אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד
|שלום אורח
התחבר
|הירשמו ל-ynet

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


סריקת MRI של פעילות עצבית המתרחשת כשאדם משקר.
סריקת MRI של פעילות עצבית המתרחשת כשאדם משקר.  צילום: איי פי
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 אטלס מלא של המוח
 המוח ועמוד השדרה


ערכים קשורים
 תא עצב
 עמוד השדרה
 המערכת החיסונית
 שינה
 לב
 מחזור הדם
 נשימה
 מוות
 שמיעה
 ראייה
 תת-רמה
 בלוטות
 יתרת המוח
 הורמונים
 דם
 רקמות
 זוויגיות
 יוון העתיקה
 מחשב
 אמבריולוגיה
 לידה
 גן
 נועם חומסקי
 פסיכולוגיה
 מערכת העצבים
 חולייתנים
 שבט האדם
 זיכרון
 למידה
 חוש המישוש
 עיכול
 רפלקס
 שעון ביולוגי
 גוף האדם


תחומים קשורים
 רפואה ואנטומיה


 
 
 

מוח


Brain

מוח השדרה: רפלקסים ותגובות ראשוניות |  גזע המוח: תפקוד פיסיולוגי בסיסי |  המוחון: תיאום קלטים |  מוח הביניים: תיאום והפרשת הורמונים |  המוח הגדול |  תפקודי המוח |  הפיסיולוגיה של התפקוד |  מידע נוסף

מוח, החלק העיקרי של מערכת העצבים המרכזית בגוף החולייתנים, ובכללם האדם.

 

 

חתך מוח האדם

 

 

חתך מוח אדם

 

 

 

המוח אחראי לשורה ארוכה וחשובה של תהליכים המתרחשים בגוף, ולמעשה נהוג לראותו כמרכז הבקרה והניטור של הגוף. פעילויות המוח כוללות את תהליכי החשיבה, הזיכרון והלמידה, והוא מפקח על מנגנוני הוויסות הפנימי של הגוף ועל תהליכי בנייה, התחדשות ושיקום בו, מנתח ומפרש גירויים חושיים שונים (ראייה, שמיעה, מישוש ועוד), מפעיל את המערכות השונות בגוף (לב-ריאה, עיכול, וכו'), ויוצר את התחושות והרגשות השונים.

 

לרוב, באומרנו את המלה "מוח" אנו מתכוונים למוח הגדול. אך מערכת העצבים המרכזית מורכבת מחמישה חלקים ("מוחות") שונים זה מזה בצורה, בתפקוד ובמבנה. החלקים הם: המוח הגדול, מוח הביניים, המוחון (המוח הקטן), גזע המוח ומוח השדרה, הקרוי גם חוט השדרה.

 

מוח השדרה אחראי על הרפלקסים והתגובות הראשוניות. הוא אוסף את המידע מעצבי השדרה ומווסת את תפקודם של אחדים מהאיברים הפנימיים בגוף. גזע המוח מאפשר תפקוד פיסיולוגי בסיסי ומפקח על פעולת הלב והריאות.

 

המוחון אחראי לתיאום קלטים ולהצלבתם, כלומר הפיכתם למסרים אחידים המועברים הלאה. מוח הביניים משמש כתחנת מעבר ראשית בדרך אל המוח הגדול, והוא אחראי לתפקודי השעון הביולוגי והראייה, ולפיקוח על הבלוטות שבגוף. המוח הגדול הוא המוח המרכזי והמורכב ביותר, והוא אחראי על תהליכי החשיבה, הפעלת שרירים רצונית, חושים ועיבוד אותות, למידה, דיבור ועוד.

 

עקרונית, מבנה זה מצוי אצל כל היצורים בעלי המוח, אם כי במידות שונות של מורכבות. המוח המורכב ביותר בעולם החי הוא המוח בגוף האדם, ובעיקר בו עוסק ערך זה.

