| אתרים נוספים |  | |
| ערכים קשורים | | |
| תחומים קשורים | | |
| | יצחק בן שלמה לוריא
יצחק בן שלמה לוריא (1534-1572), רב וחכם הקבלה,
שאסכולה חשובה בה קרויה על שמו. נודע בכינויו האר"י (אדוננו [או האלוהי] רבי יצחק) הקדוש. אביו עלה לירושלים מפולין (או מגרמניה) ונשא לאשה בת למשפחה ספרדית. במות אביו לקחה אותו אמו למצרים, והוא גדל בבית דודו, שהיה מוכס אמיד.
לפי המסורת ירד האר"י למצרים בהיותו בן 7, אך לפי עדות עצמו למד מפי מקובל בירושלים, ולכן נראה שהיה מבוגר יותר. במצרים למד אצל דוד בן שלמה אבן זמרא
ובצלאל אשכנזי,
ששיתפוֹ ביצירתו ההלכתית. עוד בהיותו צעיר הוכר כבר סמכא בהלכה. האר"י עסק גם במסחר, ובגניזה
הקהירית התגלה מסמך בכתב ידו בעניין קניית חיטה; גם בשתי שנותיו האחרונות, שעשה בצפת, עסק במסחר.
במצרים התבודד האר"י זמן מה על אי בנילוס שהיה בבעלות דודו; הוא נשא לאשה את בת דודו, והתעמק בלימוד הקבלה. הוא התרכז בספר הזוהר,
בכתבי המקובלים הקדמונים ובשיטתו של קורדוביירו,
ואף כתב פירוש לחלק מן ה"זוהר". ב-1569 (או 1570) התיישב בצפת. למד אצל קורדוביירו עד מותו של האחרון (סוף 1570).
עוד בחיי קורדוביירו התקבצו סביב האר"י תלמידים שביקשו ללמוד את שיטתו בקבלה, ובמות קורדוביירו היה האר"י לראשון במקובלי צפת. ידועים כ-30 מתלמידיו; המפורסם שבהם והקרוב אליו ביותר היה חיים ויטאל.
האר"י לא העלה על הכתב את עיקרי הגותו ואת שיטתו בקבלה. רעיונותיו שפעו כמעיין המתגבר, ולא עלה בידו לסדרם. הוא נהג לטייל עם תלמידיו בגליל העליון ולגלות להם את קברותיהם של חכמים וצדיקים שמקום קבורתם לא נודע עד אז. הוא התפרסם כמי שזכה לרוח הקודש ול"גילוי אליהו" (הנביא). האר"י לא פרסם את תורתו ברבים, ואף הקפיד בעניין זה עם התלמידים שהתיר להם ללמוד אצלו; רבים נדחו, ובהם גדולים כמשה אלשייך.
האר"י נפטר בצפת, ומאז משמש קברו מוקד של עלייה לרגל. מיד לאחר מותו הופיעו ביוגרפיות של האר"י - תערובת של עובדות ואגדות; המפורסמות שבהן היו "שבחי האר"י" ו"תולדות האר"י". הדעות חלוקות באשר לסדרן הכרונולוגי, אבל נראה שאחת מהן נכתבה עוד במאה ה-16.
שיטת האר"י בקבלה נרשמה בידי תלמידיו, ובעיקר בידי ויטאל. לא תמיד הסכימו התלמידים על תורת רבם, ויש שהוסיפו משלהם. אולם הקבלה הלוריאנית (כפי שכונתה שיטתו) היתה לזרם הדומיננטי בקבלה, ונודעה לה השפעה רבה גם על שבתי צבי
וגם על תנועת החסידות.
האר"י אימץ את נוסח התפילה הספרדי והכניס בו כמה תיקונים. עוד לפני שהתפרסם בשיטתו בקבלה, קנה לו שם בתור פייטן ומשורר. כמה מפיוטיו פורסמו בקובץ "יפה נוף" (ונציה; 1575/80); ידועות בעיקר שלוש זמירות לשבת הכתובות ארמית. עוד פורסמו בשמו "תיקוני תשובה" (על ענייני חזרה בתשובה) ו"ספר הכוונות" (על כוונות מיוחדות בשעת תפילה).
יש לכם הערה לערך ?
|
הדפס
