן בפסח, כביטוי לפתיחת תקופת 50 ימי הקציר שתסתיים בחג השבועות (עם הקרבת הביכורים), משקפים את הקשר ההדוק בין החקלאי העברי לאדמה וליבול. ימי הקציר מתועדים בתרבויות המזרח הקדום כתקופת חרדה ודאגה, כשהחקלאים נכספים להגיע לסיומה מבלי שהיבול יינזק מגשמים בלתי רצויים, ומכאן גם תפקידו הייחודי של ל"ג בעומר: ערב ל"ג בעומר הוא על פי המקרא יום תחילת המבול ("בחדש השני בשבעה עשה יום לחדש", בראשית, ז, יא), והעדויות מלמדות שהעברים הקדמונים התייחסו לתאריך זה כמועד להתרחשויות בלתי צפויות בעולם הטבע. לפיכך, ייתכן שביום ל"ג בעומר התפתח פולחן מיוחד לציון סיום תקופת הדאגה שהחלה בפסח, ופתיחת החלק המסיים של הקציר, נטול הסיכונים (באופן יחסי).

הקישור בין ל"ג בעומר לאירועי מרד בר-כוכבא אינו זוכה לסימוכין מובהקים במקורות ההיסטוריים. ייתכן שהרקע להתפתחותו הוא הקשר הקיים בין גיבורי המסורות המקבילות הקשורות לחג – רשב"י ותלמידי רבי עקיבא – לסיפור המרד (רבי עקיבא כגדול תומכיו של בר-כוכבא, ורשב"י, תלמידו של ר' עקיבא, כמתנגד מובהק של רומא, בהתאם לרוח המרד). מנהג המשחק בחץ וקשת ביום ל"ג בעומר, שהתפתח בקרב יהודי ימה"ב – ככל הנראה בהשפעת משחקים דומים שהיו נהוגים בסביבה הכפרית הלא יהודית – קושר לעתים למלחמות בר-כוכבא. התנועה הציונית היא שהעצימה את הקשר ההיסטורי בין ל"ג בעומר לבין סיפור מרד בר-כוכבא, שמנהיגו סימל את היהודי הלוחם הראוי לחיקוי, אל מול היהודי הגלותי והכנוע. בהתאם יוסד בל"ג בעומר של שנת 1941 ארגון הפלמ"ח, ובל"ג בעומר תש"ח הוצאה הפקודה להקמת צה"ל.

המסורת גורסת שרבי שמעון בר יוחאי נפטר בל"ג בעומר; לכן נערכת ביום זה ההילולה לזכרו. האר"י ותלמידיו, מקובלי צפת, נהגו לעלות על קברות רשב"י ובנו אלעזר במירון, ובמאה ה-19 נקבע המנהג בסידור התפילה. לימים התפתחה "הילולה דרשב"י" סביב הקבר והיום עורכים במירון בליל ל"ג בעומר חגיגה גדולה. היא מאופיינת בתהלוכה, בהדלקת אבוקות, מדורות, ריקודים, ותספורת ראשונה של הילדים בני השלוש ליד הקבר ("חאלקה").

ההילולה בקברו של שמעון בר יוחאי בהר מירון (צילום: חגי אהרון)

 
למחרת, בתפילת שחרית, מקיפים שבע פעמים את חצר בית-המדרש, כשבידי המתפללים ספרי תורה. כן מרבים בלימוד ספרי קבלה, האידרא של ספר הזוהר, משננים פרקי תהילים ואומרים "תיקון". יש הנוהגים להשליך את בגדיהם אל המדורות, והדבר עורר את ביקורתם של בעלי ההלכה, שראו בכך עברה של "בל תשחית".

במחקר מוצגת הטענה כי הקישור בין ל"ג בעומר למועד פטירתו של רשב"י נעשה לקראת סוף ימי הביניים, בעקבות עליית מעמדו המקודש של ספר הזוהר. עד המאה ה-15 התמקדה העלייה לרגל למירון, על הטקסים הנלווים אליה, בקברי הלל ושמאי. לפי המקורות ההיסטוריים, מועד העלייה לרגל חל ביום פסח שני (י"ד באייר, ארבעה ימים לפני ל"ג בעומר). בתקופה זו החלה להתקבל בעולם היהודי קדושתו של ספר הזוהר, וייחוסו של הספר לרשב"י הביאה להסטת הטקסים לקברו. תוצאה נוספת הייתה שינוי מועד העלייה לרגל לל"ג בעומר – היום בו, על פי המסורת, נסמך רשב"י כאחד מתלמידיו החדשים של ר' עקיבא (בעקבות מותם של אלפי תלמידיו במגפה), וחשוב מכך, היום שהמסורת העממית קבעה כיום פטירתו של רשב"י.

לכתבה המלאה - לחצו כאן