 


מוח השדרה: רפלקסים ותגובות ראשוניות

מוח השדרה (spinal brain) הוא צרור עבה של סיבי עצב היוצא מגזע המוח שבגולגולת, ועובר דרך שורה של חללים בחוליות עמוד השדרה, עד קצהו. תעלת מוח השדרה מוקפת בשלושה קרומי מגן, ובתוכם נוזל המוח, שתפקידו כפול: ספיגת זעזועים ואספקת חומרי תזונה לעצבים. הנוזל מכיל גם תאים חיסוניים להגנה מפני זיהומים. סיבי העצב של מוח השדרה עטופים במִיֵילין, חומר שומני-חלבוני המעניק להם הגנה נוספת ומחיש את פעילותם. הם נחלקים לשני סוגים: אַפֶרֶנְטיים, המוליכים אותות אל מוח הגולגולת, ואֶפֶרֶנְטיים, המוליכים אותות ממוח השדרה.

 

מוח השדרה הוא איבר העיבוד הראשוני בתהליך העברת האותות והמידע בגוף. הוא מורכב מארבעה חלקים מרכזיים, שכל אחד מהם אחראי לאיזור אחר של הגוף - צוואר, חזה, מותניים ועצה.

 

כל חלק אוסף את המידע הנקלט מעצבי השדרה השונים (בגוף האדם קיימים 31 זוגות של עצבים כאלה בסך הכול), שמסתעפים אל כל חלקי הגוף. מוח השדרה מעבד את המידע ברמה הראשונית, ולעתים מורה לגוף כיצד להגיב על גירויים שונים עוד בטרם עברו אלה עיבוד במוח הגדול. במלים אחרות, מנגנוני הרפלקס מופעלים על ידי מוח השדרה. בנוסף אחראי מוח השדרה להפעלה ולוויסות של האיברים הפנימיים בגוף. כשם שמוח השדרה מעביר מידע מחלקי הגוף השונים אל מוח הגולגולת, כן הוא מעביר הוראות אל חלקי הגוף, כאפיק תמסורת דו-סטרי.

 

מוח השדרה מתקשר עם גזע המוח, ומשם הלאה אל חלקים אחרים של מוח הגולגולת.

 


גזע המוח: תפקוד פיסיולוגי בסיסי

גזע המוח (brain stem) מורכב משלושה חלקים, האחראים לתפקודים בסיסיים ומרכזיים של הגוף. המוח התיכון (midbrain) משמש כתחנת מעבר חשובה בתהליכי עיבוד הראייה והשמיעה, ומפקח על מצבי העירנות והשינה. החלק השני הוא הגשר (pons), והשלישי הוא המוח המוארך (medulla oblongata), הקרוי גם לשד מוארך. חלק זה כולל בתוכו את מרכזי הוויסות והבקרה של מערכות הלב והדם ושל מערכת הנשימה, ומפקח על פעילותן הסדירה והתקינה של מערכות אלה. יש המכנים את הגשר והמוח המוארך, במשותף, בשם "מוח אחורי" (hindbrain).

 

רוב סיבי העצב של מוח השדרה מתקשרים אל שאר חלקי המוח דרך גזע המוח. תוך כדי כך חוצים המסלולים העצביים הראשיים זה את דרכו של זה, כך שהעצבים העומדים בקשר עם צד ימין של הגוף מקושרים לצד שמאל של המוח הגדול, ולהפך.

 

מכיוון שגזע המוח הוא "תחנת הממסר" הראשית של מערכת העצבים המרכזית, הפסקה בלתי-הפיכה של פעולתו נחשבת כיום תנאי הכרחי ומספיק לקביעת מוות, מבחינה רפואית, משפטית ומוסרית.

 


המוחון: תיאום קלטים
המוחון (cerebellum), המכונה גם "המוח הקטן", משמש לתיאום קלטים ממערכת ה
שמיעה והראייה, ואחראי ליציבות הגוף ולתיאום התנועות. המוח הקטן מצליב את המסרים הנקלטים מעצבי הראייה והשמיעה, ומתאם אותם כמסרים אחידים ורציפים. בה במידה מתאם המוחון את ההוראות המגיעות מהמוח הגדול.

