מושב, צורת יישוב כפרית ייחודית למדינת ישראל, הכוללת משקים חקלאיים עצמאיים, קטנים יחסית, המתופעלים על ידי כל משפחה בנפרד, ומנוהלים על ידי אגודה שיתופית. להקמת המושבים מקום מרכזי ביישום מדיניות פיזור האוכלוסייה בישראל, בעיקר בשנים שטרם קום המדינה ובעשורים הראשונים שלאחר הקמתה.
המושב בראשיתו הושתת על מספר עקרונות, חלקם הונחו לראשונה בראשית המאה ה-20, וחלקם נוספו במהלך השנים. העיקריים שבהם:
- עיסוק בחקלאות - עיסוק חברי המושב ומקור פרנסתם מושתת על חקלאות.
- משק משפחתי - המשפחה היא התא הבסיסי המעבד את היחידה המשקית ומנהל אותה.
- אדמה לאומית - קרקע המושב שייכת למדינה (מנהל מקרקעי ישראל); החקלאי החוכר את הקרקע מהמדינה נחשב ל"בעל זכויות בקרקע" והוא...
