ליברליזם

רק בבריטניה ובארה"ב - ובמידת מה גם בארצות סקנדינביה - הוּכחה הלכה למעשה יעילותו של הליברליזם כבר בתחילת הדרך. הניסיונות להקים ממשלות ליברליות באירופה נכשלו לאורך כל המאה ה-19, וגם כאשר השיגו הישגים מסוימים, לא החזיקו המפלגות הליברליות ברסן השלטון לאורך ימים.

מלחמת העולם הראשונה והתקופה שלאחריה הדגישו את חולשתן הבסיסית של מפלגות אלה. מאמץ המלחמה דרש את צמצום חירויות האזרח בכל המדינות, כשם שהצריך התערבות גוברת והולכת של הממשל בניהול ענייני הכלכלה. גם הצורך להבטיח את ביטחון המעצמות לאחר המלחמה מנע את יישומם של כמה מהרעיונות המרכזיים של הליברליזם בתחום שיתוף הפעולה הבינלאומי.

יתר על כן, המשבר הכלכלי שפרץ ב-1929 הראה שאין ביכולתה של השיטה הקפיטליסטית להגן על כלכלת האומה ללא התערבות הממשלה, ועורר ספקות בדבר תועלתו של הרעיון הליברלי בכללותו.

הדבר גרם לירידה רבה בתמיכת הציבור במפלגות הליברליות בכל אירופה. תחת זאת עלתה השפעתן של מפלגות שדגלו באידיאולוגיות מתונות פחות וקיצוניות יותר: סוציאליסטיות, קומוניסטיות ופשיסטיות.

התהליכים ההיסטוריים הללו לא היו, כמובן, תוצאה מהתעמקות המוני האזרחים המצביעים במשנתו של הליברליזם - הפוליטית בכלל והכלכלית בפרט. אם אפשר להכליל גישה פילוסופית של הוגים רבים, אשר אינם עשויים מקשה אחת, יש מקום לומר: משנה זו, למעט אצל כמה הוגי-דעות ליברליים רדיקליים, לא נקטה גישה השוללת את השלטון ואת תפקידיו; ואולם היתה בה הסתייגות עקרונית מכל נטייה של השלטון לחרוג מתחומו, אשר הליברליזם רואה כמצומצם למדי.

לגבי הכלכלה, הליברליזם ביקש כי השלטון יגן על הקניין הפרטי. ממשימה זו, נובע כי הליברליזם חושב שיֵש לשלטון סמכות להסדיר את יחסי הקניין באמצעות חקיקה. לצורך ההגנה וההסדרה, חקיקה כזו יכולה אפילו להטיל מסים על האזרחים - פעולה אשר, בעיניים ליברליות, אפשר לראות אותה כפגיעה בַּפרט וכחדירה אל התחום (הכסף) אשר בהחלט שייך לתחומו שלו ולא לתחום החברה.

החקיקה שמסדירה את יחסי הקניין יכולה - על-פי כתביהם של כמה וכמה הוגי דעות ליברליים - אפילו להיות סוציאלית במובהק. גם הוגים ליברליים הרימו את קולם נגד ניצול כלכלי קיצוני. אחת המסקנות מכך היא מה שהתרחש בבריטניה: מנהיגים במפלגה הליברלית, דייוויד לויד-ג'ורג וּוִיליאם בבריג' (Beveridge), הם שהניחו את היסודות ל"מדינת הרווחה" אשר מפלגת-העבודה הבריטית הפעילה באורח מלא אחרי מלחמת העולם השנייה.

כיום מדגיש הליברליזם את זכויות האזרחים להשפעה על קבלת החלטות, שוויון זכויות למיעוטים, חופש הדת, הביטוי ושמירה על הזכויות האזרחיות של הפרט.