 


מוח הביניים: תיאום והפרשת הורמונים

בניגוד לחלקי המוח שהוזכרו עד כה, מוח הביניים (diencephalon) משמש בין היתר גם לתהליכים "רגשיים" שונים, ולא רק לתהליכים פיסיולוגיים שיש להם ביטוי מוחשי. מוח הביניים נחלק לארבעה חלקים עיקריים: בלוטת האצטרובל (pineal gland), המנהלת את השעון הביולוגי של הגוף. הרמה (thalamus), שתפקידה העיקרי הוא ניתוב קלטים חושיים ומוטוריים אל החלקים המתאימים של קליפת המוח. התת-רמה (hypothalamus) היא אחד המרכיבים החשובים ביותר של מערכת ההפרשה הפנימית (המערכת האנדוקרינית), ומנהלת תפקודים גופניים חשובים כמו רעב, צמא, יצר מיני, ויסות טמפרטורה וכו'.

 

בשל הזיקה ההדוקה בין מערכת ההפרשה הפנימית לבין תגובותינו הרגשיות, אין לראות את תפקודי התת-רמה כפיסיולוגיים גרידא: יש להם השפעה חשובה על מצבנו הרגשי בכל עת. יתרת המוח (hypophysis או pituitary gland) גם היא מרכיב חשוב של מערכת ההפרשה הפנימית; מיוצרים בה הורמונים רבים, והיא מפקחת על פעילותן של בלוטות אחרות במערכת האנדוקרינית.

 

מכיוון שכך, אין לראות את מוח הביניים כ"איבר" בעל תפקוד מוגדר כלשהו, אלא כאוסף של איברים שונים ונפרדים, ששוכנים זה בקרבת זה בחלל הגולגולת.

 


המוח הגדול

המוח הגדול (cerebrum) מהווה את עיקר המסה של מוח האדם. הוא נתון בתוך הגולגולת - העצם העבה המגינה עליו מכל צדדיו, מלבד הפתחים המשמשים למעבר סיבי עצבים אליו וממנו. בין הגולגולת לבין המוח מצויים כמה קרומים (המכונים "קרומי המוח"), וביניהם נוזל צמיגי (נוזל המוח), המשמש כבולם זעזועים ומונע פגיעות וחבלות במוח עצמו. משקלו הממוצע של המוח בגברים כ-1,380 גרם, ובנשים כ-1,250 גרם – כשני אחוזים ממשקל הגוף. אף על פי כן, הוא מקבל 15 עד 20 אחוז מכלל אספקת הדם של הגוף. המוח הגדול מכיל כ-70 אחוזים מתאי העצב של הגוף.

 

המוח הגדול נראה ככדור פחוס ולו שני חלקים שווים בגודלם, חצאי-הכדור (hemispheres). הוא בעל שקעים וחריצים רבים, דבר המגדיל משמעותית את שטח הפנים שלו; כמתואר להלן, חלק ניכר מן הפעילות ה"גבוהה" של המוח מתנהל על פני השטח שלו, ולכן מורכבות הקמטים עומדת ביחס ישר למורכבותם של תפקודי המוח. לדוגמה, מוח הלווייתן גדול בהרבה ממוח האדם, אך קפליו פחות סבוכים, ולכן שטח הפנים שלו קטן בהרבה.

 

כל חצי כדור נחלק לשני חלקים עיקריים - החלק הלבן והחלק האפור, על פי צבע הרקמות בדגימת מוח מתה (במוח החי, לשני החלקים צבע אדום-צהבהב). החלק האפור הוא קליפת המוח (cortex), ובו מתנהל עיקר הפעילות המוחית. החומר הלבן של המוח מקבל את צבעו מן המיילין העוטף את תאי העצב שלו. הוא משמש תושבת לחומר האפור, ומכיל את סיבי העצב המקשרים בין אזורי הקליפה השונים לבין עצמם, והיוצאים מהם לחלקי המוח האחרים ולשאר הגוף. בין שני חצאי הכדור מגשר כפיס המוח (corpus callosum), ובו עוברים סיבי העצב המקשרים בין אונות מקבילות בשני החלקים.

