אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  האינדקס  |  ספקים למשרד
|שלום אורח
התחבר
|הירשמו ל-ynet

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


אברהם לינקולן
אברהם לינקולן צילום: גטי אימג' בנק ישראל
 
ג'ון וילקס בות', רוצחו של לינקולן
ג'ון וילקס בות', רוצחו של לינקולן צילום: גטי אימג' בנק ישראל
 
שדה הקטל של גטיסבורג
שדה הקטל של גטיסבורג צילום: גטי אימג' בנק ישראל
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 ביוגרפיה מתוך אתר הבית הלבן


ערכים קשורים
 ג'ורג' וושינגטון
 מיסיסיפי
 המפלגה הרפובליקנית
 ג'יימס ביוקנן
 המפלגה הדמוקרטית
 מלחמת האזרחים האמריקנית
 החוקה האמריקנית
 הביאס קורפוס
 יוליסס סימפסון גרנט
 וושינגטון
 רוברט אדוארד לי
 אנדרו ג'ונסון
 פסחא
 ישוע הנוצרי
 נאום גטיסברג
 ארצות הברית של אמריקה
 עבדות


תחומים קשורים
 העת החדשה


 
 
 

אברהם לינקולן


Lincoln, Abraham

ראשית דרכו |  תחילתה של קריירה פוליטית |  הדרך לבית הלבן |  נשיאות ומלחמה |  חתירה אל מטרות המלחמה |  ניצחון ורצח |  סיכום

אברהם לינקולן (1809 - 1865) הנשיא ה-16 של ארצות הברית, שכיהן בתפקיד זה בשנים 1861 - 1865. המלחמה הפוליטית שהכריז על העבדות היתה למלחמת אזרחים ממש, מן הגדולות שידעה האנושות. בזכות עמדתו המוסרית והבלתי מתפשרת זכור לינקולן כאחת הדמויות החשובות בהיסטוריה האמריקנית והעולמית.

 


ראשית דרכו

"אֵייבּ" לינקולן נולד למשפחה ענייה במדינת קנטקי שבדרום ארה"ב. אמו ננסי, שנפטרה כשהיה בן תשע, לא ידעה קרוא וכתוב, ואביו, תומס לינקולן, לא היה הרבה יותר משכיל ממנה; עם זאת היה איכר מצליח למדי ונגר מעולה. אולם הוא איבד את חוותו בסכסוך משפטי, ונאלץ לעקור לדרום מדינת אינדיאנה, שהיה איזור ספר. ב-1819, שנה אחרי מותה של ננסי, נשא תומס אשה שנייה, שרה ג'ונסטון שמה. אף שלינקולן למד קרוא וכתוב בגיל צעיר, הוא לא זכה להשכלה של ממש: לימודיו הפורמליים הסתכמו בפחות משנת לימודים אחת; אולם רעייתו החדשה של אביו עודדה אותו לקרוא ספרים ולהתמיד בלימודים בכוחות עצמו. במיוחד הרשימה אותו ביוגרפיה של ג'ורג' וושינגטון שנקלעה לידיו. העבודה החקלאית לא היתה לרוחו, והוא נעשה משיט דוברות משא על נהר המיסיסיפי לניו אורלינס.

ציטוט
"אלוהים אוהב אנשים פשוטי מראה. לכן הוא יוצר כה רבים מהם".

 

ב-1830 נאלצו אביו ואמו החורגת לעקור שוב, הפעם למדינת אילינוי (שבצפון). באותה שנה הוזמן לנאום בעצרת פוליטית מקומית, וכך נחשף לראשונה לפוליטיקה. בשנה שלאחריה יצא שוב לשיט לניו אורלינס;

 

האגדה מספרת שהוא חזה שם במכירה פומבית של עבדים ואמר, "אם תהיה לי הזדמנות להכות את הדבר הזה, אכה אותו בכל הכוח." בשובו לאילינוי, נעשה לינקולן זבן בחנות בעיירה ניו סיילם הסמוכה לספרינגפילד, שנעשתה לאחר זמן בירת המדינה. עכשיו עלה בידו לקרוא כאוות נפשו, והתעניינותו בפוליטיקה גברה.

