הכרזת העצמאות

יום ההכרזה נקבע בחוק כיום העצמאות של מדינת ישראל והוא נחגג מידי שנה בתאריך זה. יום לאחר ההכרזה פלשו צבאות מדינות ערב למדינת ישראל (אחד ממהלכי מלחמת העצמאות).

שמחת החוגגים ברחובות תל אביב לאחר הכרזת האו"ם על אישור תכנית החלוקה, 29.11.1947 (צילום: הנס פין, לע"מ)

בתחילת 1947 הודיעה בריטניה לאו"ם כי היא מבקשת להחזיר לו את המנדט שקיבלה בשעתו מחבר הלאומים. האו"ם מינה ועדה מיוחדת לענייני ארץ ישראל (אונסקו"פ), שהמליצה באוגוסט 1947 על חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות, יהודית וערבית-פלסטינית. ההמלצה הוגשה לעצרת הכללית של האו"ם, שאימצה אותה ב-29 בנובמבר 1947 כהחלטת האו"ם 181 (תוכנית החלוקה - כ"ט בנובמבר). 

עם קבלת ההחלטה החלה הנהגת הישוב היהודי בהכנות לקראת יציאת כוחות המנדט הבריטי מארץ ישראל. באפריל 1948 החליט הועד הפועל הציוני על הקמת שני מוסדות שלטון זמניים: מועצת העם (גוף בן 37 חברים בו יוצגו רוב הזרמים הפוליטיים בארץ ישראל) ומנהלת העם (גוף ביצועי בן 13 חברי מועצה).

ההכרעה באם להכריז על מדינה יהודית, היתה אחת מהסוגיות העיקריות בדיוני המועצה. אל הדיון הפנימי התלווה גם לחץ בינלאומי (בעיקר מצד ארה"ב והאו"ם) לדחות את הכרזת העצמאות עד למציאת פשרה עם מדינות ערב (שאיימו לתקוף באם תוכרז מדינה יהודית). הדיון הסוער במועצה ובמרכז מפא"י נמשך עד לימים האחרונים לפני סיום המנדט הבריטי.

החלטה 181 קבעה כי המנדט הבריטי יסתיים ב-15 במאי 1948. שלושה ימים לפני כן התכנסה מנהלת העם בבית קק"ל בצפון ת"א. במהלך הישיבה שמעו חברי המנהלה מגולדה מאיר על כישלון המאמץ לכרות הסכם שביתת נשק עם המלך עבדאללה, את דבריו של משה שרת על עמדת ארה"ב נגד ההכרזה, סקירה צבאית מפי  ראש אג"ם יגאל ידין וראש המפקדה הארצית (רמ"א) של ה"הגנה" ישראל גלילי ולבסוף את נאומו של בן גוריון בעד ההכרזה.

הדרך לעצמאות - אירועים מרכזיים

תאריך	האירוע
אפריל 1947	בריטניה מודיעה לאו"ם כי היא מבקשת להחזיר את המנדט על ארץ ישראל
31 באוגוסט 1947	ועדת אונסקופ ממליצה על חלוקת הארץ לשתי מדינות
29 בנובמבר 1947	עצרת האו"ם מאשרת את תוכנית החלוקה - החלטה 181
אפריל 1948	הועד הפועל הציוני מחליט על הקמת מועצת העם ומנהלת העם
12 במאי 1948	מנהלת העם מקבלת החלטה להכריז על מדינת ישראל, עם סיום המנדט הבריטי
14 במאי 1948, 15:30	מועצת העם מאשרת את נוסח מגילת העצמאות
14 במאי ,1948 16:00	דוד בן גוריון מכריז על הקמת מדינת ישראל באולם מוזיאון ת"א
15 במאי 1948	חיל האוויר המצרי מפציץ את תל אביב
15 במאי 1948	צבאות ערב פולשים לשטחי מדינת ישראל

במהלך הישיבה אשר נמשכה מספר שעות הציג ידין את חוות דעתו לגבי סיכוייו של היישוב היהודי לעמוד מול פלישת צבאות ערב: "אם לסכם בבהירות הייתי אומר ברגע זה, שהסיכויים שקולים מאוד. ואם לכנות יתר- הייתי אומר, שהיתרון שלהם גדול, אם אמנם יעלה כל הכוח הזה ויילחם, שלהם גדול". 

