אנרי מאטיס

תערוכה של אנרי מאטיס במוזיאון מטרופוליטן, ניו יורק (צילום: איי פי)

לאחר שזנח את לימודי המשפטים (1892) התקבל לאטלייה של גוסטב מורו וציוריו הוצגו בסלונים הצרפתיים. בהשפעת הסגנון הפוסט-אימפרסיוניסטי של פול סיניאק והקיץ שעשה בחברתו של אנדרה דרן ב-1905, החל להשתמש שימוש ספונטני בצבעים בהירים וזוהרים.

ב-1905 הציג את יצירותיו בחברת דרן ומוריס דה פלמינק; בעקבות הרושם העז שהשרו עליו היצירות בתערוכה טבע מבקר אמנות את הכינוי "פוביסטים".

מאטיס (1905/6), "שמחת החיים" (פרט)

ביצירותיו הפוביסטיות ניסה מאטיס לבטל כל זכר לביטוי של נפח או מרחב, והדגיש את האמצעים הפשוטים: הקו, הדגם העיטורי והצבע. מיצירותיו: "שמחת החיים" (1906) "הריקוד" ו"המוסיקה" (1909/10) וסדרת התמונות "מתרחצות על שפת הנהר" (1917/8).

מאטיס (1910), "הריקוד"

מ-1920 ישב בניס ופנה לסגנון נטורליסטי יותר (סדרת ה"אודליסקות" מדגימה סגנון זה) וכן לצורות אמנות נוספות. הוא יצר פסלים והכין קולאז'ים עשויים ממגזרות נייר, שהיו ערוכים בקומפוזיציות פשוטות וביטאו איכויות של אור וצבע. כן אייר ספרים.

חרף דלקת פרקים קשה שלקה בה, הוסיף לצייר עד יום מותו. את רעיונותיו בתחומי האמנות העלה בספרו "רשימותיו של צייר" (1908).