 

בתחילת 1832 ניסה לינקולן לראשונה להתמודד בבחירות לבית הנבחרים של מדינתו; אך החנות שבה עבד פשטה את הרגל, והוא נעשה מובטל. עתה התגייס למיליציה המקומית, ושירת בה כשלושה חודשים. עם שחרורו התייצב לבחירות, ונחל כישלון חרוץ. הוא ניסה לפתוח חנות, אך שותפו מעל לכספים והותיר אותו עם נטל כבד של חובות. אחרי התמוטטות החנות נעשה מנהל סניף הדואר בניו סיילם, ושימש גם כעוזר למודד.

 

 


תחילתה של קריירה פוליטית

ב-1834 נבחר לינקולן לציר בבית הנבחרים של אילינוי. הוא שב ונבחר בשנים 1836, 1838 ו-1840, מטעם מפלגת הוויגים (קודמתה של המפלגה הרפובליקנית, שהתפוררה בשנות ה-50 של אותה מאה). מפלגתו היתה במיעוט בבית הנבחרים במשך כל אותה תקופה, ולינקולן נעשה מנהיג המיעוט בבית ב-1836. אחרי בחירתו הראשונה החל ללמוד משפטים, שוב בכוחות עצמו, הוסמך כעורך דין ב-1836 וב-1837 נעשה שותף זוטר במשרד עורכי דין. בשנת 1842 נשא לאשה את מרי טוד (Todd), צעירה ממשפחה אמידה ומכובדת בקנטקי. נולדו להם ארבעה בנים, שרק אחד מהם הגיע לבגרות; השאר מתו בילדותם או בנעוריהם, אחד מהם בבית הלבן. מרי לינקולן, שתוארה כאשה קשה, יהירה וחמת-מזג, תמכה בכל לב בשאיפותיו הפוליטיות של בעלה.

הידעת?
לינקולן נהג לשאת במגבעתו מכתבים, חשבונות ופתקים

 

במשך כל אותה עת המשיך לינקולן לעבוד כעורך דין, ופרסומו גבר ברחבי המדינה. ב-1842 וב-1844 קיבל את מועמדות מפלגתו לתפקיד ציר בבית הנבחרים של ארה"ב, אך נכשל בבחירות; לבסוף, ב-1846, נבחר לקונגרס, ובתחילת 1847 הגיע לראשונה לוושינגטון הבירה.

 

כציר מטעם מפלגת המיעוט, הוא התנגד למלחמת ארה"ב עם מקסיקו, שדווקא היתה פופולרית בקרב בוחריו. לכן, כעבור שנתיים בלבד בוושינגטון, חזר לינקולן למשרד עורכי הדין שלו. הוא האמין אז שהקריירה הפוליטית שלו הסתיימה, גם אם הקריירה המשפטית שלו עלתה כפורחת.

 

לינקולן הלך והתרחק מהפוליטיקה במשך שנים, אך ב-1854 החליט לחזור אליה. הסיבה להחלטתו היתה קבלת חוק קנזס-נברסקה בקונגרס. חוק זה יצר שתי טריטוריות חדשות, ופסק כי כאשר יהפכו למדינות, כל אחת מהן תהיה רשאית להנהיג עבדות בתחומיה או לאסור עליה, לפי רצון התושבים. החוק קומם את לינקולן, שהיה מתנגד מושבע לעבדות, אם כי האמין שיש להביא לביטולה בדרכי שכנוע ובלחצים פוליטיים, אך לא בכוח הזרוע. ועתה, חוק קנזס-נברסקה עורר את לינקולן למאבק נגדו ונגד מחברו סטיבן א' דגלס, הסנטור הבכיר של אילינוי.

 

 


הדרך לבית הלבן

בסוף 1854 נכנס לינקולן לוויכוח פומבי עם דגלס, שבו תקף את בעיית העבדות מטעמי מוסר, בעוד שדגלס הציג אותה כשאלה פוליטית של זכויות המדינות לעומת זכויות הממשלה המרכזית. "אין לאדם זכות מוסרית," פסק לינקולן, "להפוך אדם אחר לעבד." באותה עת הלכה המפלגה הוויגית והתפוררה, וב-1856 הצטרף לינקולן למפלגה הרפובליקנית שאך-זה הוקמה, על מצע של ביטול העבדות (אבוליציוניזם). שמו הוצע כמועמד המפלגה לכהונת סגן הנשיא, אך הוא לא זכה בה, וממילא מועמד מפלגתו ג'יימס פרמונט נוצח. ג'יימס ביוקנן הדמוקרט נעשה נשיא.

