פרימו לוי

לוי נולד בטורינו שבאיטליה, בן למשפחה יהודית ממעמד הביניים. סבתו היתה ברונית, נצר למשפחה שקיבלה תואר זה מידיו של נפוליאון. בצעירותו לא העמיק בשורשיו היהודיים, אבל עלייתו של מוסוליני לשלטון אילצה אותו, כמו גם את כלל היהודים באיטליה, להתמודד עם מציאות קשה של אפליה.

בשנת 1938, לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר התיכון, נרשם ללימודי כימיה באוניברסיטת טורינו. היה זה זמן קצר לפני שנחקק באיטליה החוק הגזעני המונע את כניסתם של יהודים למוסדות לימוד אקדמיים. הוא סיים את לימודיו בהצטיינות יתרה כעבור שלוש שנים.

בשנת 1943, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, ניסה לוי להצטרף לקבוצת פרטיזנים שפעלה בצפון איטליה, אולם הוא נלכד ונכלא במחנה מעבר. כעבור חודשיים הועבר למחנה ההשמדה אושוויץ. השיירה שבה הובל לאושוויץ כללה 650 בני אדם, מתוכם שרדו רק חמישה עשר גברים ותשע נשים. לוי היה אחד מהם. בגלל הכשרתו ככימאי ניצל ממוות בתאי הגזים, ותחת זאת נשלח לעבוד במעבדה שייצרה גומי סינטטי עבור מכונת המלחמה הנאצית.

עם תום המלחמה, כאשר שחררו הכוחות הסובייטים את אסירי המחנות, החל לוי את מסעו הארוך בחזרה לאיטליה. הוא שב לבית שהיה בבעלותה של משפחתו מזה שלושה דורות, נשא אישה והמשיך לעבוד ככימאי. במקביל, כתב שני ספרים, מהחשובים שנכתבו אודות השואה. הספר הראשון, "הזהו אדם?" (1947), מתאר את זוועות מחנה ההשמדה אושוויץ, והספר השני "ההפוגה" (1963), מתאר את קורותיו בדרכו חזרה לאיטליה. בשנת 1975 ראה אור ספר נוסף פרי עטו, "הטבלה המחזורית". יצירה זו פילסה את דרכו אל מרכז ההוויה הספרותית, והיא כוללת 21 אנקדוטות השזורות במהלך חייו, כאשר לכל אחד מהאנקדוטות מוצמד יסוד כימי אחר. בשנת 1977 פרש לוי מעבודתו ככימאי והקדיש את כל זמנו לכתיבה. 
 

הספר "הזהו אדם?" נדחה על ידי אחת מחברות ההוצאה לאור הגדולות באיטליה, ונדפס לראשונה במהדורה קטנה ומצומצמת. רק כעבור עשר שנים הודפס שוב במהדורה מחודשת ומיד זכה להכרה ולפרסום. הוא נמכר באיטליה בכחצי מיליון עותקים, תורגם לשמונה שפות ואף עובד לתסכית רדיו ולהצגת תיאטרון. בספר מתאר לוי כיצד נשללת בהדרגה זהותם האנושית של האסירים הכלואים במחנה, עד להשמדתם הסופית. הרושם החזק שמשאיר הכתוב על הקורא, נובע לא רק מהתוכן הנוראי, אלא גם מהלשון המאופקת שבה נוקט לוי בתארו את אותן זוועות. הוא בוחר בעמדת עד מתבונן, המעביר את אשר רואות עיניו בשפה יבשה, כמעט מדעית, ובכל זאת מלאת חמלה כלפי הסבל האנושי, וגילויי ההירואיות שבצדו.   

בספרו "ההפוגה" מבטא לוי את הקושי העצום של ניצולי המלחמה לחזור לשגרת חיים נורמלית. המסע הארוך שעוברים הפליטים, מסע שהוא פיזי ונפשי גם יחד, נמתח על פני נופיה של אירופה השסועה והפצועה, ומשמש כמעין שלב ביניים בין חוסר הנורמליות והאבסורד שבמלחמה, לבין החיים "הרגילים", על כל השגרה וההגיון שבהם.

למרות שלוי הצליח לבנות את חייו מחדש, ולכאורה השיג לעצמו שגרת חיים יציבה ונוחה, נראה כי מעולם לא התגבר על אימת השואה. בהרצאות שנשא הקפיד לחזור ולדון במשמעות השואה ודרכה ביטא את השקפותיו הפסימיות ביחס לטבע האדם, ולטיבה של ההתנהלות האנושית בכללה. לתפיסתו, הרוע האנושי יכול היה לצמוח בנפשו של כל אדם, בלי קשר להיותו אסיר או סוהר. לא פעם טען, כי אלו ששרדו את השואה, הם אלו שהצליחו להתאים את עצמם להתמודדות עם עוצמות הרוע. דווקא אלו שהיו "הטובים מכולם", היו גם אלו שלא יכלו להכיל את הרוע ולהתייצב מולו, ולכן מתו.

בשנת 1987 החליט לוי ככל הנראה לשים קץ לחייו. הוא מת לאחר שנפל מגרם המדרגות שבבניין מגוריו. זמן קצר לפני מותו אמר: "יותר מכל, הייתי רוצה למצוא את עצמי משוחרר, ולו רק לרגע, ממשקל גופי. לא הייתי רוצה להגזים בזה, אלא רק לצוף באוויר תקופת זמן סבירה."

עוד מספריו: "אם לא עכשיו, אימתי?" (1982; רומן), "השוקעים והניצולים" (1986; נהוג לראות בספר זה את השלישי ב"טרילוגיית אושוויץ" שבה נכללים "הזהו אדם?" ו"ההפוגה").

לכתבה המלאה - לחצו כאן. 

אושוויץ לא הרגה את פרימו לוי - "'מותו של פרימו לוי הוא אישי. זו היתה טרגדיה, אבל זה לא היה ניצחונו של מחנה ההשמדה אושוויץ'. ספר מחקר חדש מנסה לפענח את דמותו של הסופר פרימו לוי ואת סיבת התאבדותו". כתבה באתר ynet.

לכתבה המלאה - לחצו כאן. 

זמן שאול - "הכימיה, אולי יותר מכל מקצוע מדעי אחר, ענתה על צורך עמוק של הסופר פרימו לוי למצוא סדר, שיטה והגיון במציאות - צורך המוצא את המענה המשכנע ביותר בטבלת היסודות המחזורית של מנדלייב". מאמר מאת צבי ינאי, מתוך אתר ynet.

לחלק א' של המאמר - לחצו כאן, לחלק ב' של המאמר - לחצו כאן.