 | | בניטו מוסליני | | |  |  | מוסליני עם פילגשו לאחר שניתלו ע"י פרטיזנים איטלקים (1945) | | |
| אתרים נוספים |  | |
| ערכים קשורים | | |
| תחומים קשורים | | |
| | בניטו מוסוליני
Benito Mussolini
בניטו מוּסוֹליני (1883 - 1945), שמו המלא: בניטו אמילקרה אנדריאה (Amilcare Andrea), כונן את המשטר הפשיסטי
באיטליה ושלט במדינה כרודן, עד נפילת משטרו והריגתו לקראת תום מלחמת העולם השנייה.
מוסוליני נולד בעיירה פרדפיו במרכז איטליה.
בנעוריו הצטרף למפלגה הסוציאליסטית האיטלקית וזמן מה דגל במרקסיזם
וניהל ויכוחים עם החוגים המתונים במפלגה. ב-1912 התמנה לעורך ביטאון המפלגה "אוואנטי" ("קדימה") וב-1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה,
תמך בנייטרליות של איטליה. בסוף אותה שנה שינה את דעתו ותמך בהצטרפות איטליה למלחמה, לצד בריטניה וצרפת. לאחר מכן פרש מ"אוואנטי", גורש מהמפלגה הסוציאליסטית ויסד את העיתון "איל פופולו ד'איטליה" ("העם של איטליה"). מעל דפי עיתון זה החל מוסוליני להפיץ דעות לאומניות וקיצוניות.
עם הצטרפות איטליה למלחמה, ב-1915, התגייס מוסוליני לצבא. ב-1917 נפצע וחזר לעבודתו בעיתון. בזמן שירותו הצבאי התחזקו השקפותיו הלאומניות והאנטי-סוציאליסטיות.
במרץ 1919 הקים מוסוליני במילנו את תנועת "פשי די קומבטימנטו" ("אגודות המאבק"), שהיתה הגרעין למפלגה הפשיסטית. אנשי התנועה, לבושים בחולצות שחורות, החלו להתפרע ברחובות הערים, אך מוסוליני עצמו פעל עדיין בזירה הפרלמנטרית: הוא הטיף להקמת שלטון דיקטטורי לאומני ול"חידוש תפארת העבר של איטליה". הרטוריקה הסוחפת ונאומיו התיאטרליים של מוסוליני שלהבו המונים בכיכרות.
בבחירות 1921 קיבלה מפלגתו רק ייצוג זעום בפרלמנט אך ב-28 באוקטובר 1922, בעקבות עצרת עם בנפולי שערכו הפשיסטים, יצא המון משולהב במצעד סמלי לעבר רומא בדרישה להחליף את השלטון. "המצעד על רומא" היה המהלך המרכזי בהשתלטותו של מוסוליני על השלטון באיטליה. מוסוליני עצמו כבר נסע מנפולי למילנו ובתום אותו חודש קרא לו המלך ויטוריו אמנואלה ה-3
להרכיב ממשלה של פשיסטים ולאומנים, כדי לשים קץ למהומות. כך נפתח עידן הפשיזם באיטליה בהנהגת מוסוליני.
ב-1924, בעקבות שינוי שיטת הבחירות והטרור של "הכנופיות השחורות", זכה מוסוליני לרוב בפרלמנט. הוא ביטל את סמכויותיו של המלך ויטוריו אמנואלה והכתיר את עצמו בתואר "איל דוצ'ה" ("המנהיג").
| ציטוט |
|
| |
|
"פשיזם הוא דת; המאה ה-20 תירשם בהיסטוריה כמאה של הפשיזם" |
|
|
|
|
ב-1927 הקים משטרה חשאית, האוברה (OVRA), שעצרה אלפים ממתנגדי המשטר וסייעה לו לשמר את שלטונו.
השקפתו האלימה והרודנית של מוסוליני מצאה במהירות את ביטוייה בפעולותיו הצבאיות והמדיניות: ב-1935 הוא הורה לצבאו לכבוש את אתיופיה ובין השנים 1936 - 1939 הוא תמך בכוחותיו של פרנסיסקו פרנקו,
שקרע את ספרד במלחמת אזרחים.
ב-1940 כרת מוסוליני ברית עם הרודן הגרמני אדולף היטלר
וביוני 1940 הצטרף צבא איטליה לצבא גרמניה במלחמת העולם השנייה.
עם פלישת בעלות הברית לאיטליה, ביולי 1943, דרשה ה"מועצה הפשיסטית הגדולה" ממוסוליני להתפטר. הוא סירב ונאסר. צנחנים גרמנים שיחררו אותו והוא הפך ל"שליט בובה" של שטח מצומצם בצפון איטליה, שלא נכבש עדיין על ידי בעלות הברית. כאשר גם אזור זה נכבש ניסו מוסוליני ופילגשו להימלט לשוויץ, אך נתפסו על-ידי פרטיזנים מקומיים. השניים הוצאו להורג וגופותיהם נתלו לראווה באחת מכיכרות מילנו.
מוסוליני נזכר בהיסטוריה כרודן בעל אישיות גבולית, אך לצד רודנותו של חברו היטלר נראתה הדיקטטורה באיטליה מתונה יותר: ב-1938 הוא חוקק חוקים נגד היהודים והטיל עליהם הגבלות כלכליות, אך לא נחשב לאנטישמי קיצוני. נכדתו אלסנדרה (שהיא גם אחייניתה של השחקנית סופיה לורן) היתה לשחקנית קולנוע ואף שיחקה בסרט המבוסס על ספרו של עמוס קינן, "הדרך לעין חרוד". ב-1992 נבחרה אלסנדרה מוסוליני לפרלמנט האיטלקי כנציגת מפלגה ימנית.
יש לכם הערה לערך ?
|
הדפס