ציטוט
"אף אדם אינו טוב מספיק על מנת לשלוט באדם אחר בלי הסכמתו".

 

לינקולן המשיך במאבקו המילולי נגד משטר העבדות. הוא קבל על היעדרם של חוקים שיגנו על זכויות העבדים ובני משפחתם וצבר לעצמו אוהדים רבים, ולצדם מתנגדים עזים.

 

לינקולן נשא מספר נאומים מפורסמים, כתב מאמרים בעיתונים והתפרסם בכל ארה"ב. עמדותיו נותרו מתונות, שכן שמירת אחדותה של ארה"ב, כנגד הקולות הקוראים לפרישה שנשמעו במדינות הדרום, היתה בעיניו הערך העליון. אך בנאום אחד, שבו הסכים לקבל את מועמדות מפלגתו בבחירות לסנט כנגד דגלס  (נאום "השבר בבית", 1856), קבע כי ארה"ב לא תוכל להוסיף ולהתקיים כישות מאוחדת אם מחציתה תחזיק בעבדות והמחצית האחרת תתנגד לה. יריביו פירשו זאת כקריאה לפילוג הארץ, ודגלס תקף אותו קשות על כך בשבעת הוויכוחים הפומביים ביניהם במהלך מסע הבחירות, שזכו לפרסום רב. יצוין כי דגלס לא תמך בעבדות, אלא בזכות המדינות לחוקק אותה אם ירצו בכך תושביהן. אולם לינקולן סירב להשלים עם עמדה פוליטית-משפטית בשאלה מוסרית זו.

 

לינקולן נוצח בבחירות, אך נאומיו במהלך המערכה הקנו לו פרסום כלל ארצי, והוא הוזמן להופיע בערים רבות ולהביע את השקפותיו. הוא התנגד, לדבריו, גם למשטר העבדות וגם לניסיונות האבוליציוניסטים האלימים להפילו בכוח הזרוע. הוא הביע נכונות להניח את העבדות במקומה בדרום, ובלבד שלא לפלג את ארה"ב, אך התנגד להרחבתה לטריטוריות חדשות. מתינותו זו זיכתה אותו במועמדות המפלגה הרפובליקנית לבחירות לנשיאות ב-1860. המפלגה הדמוקרטית התפלגה על רקע שאלת העבדות, בין הסיעה הדרומית שהציגה את מועמדותו של סטיבן דגלס, והסיעה הצפונית שמועמדה היה ג'ון ברקינרידג'. לאחר זמן נוסף עוד מועמד דמוקרטי. לנוכח הפילוג הזה במחנה שכנגד, ניצחונו של לינקולן היה מובטח מלכתחילה. ואכן, הוא זכה ב-180 קולות אלקטורים מתוך 303 - אם כי לא קיבל אף קול אלקטורלי אחד מהדרום.

 

 


נשיאות ומלחמה

עוד בטרם נכנס לינקולן לבית הלבן הכריזה דרום קרוליינה על פרישה מארה"ב, ובתוך זמן קצר הצטרפו אליה עוד מדינות דרומיות והכריזו על הקמת הקונפדרציה של מדינות אמריקה תחת נשיאותו של ג'פרסון דייוויס. הנשיא היוצא ביוקנן לא נקף אצבע למניעת הפרישה, אך לינקולן קיווה עדיין שעם כניסתו לתפקיד, יעלה בידו לאחות את הקרע. נאום ההשבעה שלו, ב-4 במרס 1861, היה פייסני. אין בכוונתו, אמר, לבטל את העבדות בדרום. אך הוא הצהיר כי יילחם נגד כל ניסיון לפורר את "האיחוד" - ארצות הברית - והוסיף כי הממשלה הפדרלית תוסיף להחזיק בכל אתר שנמצא בבעלותה בשטח מדינות הדרום.

