המהפכה התעשיתית

המהפכה התעשייתית החלה באנגליה באמצע המאה ה-18, התפשטה במערב אירופה במאה ה-19, הגיעה בסוף אותה מאה למזרח אירופה ולארה"ב, ובמאה ה-20 ליפן ולחלקי עולם אחרים.

מכלול של גורמים הביא באנגליה של המאה ה-18 לפרוץ המהפכה התעשייתית: הגידול הניכר באוכלוסייה ("המהפכה הדמוגרפית"), בעקבות גידול הילודה וירידת התמותה, הביא לדרישה גוברת והולכת לתוצרת חקלאית. דרישה זו סופקה עם הכנסת שינויים בשיטות העיבוד ועם גילוי מחזור הזרעים ("המהפכה החקלאית"). הגידול באוכלוסייה הביא לעלייה ניכרת ברווחיהם של בעלי האחוזות. רווחים אלה לא בוזבזו: בעקבות "המהפכה האינטלקטואלית", שהעלתה על נס פעילות פיננסית ומלאכה יצרנית (במיוחד בנצרות הקלוויניסטית), חיפשו בעלי ההון אפיקים חדשים לניצול רווחיהם.

בה בעת, התפתחות המדע במאה ה-18 הביאה להבנה טובה יותר של עקרונות החומר והאנרגיה, והולידה את הטכנולוגיה המודרנית. בהדרגה הובן שאפשר לבנות מכונות שיתפסו את מקומם של בני אדם בשלבים שונים של תהליך הייצור, וייצרו את הסחורות הדרושות בכמויות גדולות, בדייקנות ובמהירות.

בעלי ההון, בשיתוף פעולה עם מעמד הסוחרים, החלו להשקיע את הונם בהקמת מפעלים חדשים שהוקמו בערי השדה כדי לספק את הדרישה הגוברת (הן מצד האוכלוסייה המקומית הגדלה והולכת הן מצד המושבות הבריטיות מעבר לים, בעיקר בצפון אמריקה) לכמויות גדולות של חומרי גלם חצי מוגמרים כטקסטיל, ולמוצרים מוגמרים, כגון אריגים, כלים וחומרי בנייה.

כסף זה הועבר ליעדיו באמצעות רשת ענפה של בנקים וחברות ביטוח, שיצרו גם "מהפכה פיננסית". המוצרים הועברו לשווקים באמצעות רשת מתפתחת והולכת של דרכים ותעלות (ואח"כ רכבות ואוניות קיטור), שהביאה ל"מהפכה בתחבורה".

להשלמת תהליכים אלה נדרשו שלושה תנאים עיקריים:

1. אווירה חברתית שלא סלדה מעצם ההתפתחויות; בהקשר זה יש ליחס חשיבות רבה לרוח הליברליזם שרווחה אז באנגליה.
2. כוח עבודה - מקורו בגידול האוכלוסייה, שחלקים גדולים ממנה נטשו את הכפרים ונהרו לעבוד בבתי החרושת החדשים.
3. פיתוחים טכניים, ובמיוחד המצאות, שיכלו להגדיל את התפוקה ולהוזילה. פיתוחי הטכנולוגיה הורגשו בעיקר בשלב השני של המהפכה התעשייתית, עם המצאת שיטות חדשות ליציקת ברזל ולהפעלת מכונות קיטור (תוך ניצול הפחם שנמצא בשפע בחלקים שונים של בריטניה).
   

למהפכה התעשייתית היו כמה וכמה תוצאות חשובות. הבולטת שבהן היתה כלכלית: גידול מדהים בתפוקת התעשייה הבריטית, במיוחד בענפים כגון טקסטיל ומוצרי ברזל. הדבר תרם לעליונות הכלכלה של בריטניה במאה ה-19. בה בעת, נותר הצורך בהשתלטות על שטחים מחוץ לאירופה, הן כמקורות לחומרי גלם הן כשווקים לעודפי התוצרת, וצורך זה עמד ביסוד הקולוניאליזם.

התוצאה החברתית היתה מורכבת יותר. בשלביה הראשונים גרמה המהפכה התעשייתית להרעה ניכרת בתנאי העבודה של הפועלים (גברים, נשים ואף ילדים), שנדרשו לעבוד שעות רבות ביום (למעלה מ-12, לעתים גם 14) בתנאים קשים ומזיקים לבריאות. רק במחצית השנייה של המאה ה-19 החלה הממשלה ליזום שיפור בתנאים אלה.

באותה עת החלו לקום איגודים מקצועיים גדולים, ששאבו את האידיאולוגיה שלהם, המיליטנטית לעתים, מן הסוציאליזם לזרמיו השונים. אולם הכוח החברתי החשוב ביותר שנבע מן המהפכה התעשייתית היה מעמד של סוחרים ותעשיינים (המעמד הבינוני), שתבע ואף השיג השפעה פוליטית ההולמת את השפעתו הכלכלית. אף שקרל מרקס חזה את התפוררותו של מעמד זה, עם הצטרפות מעטים משורותיו למעמד הגבוה של בעלי הון גדולים והיתר לפרוליטריון, קרה ההפך מזה: המעמד הבינוני התרחב והתעצם, וכיום הוא הכוח החברתי והפוליטי החשוב ביותר כמעט בכל חברה מתועשת.