 

 

אונות המוח הגדול:

 

אונות המוח הגדול

 

 

 

תפקודים חושיים ומוטוריים:

 

 

תפקודים חושיים ומוטוריים

 

 

כל אחד מחצאי הכדור בנוי מאונות (lobes). האונה המצחית (frontal lobe) היא הגדולה ביותר; בתפקידה כמרכז המוטורי של המוח, היא שולטת בתנועות הרצוניות של הראש, הגפיים והגו. חלק מאונה זו נקרא איזור ברוקה (Broca), והוא אחראי לתנועות היוצרות דיבור. האונה הקדקודית (parietal) מקבלת תחושות מחלקי הגוף השונים ומווסתת את תגובותיהם, במתואם עם האונה המצחית. האונה הצדעית, או הרקתית (temporal), היא מרכז ההרחה, השמיעה והזיכרון. האונה העורפית (occipital) היא מרכז הראייה. מלבד זאת, יש המזהים את האונה הגובלתית (limbic), המהווה למעשה אוסף של חלקים משאר האונות, ששולט בתגובותיו האוטונומיות של הגוף. אחד החלקים החשובים במערכת הגובלתית הוא ההיפוקמפוס (hippocampus), הקרוי לעתים "קרן אמון", שממלא תפקיד חשוב בקישור המוח הגדול עם הרמה והתת-רמה. 

 

 

מרכיבי המערכת הגובלתית:

 

 

מרכיבי המערכת הגובלתית

 

 

הגם ששני חצאי הכדור כמעט זהים מבחינה אנטומית, יש ביניהם שוני תפקודי רב. בכל אדם, אחד מחצאי הכדור הוא השליט, והוא אחראי לתפקודי ההכרה הגבוהים כגון דיבור, יכולת מתמטית וכו', וכן קובע אם האדם ימני או איטר. חצי הכדור האחר אחראי להתמצאות מרחבית, לזיהוי צורות (כגון פרצופים) ולרגשות. אין יודעים כיצד נקבעת שליטותו של אחד משני חצאי הכדור, אך ברור (בניגוד ל"מיתוס אורבני" נפוץ) שהזוויג אינו ממלא תפקיד משמעותי בקביעה זו.

 

החלוקה התפקודית החשובה ביותר של המוח היא בין אזורי הקליפה השונים האחראים לפעילויותיו השונות – הגופניות, ההכרניות והחושיות. חלקים שונים של הקליפה מתמחים בפעילויות שונות, והמדע מתחיל רק עכשיו להבהיר לעצמו את דרכי החלוקה הללו. מה שכבר ידוע הוא שאין זו חלוקה אנטומית, אלא תפקודית. לדוגמה, חלקים מהאזורים האחראים לראייה אצל רוב בני האדם, ממלאים תפקידים אחרים אצל עיוורים מלידה.

 

הגם שרוב החומר האפור של המוח מצוי בקליפה, יש ריכוז של חומר אפור במעמקי המוח הגדול, בקרבת הרמה. אלה הם הגנגליונים הבסיסיים (basal ganglia) – הגרעין המזונב (nucleus caudatus), התרמיל (putamen), הכדור החיוור (globus pallidus) והשקד (amygdala). אלה ממלאים תפקיד חשוב בקישור בין המוח הגדול ושאר חלקי המוח.

 


תפקודי המוח

ההכרה בחשיבותו של המוח לגוף האדם, הנראית לנו כיום מובנת מאליה, לא היתה נחלת המדע מאז ומתמיד. במשך דורות רבים, מאז יוון העתיקה, נקבע מושב התודעה או הנשמה באיברים שונים ומשונים של הגוף, מהלב ועד הכבד. הרופא האנגלי תומס ויליס היה מהראשונים שתיאר בפירוט (1664) את האנטומיה של המוח והבחין בין החומר האפור והחומר הלבן שלו. ויליס גם סיפק במהלך השנים את התיאור המלא הראשון של מערכת העצבים המרכזית בכללותה. רק עם התפתחות הפיסיולוגיה המודרנית במאה ה-19 התחזקה ההכרה במרכזיותו של המוח.