ציטוט
מתייחס למדינות הדרום בנאום השבעתו לנשיאות (1861)
"בידיכם, בני עמי הבלתי מרוצים, ולא בידי נמצאת הסוגיה רבת הערך של מלחמת אזרחים. הממשל לא יתקוף אתכם".

 

בשבועות הראשונים לכהונתו עדיין התלבט לינקולן כיצד לנהוג בפרישתן של מדינות הדרום. הוא דחה את עצת שר החוץ שלו ויליאם סיוארד (Seward) להכריז מלחמה על מדינה זרה כלשהי כדי ללכד את האומה בגל של פטריוטיות, וביקש למצוא פשרה; אך המאורעות כפו עליו החלטה.

 

ב-12 באפריל 1861 פתחו כוחות הדרום בהפגזה על כוחות הממשלה הפדרלית במבצר סמטר שליד צ'רלסטון. לינקולן הגיב בתקיפות - למעשה, בהכרזת מלחמה על המדינות הפורשות. מלחמת האזרחים האמריקנית החלה.

 

 

 

לינקולן מבקר חיילים במחנה במרילנד במהלך מלחמת האזרחים, 1862 (צילום: גטי אימג' בנק ישראל)

 

 

היענות הציבור בצפון היתה נלהבת. אפילו סטיבן דגלס חש להביע את תמיכתו בנשיא. אולם מדינות דרומיות נוספות הכריזו על הצטרפותן לקונפדרציה. לינקולן היה מודע היטב לכך שהוא ניצב בפני משבר חסר תקדים בתולדות ארצו, והבין כי עליו לנקוט אמצעים יוצאי דופן כדי להיחלץ ממנו. בהסתמך על הסמכויות שהעניקה לו החוקה כמפקד העליון של צבא ארה"ב, הורה הנשיא על גיוס נרחב, הטיל הסגר על נמלי הדרום ואף השעה כמה זכויות אזרח (ביניהן הביאס קורפוס) כדי להיאבק בהסתה פוליטית נגד המלחמה.

 

בכל הקריירה של לינקולן עד אז, לא רבים היו הדברים שהכשירוהו להיות מצביא עליון. כאמור, שירותו הצבאי הסתכם בשלושה חודשים במיליציה, שבמהלכם לא ראה קרב. רבות מההחלטות שקיבל במהלך המלחמה היו פוליטיות יותר מאשר צבאיות, וביניהן מינוי פוליטיקאים רבים לתפקידים בכירים בצבא, שלא כולם הצדיקו את מינוייהם. רק ב-1864 עלה בידו למנות מפקד ראשי מוכשר, יוליסס ס' גרנט, שהעניק לו את הניצחון בסופו של דבר. בה בעת, לינקולן השכיל לשמור על לכידותו של הצפון ועל דבקותו במטרות המלחמה בשנים הקשות הראשונות, לאחר שהתברר כבר בקרב הראשון של המלחמה, בבול רן, כי אין היא עתידה להיות טיול מהיר וקל דרומה כפי שציפו רבים.

 

 


חתירה אל מטרות המלחמה

לאחר שפרצה המלחמה, היה לינקולן חופשי לכאורה לפעול לביטול העבדות במדינות האיחוד ובשטחים שנכבשו מידי הדרום; ואכן, סיעה גדולה ורבת השפעה במפלגתו, הג'קובינים, קראה לפעולה נמרצת וחסרת מעצורים נגד העבדות ונגד המורדים. אך היו גם שיקולים שכנגד: בשלוש מדינות חשובות באיחוד, מדינות הגבול מרילנד, מיזורי וקנטקי, העבדות היתה חוקית. לינקולן חשש כי ביטולה יביא להסתלקותן מהאיחוד ולהצטרפותן לקונפדרציה, שהיתה מעמידה אותו במצב צבאי בלתי-נסבל (מרילנד גובלת במחוז קולומביה שבו שוכנת וושינגטון הבירה). זאת ועוד, הוא לא היה משוכנע כי ביטול העבדות יעלה בקנה אחד עם החוקה, והוא גם התחייב בנאום ההשבעה שלו כי לא יכפה שחרור עבדים בכוח.

