חג המולד, חג נוצרי המציין את יום הולדתו של ישוע הנוצרי.
במהלך המאה ה-20 הפך החג לאחד האירועים הפופולריים ביותר בעולם המערבי, מנהגיו השונים נחשבים למסורת משפחתית עממית הנחגגת על ידי מאמינים אדוקים ואנשים חילונים כאחד.
חג המולד הינו החג המרכזי ברצף ארוך יותר של חגים נוצריים המתחיל בארוע התגלותו של ישוע (Advent), ביום ראשון הרביעי שלפני חג המולד, ומסתיימת בחג ההתגלות (Epiphany), הנחגג לרוב ב-6 בינואר. בערב חג המולד נהוג לקיים תפילה לילית בכנסייה המסתיימת במיסת חצות (נהוגה בכנסייה הקתולית והפרוטסנטית). אופי הטקס משתנה מכנסייה לכנסייה, אך במקרים רבים הוא כולל המחזה דרמטית של סיפור לידתו של ישוע.
|
| תמונות ממיסת חג המולד בוותיקן, דצמבר 2006 (צילום: רויטרס) |
מועד החג משתנה בין הזרמים השונים בנצרות. מרבית זרמי הכנסייה הקתולית
והכנסייה הפרוטסנטית
מציינים את חג המולד ב-25 בדצמבר. הכנסייה הארמנית העולמית
חוגגת את החג ב-6בינואר (ב-6 בינואר מצוין חג ההתגלות, מועד טבילת ישוע בירדן. גישת הארמנים מבוססת על הטענה כי טבעו האלוהי של ישוע הוענק לו במועד הטבילה, ועל כן יש לחוג את לידתו ביום ה-6 בינואר), אולם הנוצרים הארמנים הפועלים בישראל, שאינם אמונים על לוח השנה הגריגוריאני, חוגגים את חג המולד ב-19 בינואר. מרבית הכנסיות האורתודוקסיות הפועלות במזרח מציינות את החג ב-7 בינואר. המקור המרכזי להבדלים בין הזרמים נעוץ בפערים בלוח השנה הנוצרי המקובל
בעדות השונות.
במובן התיאולוגי, לידת ישוע היא הופעתו של הבן בדמות הגוף, קרי הופעת אחד משלושת המרכיבים בשילוש הקדוש
- האב, הבן, ורוח הקודש - במטרה לגאול את האנושות מן החטא הקדמון. הברית החדשה
אינה מציינת את תאריך לידתו של ישוע.
מיסת חצות בכנסיית המולד בבית לחם (צילום: איי פי)
קיימת מחלוקת מחקרית לגבי מועד הופעתו הראשונה של חג המולד. על פי ההשערה המקובלת מופיע לראשונה תאריך לידתו של ישוע כחג נוצרי ברומא,
במאה הרביעית לספירה - בעקבות יוזמת הקיסר קונסטנטינוס הגדול ב
וועידת ניקיאה
(שנת 325). במחקר מציינים כמה מניעים שעמדו ברקע הבחירה בתאריך של ה-25 בדצמבר. המשותף לכולם הוא שאיפת הקיסר וההנהגה הנוצרית לשילוב מוצלח בין הפולחן הנוצרי, שבמאה ה-4 הפך לפולחן המועדף באימפריה הרומית, לפולחן הפגני המסורתי והמקובל.
המניע הראשון הוא ביסוס מסורת חג נוצרית כתחליף ראוי לחגיגות הפגניות (עבודת
אלילים) שהיו נהוגות באותו מועד לציון הופעת היום הקצר ביותר ותחילת התארכות שעות השמש (לפי הלוח היוליאני שהיה מקובל בעולם הנוצרי דאז חל היום הקצר - יום ההיפוך החורפי - ב-25.12. בעקבות אימוץ הלוח הגרגוריאני שונה תאריך יום ההיפוך החורפי ל-22.12). מניע נוסף, ברוח דומה, היה יצירת תחליף נוצרי דומה לפולחן פגני נפוץ אחר, של ציון מולד האל מיתרה (אל השמש, שמקור פולחנו בפרס, והוא נפוץ באופנים שונים ברחבי האימפריה בדמותו האל היווני הליוס). מניע אחרון נגע לתוצר של קביעת תאריך המולד - שילוב בין מועד ברית המילה של ישוע למועד פתיחת השנה ברומא. בשלושת המקרים היה זה ניסיון להעניק למועד הפגני משמעות מחודשת ברוח הפולחן הנוצרי.