 

המוח הוא בעת ובעונה אחת "מנהל" תפקודי החיים הפנימיים של הגוף, ומעצב תגובותיו של הגוף על סביבתו. אנלוגיה מקובלת היא יחידת העיבוד המרכזית של מחשב, וגם אם אין היא מדויקת ביותר, אפשר להשתמש בה בזהירות, ובהסתייגויות רבות, כדי להתוות את התמונה הכללית. המוח מקבל קלט מן החושים, ממערכת העצבים שמחוצה לו וממערכת ההפרשה הפנימית. כל הקלטים הללו עוברים עיבוד, ותוצאותיו (הפלט) משוגרות כהוראות פעולה דרך מערכת העצבים והמערכת האנדוקרינית אל חלקי הגוף השונים. תפקיד חשוב בתהליך זה ממלא הזיכרון, שבו נאגר המידע המגיע למוח, ומאוחזר לפי צורכי העיבוד. תוצאותיו של כל שלב בתהליך העיבוד נאגרות אף הן בזיכרון, לעתים רק עד תום העיבוד ולעתים דרך קבע.

 

מחשב "אמיתי" אינו קיים בחלל ריק: יש מי שבנה אותו, מי שתכנת אותו, מי שמשתמש בו ומי שמספק לו קלט ומקבל ממנו פלט. באנלוגיית המוח כמחשב, מי ממלא את התפקידים האלה? התשובה המרתקת היא שבמידה רבה או מעטה, המוח עצמו ממלא חלק מכל אחד מהתפקידים האלה ביחס לעצמו.

 

לעניין הבנייה: ודאי שהתוכנית הגנטית של הגוף בונה את המוח במהלך ההתפתחות העוברית, ושהתהליך נמשך (לפחות אצל רבים מבעלי החיים, והאדם ביניהם) גם אחרי הלידה, ובחלקו - במשך כל החיים. אבל המוח גם משנה במידה מסוימת את עצם מבנהו כפועל יוצא של פעילותו. דוגמה בולטת היא התקשרות אקסונים לדנדריטים של תאי עצב במוח. זהו תהליך דינמי ורצוף שבו בונה (או משנה) המוח את הפיסיולוגיה של עצמו.

 

לעניין התכנות: זוהי הסוגיה שהפילוסופיה והמדעים השונים מתלבטים בה זה זמן רב, תחת הכותרת "תורשה לעומת סביבה" (nature vs. nurture). ודאי שחלק מ"תכנות" המוח טבוע בגנים. באותה המידה ודאי שחלק ממנו מתפתח במהלך החיים, כתוצאה מסוגים שונים של למידה. לדוגמה: רוב החוקרים סבורים כיום, בעקבות חומסקי, שיש במוח האדם "איבר לשוני", דהיינו מרכז מיוחד, מתוכנת גנטית, להתמודדות עם הבנת הלשון ועם השימוש בה - דיבור, קריאה וכתיבה. עם זאת, השאלה איזו לשון (או אילו לשונות) מבין כל לשונות האדם תעשה שימוש במרכז זה, היא שאלה סביבתית טהורה: מהי הלשון המדוברת בסביבה שבה גדל התינוק. סוגיית התורשה לעומת הסביבה העסיקה חוקרים רבים במשך דורות; היו שנקטו עמדה קיצונית, בעיקר לצד ההשפעה הסביבתית, וראו את מוח האדם כ"לוח חלק" שהסביבה היא המספקת לו את כל תכנותו, לפחות בתפקודי המוח הגבוהים הקשורים לתודעה. כיום נוטה הדעה הכללית לעבר פשרה - גם התורשה וגם הסביבה ממלאות תפקיד, אם כי חלקן היחסי שנוי עדיין במחלוקת. מכל מקום, עד כמה שהדבר נוגע להשפעות הסביבה, ברור שבתחום זה המוח משתתף בתכנות של עצמו: זהו תהליך הלמידה והזיכרון.