 

לכן המתין לינקולן לשעתו, ורק בספטמבר 1862, כשנראה לו כי אין עוד חשש מפרישתן של מדינות הגבול, הכריז כי כל העבדים במדינות המורדות ישוחררו החל מ-1 בינואר 1863, מיד עם השתלטות כוחות האיחוד עליהן. אך הוראה זו לא תחול על המדינות החברות באיחוד, שרק יתבקשו לשחרר את עבדיהן. היה זה איפוא מעין אולטימטום. ואכן, ביום המיועד פרסם לינקולן את הצהרת השחרור (Emancipation Proclamation), שחלה רק על מדינות הדרום המורדות.

 

כרזה המתארת את ביטול העבדות (מתוך מאגר גטי אימג' בנק ישראל)

 

בכך נוסף שחרור העבדים על מטרת המלחמה המקורית, החזרת האיחוד המלא למכונו. השפעתה הישירה של ההצהרה היתה זעומה, אך נודעה לה השפעה מוסרית חשובה, במיוחד על מעמד הקונפדרציה בעיני מדינות חוץ ובעיקר בריטניה, שותפת הסחר החשובה שלה. ובינתיים נחל האיחוד תבוסה אחר תבוסה בשדה הקרב, ולינקולן החליף גנרלים בזה אחר זה, ללא הועיל. נקודת המפנה היתה קרב גטיסברג, בתחילת יולי 1863, שבו הוכה קשות - לראשונה - המעולה במצביאי הדרום,  רוברט א' לי. בה בעת נחל גנרל גרנט ניצחון חשוב בוויקסבורג שבמיסיסיפי. כפות המאזניים הצבאיות החלו נוטות לטובת האיחוד.

ערך נוסף
נאום גטיסברג
ב-19 בנובמבר 1863 הגיע נשיא ארה"ב, אברהם לינקולן, לעיירה גטיסברג שבפנסילבניה. את נאומו המפורסם במקום סיים במילים: "ממשלת העם, על-ידי העם ולמען העם - לא תימחה לעולם".
אל הערך המלא - לחצו כאן

 

העומס הכלכלי של המלחמה הלך והכביד על מדינות הצפון ועל צבאן, ובאמצע 1863 הורה לינקולן על גיוס חובה - צעד בלתי-פופולרי ביותר, מה גם שכל אדם היה רשאי לקבל פטור מגיוס תמורת 300 דולר. מספר המגויסים היה מועט בסופו של דבר - פחות מ-50,000, מתוך צבא של 1.8 מיליון; כל היתר היו מתנדבים. אך בדרך זו נמצאו לממשל לינקולן הכספים הדרושים לניהול המלחמה.

 

המחלוקת בינו לבין הג'קובינים שבה והחריפה כאשר הכריז על תוכניתו לשיקום הדרום אחרי המלחמה, שכללה חנינה לכל הלוחמים, מתן זכות בחירה לכל מי שיישבע אמונים לחוקה ולאיחוד, והכרה בממשלי המדינות שייבחרו אחרי המלחמה אם יקבלו את הצהרת השחרור. הג'קובינים שואפי הנקם הביסו את תוכניתו והציעו חוק משלהם, קיצוני ונקמני, שלינקולן הטיל עליו וטו נשיאותי.

 

 


ניצחון ורצח

לינקולן הנהיג את ארצו בהחלטיות נחושה במשך כל שנות המלחמה, למרות המכות האישיות הקשות שניחתו עליו. אחד מבניו מת ממחלה, ואשתו, שאיבדה גם את ארבעת אחיה (שלחמו בשורות הדרום) לקתה במחלת נפש. היא סירבה להרשות לבנה הבכור להתגייס, והסתגרה בחדריה. אך לינקולן המשיך לתפקד כמקודם, וב-1864 גיבש את האסטרטגיה שהביאה לניצחון במלחמה: הוא מסר את הפיקוד לגנרל גרנט, שפיצל את צבאו לשני חלקים עיקריים: האחד, בפיקודו, לחם נגד כוחותיו של לי בחלק הצפוני של הקונפדרציה, והאחר בפיקודו של גנרל ויליאם ט' שרמן ירד דרומה, תקף את אטלנטה שבג'ורג'יה והמשיך אל הים. מהלך זה פורר את הדרום והביא לבסוף להתמוטטותו ולכניעתו.