בנאום הסיכום התייחס לכך בן גוריון: "האם אנו רואים אפשרות ריאלית לעמוד בפני הפלישה? תשובתי היא: אם נוכל להגדיל כוח האדם המגוייס, על ידי תוספת גיוס בארץ ועליה מחו"ל, אם נרחיב את האימונים ונרבה הציוד - בחלקו על ידי ייצור שלנו בארץ ובחלק יותר גדול על ידי כך שנעביר לארץ מה שרכשנו בחו"ל, נוכל לעמוד וגם לנצח, ולא בלי אבידות והזדעזעויות קשות, ולכך יש להכשיר את היישוב".

בתום הישיבה הועלתה להצבעה הצעתה של ארה"ב לנסות ולהשיג שביתת נשק בין הישוב היהודי לערביי ארץ-ישראל, כאשר דחיית ההצעה פירושה הכרזה על עצמאות. ברוב של שישה נגד ארבעה הוחלט לדחות את ההצעה האמריקנית. בכך התקבלה למעשה ההחלטה הרשמית להכריז על מדינת ישראל, עם סיום המנדט.

בעד ההחלטה הצביעו: דוד בן גוריון, אהרון ציזלינג, משה שרת (שרתוק), משה חיים שפירא, מרדכי בנטוב ופרץ ברנשטיין. נגד ההחלטה הצביעו: פנחס רוזן (רוזנבליט), אליעזר קפלן, דוד רמז ובכור שלום שטרית.

בראי ההיסטוריה מקובל לייחס את קבלת ההחלטה לבן גוריון, אשר בכוח מנהיגותו ועל אף הסכנות הרבות הצליח להניע מהלך היסטורי זה.

לאחר הקראתה בטקס נחתמה מגילת העצמאות בידי 25 חברי מועצת העם (11 חברי מועצה נותרו בירושלים הנצורה וחבר נוסף שהה בארה"ב, חתימתם נוספה לאחר מכן למגילה). בתום הטקס בירך הרב יהודה לייב הכהן פישמן (מיימון). לאחר מכן הוקראו מספר החלטות ראשונות של הממשלה הזמנית, ביניהן ביטול חוקי הספר הלבן וההגבלות על העלייה. את הטקס סיים בן גוריון במשפט: "קמה מדינת ישראל, תמה ישיבה זאת". 

משה שרת (מימין) ואליעזר קפלן, חותמים על מגילת העצמאות ומשמאל דוד בן גוריון, 14.5.1948  (צילום: זולטן קלוגר, לע"מ)

מיד עם ההכרזה על הקמת המדינה הכירו בה ארה"ב וברית המועצות, ובעקבותיהן מדינות נוספות. בשעות המוקדמות של בוקר של ה-15 במאי (יום למחרת ההכרזה) הפציץ חיל האוויר המצרי את תל אביב מספר שעות לאחר מכן פלשו לתחומי המדינה צבאותיהן של מדינות ערב - מצרים, ירדן (עבר הירדן דאז), סוריה, עירק ולבנון, בתוספת כוחות סמליים ממדינות ערביות אחרות (עוד על פלישת צבאות ערב בערך - מלחמת העצמאות).

לכתבה המלאה - לחצו כאן.

מנהלת העם - "ב-12 במאי 1948 התכנסו עשרה גברים בחדר ישיבות קטן בבית קק"ל, ברחוב שפירא בת"א. בסוף אותו יום, נאלצו אותם עשרה לקבל את אחת ההחלטות הגורליות ביותר בתולדות הציונות". פרויקט מיוחד של אנציקלופדיה ynet בנושא ישיבת מנהלת העם.

לעמוד הפרויקט - לחצו כאן. 

החלטת החלוקה - פרויקט אנציקלופדי מיוחד לציון החלטת האו"ם שהביאה להכרזת העצמאות.

לעמוד הפרויקט - לחצו כאן

זו הארץ – תולדות ארץ ישראל ומדינת ישראל על ציר הזמן (9,000 לפנה"ס ואילך). פרויקט מיוחד של אנציקלופדיה ynet.

לציר הזמן -לחצו כאן.