דוד לוי

יליד רבט שבמרוקו. עלה לישראל ב-1957. עמד בראש סיעת תכלת-לבן וכיהן כחבר הוועד הפועל של ההסתדרות הכללית. ב-1969 נבחר לוי לכנסת, ומיד אחרי המהפך של 1977 קיבל את תיק הקליטה בממשלתו של מנחם בגין.

סביב לוי התגבש מחנה של פעילים נאמנים – מיכה רייסר, מיכאל קליינר, אליהו בן-אלישר, ראובן ריבלין. בשטח ובוועידות היו סביבו אלפי פעילים, שהיו מוכנים לפעול למענו על רקע פעילותו כנגד קיפוח בני עדות המזרח.

אחרי בחירות 1981 ייצר הד ציבורי, כאשר סירב לבוא להשבעת חברי ממשלת בגין השנייה, עד שלא הובטח לו מינוי לסגן ראש הממשלה. בכנסות ה-10 וה-11 שימש סגן ראש הממשלה ושר הבינוי והשיכון. כשר השיכון בממשלת בגין טיפח את פרויקט שיקום השכונות, שאותו הוא נושא בגאווה כמפעל חיים.

אחרי פרישת בגין מהממשלה, ב-1983, התמודד לוי מול יצחק שמיר על ראשות הממשלה. התוצאה היתה: שמיר - 59 אחוז, לוי - 41 אחוז. זו היתה ראשיתה של יריבות ממושכת בין השניים, כששמיר הבטיח לו את תיק החוץ, אך בניגוד להבטחה המשיך להחזיק בו עד לבחירות. בממשלת האחדות שקמה ב-1984 הוסיף לוי להחזיק בתפקידיו המסורתיים כשר השיכון וסגן ראש הממשלה. בשנת 1985 היה אחד משני שרי הליכוד היחידים שהצביעו בעד יציאת צה"ל מלבנון.

המשבר הגדול הבא ביחסי לוי עם עמיתיו לתנועה אירע בוועידת תנועת חרות ב-1986. יריבו משה ארנס האשים את מחנה לוי בניסיון להשתלט על המפלגה בשיטות מפוקפקות. לאחר המהומות באותה ועידה, כינה שמיר את אנשי לוי  "חבורת פושעים". בממשלת האחדות השנייה, כשאימצה הממשלה את תוכנית המשא ומתן עם הפלסטינים, חבר לוי עם יצחק מודעי ואריאל שרון לחבורה שכונתה "החישוקאים". לוי ושותפיו ניסו לאגף את שמיר מימין, ולטרפד את היוזמה המדינית.

במרץ 1990 פירקה מפלגת העבודה את ממשלת האחדות ושמיר הקים ממשלה צרה שבה הושבע לוי לראשונה לשר החוץ של מדינת ישראל. בתקופת כהונתו כשר חוץ קיים מערכת יחסים עכורה עם סגן שר החוץ דאז, בנימין נתניהו. כשר חוץ תמך לוי בקיומה של ועידת מדריד אך לא השתתף בה, לאחר ששמיר החליט לא לכלול אותו בהרכב המשלחת הישראלית. 

לקראת בחירות 1992 לוי נדחק למקום נמוך ברשימת הליכוד, ואנשיו התברגו במקומות לא ריאליים. בתגובה, נשא לוי במרכז מפלגתו, במרץ 1992, מספר ימים אחרי התבוסה מול יצחק רבין,  את "נאום הקופים" הנודע: "הייתי בעיניהם כמו קוף שזה עתה ירד מהעץ", אמר. באותו נאום הודיע לוי על התפטרותו מן הממשלה. לוי שב לבית-שאן, אך לאחר שהובטח לו כי יהיה מספר שתיים בממשלה שירכיב הליכוד, אף שלא דורג במקום זה ברשימה לכנסת, חזר בו מן ההתפטרות.

באותה שנה הודיע לוי שיתמודד על הנהגת תנועתו מול בני בגין, משה קצב ובנימין נתניהו. בינואר 1993 חשף נתניהו בשידור חי את פרשת הקלטת שבה היו עדויות לבגידתו של נתניהו באישתו, והאשים בסחיטה "בכיר בליכוד, המוקף חבורה של פושעים". ההערכה הייתה שכיוון  לדוד לוי ואנשיו. מערכת ההשמצות בין השניים גלשה לעלבונות אישיים. בסופו של דבר גבר נתניהו על לוי.

לאחר הפרשה נערכו אנשיו של לוי  לפרישה מהמפלגה. את המהלך תיכננו מקורביו - הקבלן דוד אפל, עוזרו יעקב ברדוגו ואחיו מקסים לוי. ביוני 1995 עזב לוי את הליכוד והקים את תנועת גשר.

בשנת 1996 לאחר התפייסות עם נתניהו, נסללה דרכה של גשר להתמזגות בליכוד. לוי מונה למ"מ ראש הממשלה ולשר החוץ, חבר בקבינט המדיני-בטחוני, יו"ר ועדת השרים לחברה ולרווחה וחבר ועדת השרים לכלכלה, אלא שחודש בלבד אחרי הניצחון, התגלע המשבר הראשון בין השניים. לוי איים בהתפטרות, במידה ולא יימצא לאריאל שרון תיק הולם בממשלת נתניהו. נתניהו נסוג מעמדותיו וצירף את שרון לממשלה. באוגוסט 1996 שוב איים לוי להתפטר, אך חזר בו לאחר שהובטח שיתופו בהחלטות המדיניות. לאחר מספר משברים נוספים, כינס לוי מסיבת עיתונאים ב-4 בינואר 1998 והודיע על התפטרותו.

לקראת בחירות 1999 חברה תנועתו, גשר, למפלגת העבודה ולתנועת מימד ויחד יצרו את ישראל אחת. לאחר נצחונו של ברק בבחירות 1999 חזר לוי לתפקיד שר החוץ בממשלה החדשה. לקראת פסגת קמפ-דיוויד. נדחק לוי אל מחוץ למגעים המדיניים. לאחר שחש  כי תפקידו עוקר מתוכן, לצד התנגדותו לפשרות המדיניות שהציע ברק במו"מ עם הפלסטינים, הגיש לוי את התפטרותו מהממשלה בתחילת אוגוסט 2000. לקראת בחירות 2000 הודיע דוד לוי על תמיכתו ותמיכת תנועתו במועמד אריאל שרון.  לקראת הבחירות לכנסת ה-16, ולאחר שתנועת גשר הפסיקה למעשה את פעילותה כגוף עצמאי, שב לליכוד ונבחר כחבר כנסת מטעם המפלגה.

בשנת 2002 נפצעו שלושה מבניו של לוי בפיגוע טרור.

בעל השכלה תיכונית. נשוי ואב ל-12, מתגורר בבית-שאן.

בין התפקידים שכיהן בהם:

שר, משרד הקליטה 1981 - 1977

שר, משרד הבינוי והשיכון 1990 - 1981

שר, משרד החוץ 1998 - 1996

שר, משרד החוץ 2000 - 1999