במהלך מאות השנים לאחר הופעתו של חג המולד ועם התפשטות הנצרות באירופה, השתלב החג במסורות פגניות מקומיות. שילוב זה הניב כמה ממנהגי החג המקובלים כיום, ביניהם תליית צמח הדבקון
ומסורת נשיקת בני הזוג מתחתיו. שם החג הופיע בשפה האנגלית במאה ה-11 לערך בביטוי - Christes maesse (בתרגום חופשי - המיסה של ישוע) שהתקצר לאחר מכן ל - Christmas.
מסורת החג, כפי שהיא מוכרת בעולם המערבי, נעשתה פופולרית במהלך ימי הביניים (המאה
ה-5 עד המאה ה-15). מנהגי החג עוצבו במשך מאות שנים בארצות המערב - לעתים, כאמור, בהשפעת מסורות פגניות קדומות (שמקורן באנגליה, גרמניה, והולנד). בין המנהגים ניתן למנות את שירת מזמורי חג, קישוט הבית בעץ אשוח (עץ ירוק עד- כסמל להמשכיות), וכן הענקת מתנות (סמל למתנתו של הבורא למין האנושי - הולדת ישוע).
התפתחות המושבות בעולם החדש ובמיוחד בארה"ב וקנדה הביאו להופעתם של כמה מנהגי חג נוספים, בין השאר מכיוון שהמתיישבים התקשו לשחזר כמה ממסורות החג הישנות ועל כן פיתחו מנהגים חדשים. דמותו של סנטה קלאוס,
המחלק מתנות לילדים, נולדה ככל הנראה בקרב מתיישבים הולנדים בעיר ניו יורק, במאה ה-17 (אך הינה בעלת שורשים במסורות גרמניות והולנדיות).
בתקופה המודרנית מצוין חג המולד כחג משפחתי, המאופיין בהתכנסות כל בני המשפחה לארוחת חג מסורתית, חלוקת מתנות, קישוט עץ אשוח. עם זאת קיים שוני במנהגי החג בין קהילות נוצריות במדינות השונות:
חלונות הראווה של החנויות בניו יורק מקושטים לקראת חג המולד (צילום: איי פי)
ברוסיה (בה נאסרה קיום מסורת החג בזמן השלטון הקומוניסטי) נהוג לפתוח את ערב חג המולד בארוחה בת 12 מנות (סמל ל- 12 שליחיו של
ישוע). באיטליה מחליפה את דמותו של סנטה קלאוס ה"לה בפאנה" (מן המילה "אפיפניה", באיטלקית - התגלות), מכשפה טובה אשר רוכבת על מטאטא ומחלקת מתנות לילדים בחג ההתגלות (6 בינואר).
בצרפת נקרא חג המולד "נואל" (Noël) החגיגות מגיעות לשיאן בערב חג המולד וכוללות לרוב סעודת חצות חגיגית. הילדים נוהגים להציב את נעליהם מול האח על מנת ש"אב חג המולד" (Pere Noël) ישים בהם מתנות.
בארצות דרום אמריקה נחגג חג המולד בעונה החמה ביותר. בהתאם נוהגים החוגגים בערב חג המולד לטייל ברחובות להנאתם, לקיים תהלוכות ושירת מזמורי חג וכן לקנות חפצי קודש ומתנות שונות, כל זאת עד לקיומה של מיסת החצות. בברזיל נהוג לחגוג את חג המולד במסיבות על חוף הים. אחרי קיום מיסת החצות נהוג לירות זיקוקים ולצלצל בפעמונים. במקסיקו נוהגים החוגגים לקשט את הבית בפרחים, ענפים ירוקים וגזירי נייר צבעוני.
הדפס
