לדינו (מכונה "ספניולית"), לשון ספרדית-יהודית שהתגבשה בחצי האי האיברי בסוף ימי הביניים. במשך כ-500 שנות קיומה, התפתחה בשפת הלדינו תרבות עשירה הכוללת ספרות חילונית ודתית ופולקלור עשיר של שירה, מחזות, עיתונים ועוד.
הלדינו שייכת לקבוצת הלשונות הרומניות, שמקורן בניבים (דיאלקטים) לטיניים עממיים, והיא נמנית על תת-הקבוצה אליה משתייכים הניב הפרובנסאלי, הניב הקריאולי והניב הסרדיני. מוצאה של הלדינו בניב הספרדי הקסטיליאני (קסטיליה היא ממלכה לשעבר במרכז ספרד), שהפך לשפה הרשמית בספרד במאה ה-15. עוד כשישבו היהודים בספרד, הם נהגו לשלב בשפה הקסטיליאנית ובניבים מקומיים אחרים מונחים בעברית, וכן ביטויים שמקורם בניבים ספרדיים עתיקים שחלפו מן העולם, וכך יצרו ניב ייחודי. אולם טרם גירוש ספרד (1492)...