 

לבסוף, האם יש למוח "משתמש"? הפילוסוף גילברט רייל טבע בהקשר זה ביטוי שנעשה מפורסם, "רוח הרפאים במכונה". האם ישנו איזה "אני" שמנהל את ענייניו בעזרת המוח ובאמצעותו, אך הוא נפרד ממנו במובן כלשהו? היש מנהל למוח? דתות רבות משיבות על כך ואומרות שלאדם, לכל הפחות, יש "נשמה" בת-אלמוות, שאולי שוכנת במוח אך אינה מתה עמו, ומכאן שהיא נפרדת ממנו במובן ידוע. המדע מערער על כך וקובע כי המוח הוא המנהל של עצמו, ובה בעת המשתמש של עצמו. במלים אחרות, כל תפקודי המוח ניתנים להסבר באמצעות התהליכים הפיסיולוגיים המתנהלים בו, כמתואר להלן. זהו אחד מסלעי המחלוקת הקשים ביותר ליישוב בין המדע לבין הדת.

 

 


הפיסיולוגיה של התפקוד

בהנחה שאין במוח חלק "רוחני" או "מיסטי" כלשהו שנבצר מן המדע לעסוק בו, כל תפקודיו המרובים מבוצעים בדרך אחת ויחידה. תאי עצב מעבירים ביניהם אותות חשמליים וכימיים, ומכלול האותות הללו הוא הפעילות המוחית לסוגיה הרבים והשונים כל כך, החל ממטלות שגרתיות של "ניהול משק בית" וכלה בתפקודים הגבוהים ביותר של תודעה, מצפון, אהבה וכיו"ב. כיצד קורה הדבר?

 

התשובה הפשוטה היא שאיש אינו יודע כיצד הדבר קורה. המדע המודרני למד רבות על הפיסיולוגיה של התפקוד, ובכל זאת, מה שידוע לו מועט להפליא בהשוואה למה שעליו ללמוד בטרם יוכל לומר שהוא מבין כיצד חושב המוח. במוקד הפעילות המחקרית ניצבת קליפת המוח, שכן ברור כי רוב התפקודים הגבוהים מתנהלים בה. שאר חלקי המוח משמשים כמתווכים, כממסרים או כמנהלי פעולות שגרתיות ואוטונומיות פחות או יותר.

 

עוד ברור כי אין ביכולתו ובכליו של מדע יחיד להשיב על השאלות המרובות הנוגעות למוח, וחקר המוח העכשווי הוא מפעל שיתופי שכמה וכמה מדעים נוטלים בו חלק. מקובל לחלקם לשתי קבוצות עיקריות – המדעים הקוגניטיביים (מדעי ההכרה), המבקשים ללמוד על המבנה ועל דרכי הפעולה מתוך התפקוד, והמדעים הנוירליים (מדעי העצב), המבקשים ללמוד על התפקוד מתוך המבנה ודרכי הפעולה. התשובה השלמה, לכשתתקבל, תתקבל בלי ספק מתוך שילוב התיאוריות שיפותחו בשני התחומים הרחבים הללו.

 

לדוגמה, המדעים הנוירליים, ובראשם הנוירולוגיה של המוח, מייחדים כמות ניכרת של מחקר לאנשים בעלי ליקויים מוחיים שונים, כדי ללמוד מן החסר על השלם. אם אדם שאיבד קטע מסוים של רקמה מוחית אינו מסוגל לבצע תפקוד מוחי מסוים, הדבר מצביע על זיקה בין הרקמה והתפקוד. המדעים הקוגניטיביים, ובראשם הפסיכולוגיה, מבקשים ליצור דגמים של תהליכי חשיבה כדי להתחקות אחר יישומם במוח. שתי הגישות הגיעו להישגים נכבדים בפני עצמם, אך כאמור, עדיין רבה הדרך שיצטרך מוח האדם לעבור בטרם יבין כיצד הוא עצמו פועל.