הידעת?
אברהם לינקולן היה הנשיא האמריקאי הראשון שנרצח במהלך כהונתו

 

בנובמבר 1864 נערכו בחירות כלליות בארה"ב, רוצה לומר במדינות האיחוד. לינקולן התייצב כמועמד מפלגתו, ולצדו אנדרו ג'ונסון מטנסי - חבר הקונגרס היחיד מהדרום שנותר נאמן לאיחוד.

 

הדמוקרטים של האיחוד הציבו כמועמדם את גנרל ג'יימס מק'קלילן, שאותו הדיח לינקולן בשל הססנותו. על רקע המצב הצבאי ההולך ומשתפר, לינקולן גבר עליו בקלות, במה שנוגע לקולות אלקטורים, אם כי ניצחונו היה דחוק יותר במניין הקולות הכללי (רק 55% מהמצביעים תמכו בו).

 

בנאום ההשבעה השני שלו (8.3.1865) הבטיח לינקולן "לחבוש את פצעי האומה". חודש אחר כך נכנעו כוחות הדרום, המפוררים עתה, בזה אחר זה. כניעתו של גנרל לי לגנרל גרנט באפומטוקס שבווירג'יניה ב-9 באפריל 1865 נחשבת לסיומה הרשמי של המלחמה. ב-14 באפריל 1865, זמן קצר לאחר הכניעה באפומטוקס, בא הנשיא לינקולן לתיאטרון "פורד" שבוושינגטון הבירה. בזמן שצפה בהצגה "בן דודנו האמריקאי" ירה בו המתנקש ג'ון וילקס בות', שחקן תיאטרון אשר נמנה עם תומכי הדרום. לינקולן מת מפצעיו לאחר מספר שעות, ואת מקומו בנשיאות ארה"ב תפס אנדרו ג'ונסון.

 

 


סיכום

לינקולן לא זכה לחזות בהגשמת שתי משאלותיו הגדולות, ביטול העבדות מכוח החוקה ואיחוד ארה"ב מחדש בדרכי נועם. בתחום הראשון, עלה בידו לקדם רבות את חקיקת התיקון ה-13 לחוקה, האוסר כליל על עבדות, אך תיקון זה אושרר סופית רק כמה חודשים אחרי מותו. בתחום השני, לעומת זאת, מדיניות הפיוס שביקש לינקולן לקדם התמוטטה כליל בימי יורשו בנשיאות, ג'ונסון. כאמור, ג'ונסון היה בן טנסי, ועשה ככל יכולתו להמשיך במדיניותו של קודמו.

העשרה לילדים
מעל דפי ההיסטוריה: אַבְרָהָם לינקולן / ענת בלזברג, גליליאו צעיר
הוא נולד למשפחה ענייה וְהִתְיַתֵּם מאמו בגיל צעיר. אולם, הדבר לא הפריע לְאַבְרָהָם לִינְקוֹלן לִרְכּושׁ הַשְׂכָּלָה בכוחות עצמו, לטפס בְּסולַּם הַמַּעֲמָדוֹת ולבסוף גם להיבחר כִּנְשִׂיא אַרְצוֹת הַבְּרִית, לבטל את הָעַבְדוּת ולפעול למען שוויון. סיפורו של אחד מהאנשים החשובים בהיסטוריה
לכתבה המלאה - לחצו כאן

 

אבל יד הג'קובינים בקונגרס היתה על העליונה עתה, והם סיכלו את שאיפותיו שוב ושוב, ולא אמרו די בטרם העמידוהו למשפט הקונגרס (impeachment). ג'ונסון זוכה אמנם, אבל מדינות הדרום נפלו טרף לנקמנותם ולחמדנותם של אנשי הצפון. האיבה שהתעוררה כלפיהם בדרום לא דעכה כליל אפילו בימינו אלה.

