מרילין מונרו

ילידת העיר לוס אנג'לס. אמה סבלה מחוסר יציבות נפשית מתמשך (זהותו של אביה אינה ידועה) ובשל כך בילתה מונרו את שנות ילדותה במשפחות אומנות ובבתי יתומים. בגיל 16 נישאה בפעם הראשונה לג'ימי דוהרטי. כעבור שנתיים התגייס דוהרטי לצבא ועזב את הבית. שנתיים לאחר מכן השניים התגרשו.

ב-1944, בזמן שעבדה במפעל כמקפלת מצנחים, הבחין בה צלם מגזין בשם דייוויד קובנר והציע לה להצטלם לכתבה שהכין אודות נשים המשתתפות במאמץ המלחמתי (של מלחמת העולם השנייה). תמונותיה של מונרו עוררו תשומת לב מיידית. בתקופה לאחר מכן החלה לעסוק בעבודות דוגמנות שונות וזכתה תוך זמן קצר בהכרה ארצית כדוגמנית מצליחה וכסמל מין. 

 ב-1946 הוחתמה מונרו על ידי אולפני הקולנוע "פוקס המאה ה-20",

	מונרו על שער מגזין "פלייבוי", 1953 (צילום: איי פי)

וזכתה להופיע רק בשני תפקידים קטנים לפני שהוחלט לא לחדש את העסקתה.

שנתיים לאחר מכן זכתה מונרו בחוזה חדש באולפני "קולומביה", אך גם חוזה זה בוטל כעבור זמן קצר. מעמדה של מונרו ככוכבת קולנוע החל להתפתח רק לאחר שזכתה בחוזה נוסף באולפני "פוקס המאה ה-20" (1950).

בהתאם לתדמיתה, לוהקה מונרו בעיקר לתפקידי "הבלונדינית הסקסית", בסרטים כגון: "ג'ונגל האספלט" (1950), "כיצד להינשא למיליונר" (1953), "גברים מעדיפים בלונדיניות" (1953) ו"חטא על סף ביתך" (1955). הופעותיה בתפקידים אלו העלו את מונרו לדרגת כוכבת קולנוע מצליחה, חיזקו את מעמדה כסמל מין, אך לא זיכו אותה בהערכה כשחקנית מוכשרת.

במשך מרבית חייה המקצועיים, התמודדה מונרו עם ייחוס הצלחתה למראיה בלבד. בדיעבד טענו מבקרי קולנוע רבים כי ניחנה בכישרון לא מועט למשחק קומי וכי יכולתה לשלב בין מיניות מתפרצת לתמימות רגשנית היוותה נדבך מרכזי בהצלחתה, לא פחות מיופיה וגופה השופע. 

בניסיון לזכות במעמד של שחקנית אופי, החלה מונרו בלימודים בסטודיו למשחק של לי שטרסברג, הקימה חברת הפקות, ואף התעמתה עם מנהלי האולפנים בדרישה לחוזים משופרים ותפקידים איכותיים. המאבק נשא פרי ומונרו זכתה לשבחי הביקורות בסרט "תחנת אוטובוס" (1956). שלוש שנים מאוחר יותר שבה וחיזקה את מעמדה כשחקנית קומית בלהיט "חמים וטעים" (1959, על משחקה בו זכתה בפרס "גלובוס הזהב").

בחייה הפרטיים נאלצה מונרו להתמודד עם עבר לא קל (ננטשה על ידי הוריה ועברה ניסיון אונס) ועם לחץ מתמיד מצד התקשורת האמריקנית ואולפני הקולנוע. מונרו נישאה והתגרשה שלוש פעמים. נישואיה השניים היו לכוכב הבייסבול ג'ו דימאג'יו (1954, נישואין שנמשכו מספר חודשים). שנתיים לאחר מכן נישאה למחזאי ארתור מילר  ועבורו התגיירה גיור רפורמי. ב-1962 הופיעה ביום הולדתו של נשיא ארה"ב באותה העת, ג'ון פ' קנדי: במה שהפך לאחד הרגעים המזוהים עם דמותה, עלתה מונרו לבמה באולם "מדיסון סקוור גארדן" בניו יורק ושרה עבורו "יום הולדת שמח".

בגיל 36, לאחר שהופיעה ב-30 סרטים, נמצאה מונרו בביתה בקליפורניה ללא רוח חיים. חוסר הבהירות לגבי נסיבות מותה בגילה המוקדם הביא לפריצת גל שמועות וקונספירציות; בין השאר נקשר מותה לרומן אותו ניהלה על פי השמועות עם הנשיא קנדי.

גם כיום, עשרות שנים לאחר מותה, נשארה דמותה של מונרו חיה בזיכרון הקולקטיבי של התרבות האמריקנית והעולמית כסמל לנשיות סקסית ושוברת מוסכמות.

לקריאת הכתבה - לחצו כאן.