 

 


מידע נוסף

 

עובדות מדהימות על המוח האנושי, ואיך הוא עובד - הוא שוקל רק 2 אחוז ממשקל הגוף, אבל מכיל 100 מיליארד תאי עצב, טריליוני קשרים ומאות אברונים האחראים על רגשות, החלטות, פעולות, תחושות ותודעה. בשנים האחרונות נתגלו עוד עובדות מרתקות בנבכי המוח האנושי. למה אנחנו מתעלפים, מדוע גירוד גורם לתחושת הנאה, האם למוח אישיות משלו, מי משפיע עליו וכמה מספרים נוכל לזכור בבת אחת? קבלו הצצה למקצת ממה שמתחולל אצלכם בקודקוד. כתבה באתר ynet.

לכתבה המלאה - לחצו כאן.

 

אל תבלבלו לי את המוח (כתבה לילדים) - רגע לפני שמתחילה שנת הלימודים החדשה, החלטנו לבדוק מה, בעצם, מתרחש אצלנו בראש בזמן שאנו לומדים. לצורך המשימה הנועזת גייסנו את הקפטן מוּץ', שערך לנו סיור בספריית המידע המדהימה הזו, שנקראת "מוח". כתבה מתוך "גלילאו צעיר", בשני חלקים.

לחלק הראשון של הכתבה - לחצו כאן. לחלק השני של הכתבה - לחצו כאן.

 

המוח מכשכש בכלב: על אי-הסימטריה בראש - בהסתכלות חיצונית במוחו של חולייתן ניתן להתרשם מן הסימטריה בין חלקו הימני לשמאלי, סימטריה המזכירה דווקא את המראה החיצוני של הגוף, שהרי רבים מן האיברים הפנימיים מסודרים באי-סימטריה בולטת. לסימטריה זו יש צד לא-מפוענח – ההצלבה המפורסמת שבין צד הגוף והעולם לצד המוח: הצד השמאלי של המוח שולט בעיקר על פעולות השרירים הרצוניים שבצד הימני של הגוף ולהפך. כמו כן, פרט למקרים מיוחדים (כמו חוש הריח), הצד הימני של המוח מקבל מידע תחושתי מהצד השמאלי של הגוף והעולם, ולהפך. כתבה מתוך מגזין "גלילאו".

לכתבה המלאה - לחצו כאן.

 

סוד המחוננות: הבשלה שונה של קליפת המוח - מחקר חדש מגלה שאצל ילדים בעלי אינטליגנציה גבוהה ממשיכה קליפת המוח להתעבות עד גיל 11, בעוד שאצל בעלי אינטליגנציה ממוצעת נפסק התהליך באזור גיל שמונה. כתבה באתר ynet.

לכתבה המלאה - לחצו כאן.

  

גיל 1-3: תזונה נכונה להתפתחות בריאה של המוח - שלוש השנים הראשונות בחיים הן קריטיות להתפתחות המוח, ולכן לתזונה באותה תקופה יש חשיבות מכרעת. אילו רכיבי מזון חיוניים במיוחד בגיל הרך (למשל, ויטמינים מקבוצה B וחומצות שומן מסוג אומגה 3 ו-6), ומהם יתרונותיה של ההנקה. כתבה באתר ynet.

לכתבה המלאה - לחצו כאן.

  

הצופן המשולש של המוח - מדענים רבים חוקרים האם בבסיס פעולתו של המוח מונח צופן כולל ואחיד, הזהה אצל כל היצורים החיים. חוקרים ממכון ויצמן למדע, שבדקו את הנושא במספר ניסויים, סבורים שהתשובה שלילית. כתבה מתוך מגזין "המכון".

לכתבה המלאה - לחצו כאן.

 

שאלת מחקר - איזה אזור במוח אחראי להבנת בדיחות? האם מוחם של משוררים מתפקד אחרת ממוחם של רואי חשבון? האם כשרון ללמוד שפה הוא עניין פיסיולוגי? פרופ' מרים פאוסט עונה. ראיון במדור "שאלת מחקר".

לראיון המלא - לחצו כאן

 


יש לכם הערה לערך ?


חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ynet בסלולר
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©