 

מותו של לינקולן בהתנקשות - ועוד ב"יום שישי הטוב" של חג הפסחא, יום צליבתו של ישוע הנוצרי - רומם אותו באחת כמעט למעלת קדוש. למעשה, אגדת לינקולן קנתה שביתה בתודעה האמריקנית עוד בימי חייו: הוא היה "אייב הישר", בן העם, אדם פשוט שנולד בבקתת קורות והגיע לבית הלבן, בן איכרים שנעשה משפטן מעולה בכוחות עצמו בלבד. לחייליו, הוא היה "אברהם אבינו". לשחורי-העור, הוא היה "משחרר העבדים הגדול". בעיניהם של בני אירופה המערבית ורבים אחרים בעולם, הוא היה מופת וסמל למלחמה על חירות ושוויון. ובה בעת, בעיני רבים מבני הדרום הוא היה - ועודנו - הפוליטיקאי הדורסני שרמס את זכויות המדינות והכפיף אותן לשלטון מרכזי סמכותני שאינו שועה לרצון בני העם.

 

 

נאום לינקולן בגטיסברג, 1863 (מתוך מאגר גטי אימג' בנק ישראל)

 

בימינו, הוא נחשב לאחד מגדולי הנשיאים בתולדות ארצות הברית, וקשה למצוא אמריקאי שאינו יודע בעל פה את מלות הסיום של נאום גטיסברג המפורסם שלו: "ממשלת העם, על-ידי העם ולמען העם - לא תימחה לעולם".

 

נשיאי ארצות הברית
נשיאי ארצות הברית
מספר נשיא שנות כהונה
1 ג'ורג' וושינגטון 1789 - 1797
2 ג'ון אדמס 1797 - 1801
3 תומס ג'פרסון 1801 - 1809
4 ג'יימס מדיסון 1809 - 1816
5 ג'יימס מונרו 1816 - 1824
6 ג'ון קווינסי אדמס 1825 - 1829
7 אנדרו ג'קסון 1829 - 1837
8 מרטין ון ביורן 1836 - 1840
9 ויליאם הנרי הריסון 1841 - 1841
10 ג'ון טיילר 1841 - 1845
11 ג'יימס נוקס פולק 1845 - 1849
12 זכרי טיילור 1849 - 1850
13 מילרד פילמור 1850 - 1853
14 פרנקלין פירס 1852 - 1856
15 ג'יימס ביוקנן 1857 - 1861
16 אברהם לינקולן 1861 - 1865
17 אנדרו ג'ונסון 1865 - 1869
18 יוליסס סימפסון גרנט 1877 - 1881
19 רת'פורד ברצ'רד הייז 1877 - 1881
20 ג'יימס אברם גרפילד 1881 - 1881
21 צ'סטר אלן ארתור 1881 - 1885
22 סטפן גרובר קליוולנד 1885 - 1889
23 בנג'מין הריסון 1889 - 1893
24 סטפן גרובר קליוולנד 1893 - 1897
25 ויליאם מק'קינלי 1897 - 1901
26 תיאודור רוזוולט 1901 - 1909
27 ויליאם הווארד טאפט 1909 - 1913
28 תומס וודרו וילסון 1913 - 1921
29 וורן גמליאל הרדינג 1921 - 1923
30 ג'ון קלווין קולידג' 1923 - 1928
31 הרברט קלרק הובר 1929 - 1933
32 פרנקלין דלנו רוזוולט 1933 - 1945
33 הרי ס' טרומן 1945 - 1953
34 דווייט דייוויד אייזנהאואר 1953 - 1961
35 ג'ון פיצג'רלד קנדי 1961 - 1963
36 לינדון ביינס ג'ונסון 1963 - 1969
37 ריצ'רד מילהאוס ניקסון 1969 - 1974
38 ג'רלד רודולף פורד 1974 - 1976
39 ג'יימס ארל הבן קרטר 1977 - 1981
40 רונלד וילסון רייגן 1981 - 1988
41 ג'ורג' הרברט ווקר בוש 1989 - 1993
42 ויליאם ג'פרסון "ביל" קלינטון 1993 - 2001
43 ג'ורג' ווקר בוש הבן 2001 - 2009
44 ברק חוסיין הבן אובמה 2009 -

 


יש לכם הערה לערך ?


חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
קהילות
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ynet בסלולר
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
קטלוג אופנה
JumpStarter
יחסים
קהילות
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות

YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותTotal media - Interactive media technologiesApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
as23-c  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©
 
פיקוד העורף התרעה במרחב:
    למציאת מרחב ההתגוננות האישי שלכם »
    פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה
    רשימת יישובים במרחב