 |  | דיימלר ומייבך | | |  | | האופנוע הראשון. נבנה ע"י דיימלר ב-1885 | | |  | | אומניבוס משנת 1905 | | |  | | טנק רולס רויס ממלחה"ע ה-1, 1911 צילום: Gettyimages Imagebank
| | |  | | דגם של פג'ו מסוף המאה ה-19 | | |
| ערכים קשורים |  | |
| | מכונית
automobile
מערכת ההתנעה | מנוע | מערכת הנעה | שלדה ומרכב | ראשית תולדות המכונית | מנוע בעירה פנימית | מפעלי הרכב הראשונים | מכוניות ביצור המוני | קלאסיקה לצד עממיות – בין שתי מלחמות עולם | מלחמת העולם השניה | תעשיית הרכב לאחר מלחמת העולם השנייה: שנות שפע ושגשוג | משבר האנרגיה ועידן המכוניות היעילות | המאה ה-21 | ציטוטים | מידע נוסף | בחנו את עצמכם
מכונית, כלי רכב יבשתי, לרוב ארבע גלגלי, הנע באמצעות מנוע ומכוון באמצעות הגה. אמצעי התחבורה הפרטי הנפוץ בעולם, ככזו נחשבת המכונית לבעלת השפעה מהותית על אורח החיים המודרני.
עוד בימי הביניים הועלה הרעיון לפתח עגלה המונעת בכוח מכני במקום בבעלי חיים, רק שהטכנולוגיה המתאימה למימוש הרעיון עדיין חסרה. הדגמים הראשונים שנבנו הונעו במנועי קיטור.
מאז נוספו כל סוגי המנוע המוכרים, אך נכון לראשית המאה ה-21 הכוח המניע הנפוץ ביותר במכוניות הוא מנוע בעירה פנימית.
כיום מיוצרים ברחבי העולם סוגים שונים של מכוניות הנבדלים בין היתר ב: סוג המנוע
(דיזל, בנזין, חשמלי וכדומה) ביעודן: (הובלת נוסעים, הובלת מטען, מכוניות ספורט וכדומה), ברמת מחיר ובפרמטרים נוספים. אך בבסיסן, לכל המכוניות 4 מכלולים עיקריים: התנעה, מנוע, מערכת הנעה ומרכב.
| מערכת ההתנעה |  | |
שרשרת של תגובות כימיות, פיסיקליות ומכניות אחראית על הפעלת המנוע והתנעתו של הרכב. ראשית ההתנעה היא סיבובו של מפתח ההצתה. הפעלתו של זה שולחת אותות חשמליים מהמצבר למתנע. המתנע גורם לסיבובו של גלגל התנופה, שבתורו מסובב את גל הארכובה. תנועתו הסיבובית של גל הארכובה מומרת לתנועתן האנכית של הבוכנות בתוך הצילינדרים. מערכת ההזרקה (או המאייד ברכב ישן) מכינה תערובת של רסיסי דלק ואוויר. התערובת נשאבת בצורת תרסיס לתוך הצילינדרים, ולאחר שבאה במגע עם הניצוץ שמייצרים המצתים, מתפוצצת בתוכם ויוצרת את כוח הדחף הדרוש להנעת הבוכנות.
המצבר החשמלי
הינו למעשה סוללה המכילה אנרגיה חשמלית וככזה הוא מספק את מקור האנרגיה למנוע. המצבר משמש גם כמקור אנרגיה גם לשאר המערכות החשמליות של הרכב: מערכת הקירור, המבוססת על מים או על נוזל קירור אחר ברוב המנועים (באחרים היא מבוססת על אוויר), שומרת על המנוע מפני חימום יתר. מערכת הסיכה מזרימה שמן אל חלקיו הנעים של המנוע המתחככים זה בזה, כדי להקטין את החיכוך עד כמה שאפשר. המצבר מספק גם זרם חשמלי לצופר, לפנסים, למחמם, למגבים, לרדיו ולמערכות נוספות.
| מנוע | | |
נכון לראשית המאה ה-21 מיוצרות מכוניות בעלות סוגי מנועים שונים, אולם הנפוץ מביניהם הוא מנוע בעירה פנימית.
מנוע הבעירה הפנימית מבוסס על שרפה של דלק נוזלי (בנזין
או סולר) או גז. בזמן השריפה נוצר לחץ גבוה בתוך הצילינדר (מיכל גלילי) הפועל על השטח העליון של הבוכנה. התוצאה היא הפעלת כוח על הבוכנה הגורם לה לנוע בתנועה קווית. התנועה הקווית מומרת ע"י גל הארכובה והטלטל, יחד עם תיבת ההילוכים, לתנועה סיבובית של הגלגלים.
המנוע מורכב ממספר צילינדרים המתוזמנים באופן סינכרוני: בכל סיבוב רק בצילינדר אחד תיווצר פעולת שריפה. בצורה זו מקבלים עבודה רציפה של המנוע. רוב המכוניות פועלות במחזור של ארבע פעימות (יש גם מנועים הפועלים במחזור של שתי פעימות). פעימת יניקה, פעימת דחיסה, פעימת עבודה ופעימת פליטה, וכל אחד מהצילינדרים נמצא בשלב פעימה שונה. לכל צילינדר יש מספר שסתומים (שניים או ארבעה בעיקר) המפקחים על פעולת היניקה והפליטה. השליטה על פעולת השסתומים ותזמונם נעשית בעזרת גל הזיזים.
1. פעימת יניקה. הבוכנה יורדת בגליל ונפתח שסתום היניקה; ירידת הלחץ בבוכנה מביאה להזרמת תערובת של אוויר ודלק נוזלי לחלל הגליל שמעל הבוכנה. השסתום נסגר בתום ירידת הבוכנה.
2. פעימת דחיסה. הבוכנה שבה ועולה, בעוד כל השסתומים סגורים. התערובת נדחסת, לרוב עד שביעית מנפח הגליל.
3. פעימת עבודה. בשיא הדחיסה עובר ניצוץ חשמלי בין האלקטרודות של המצת הקבוע בראש הגליל ומצית את התערובת הדחוסה. התערובת בוערת במהירות רבה (למעשה זהו פיצוץ מבוקר), ונוצר גז חם המתפשט ומפעיל כוח על הבוכנה והודף אותה כלפי מטה.
4. פעימת פליטה. לקראת סוף פעימת העבודה נפתח שסתום מהסוג השני - שסתום פליטה. הבוכנה שבה ועולה, ומסלקת מהגליל את תערובת הגזים השרופה. בעקבות זאת מתחיל המחזור מחדש.
ירידת הבוכנה בפעימת העבודה היא המבצעת את פעולת המנוע. הבוכנה מחוברת, בקצה התחתון שלה, לטלטל שקצהו האחר מחובר לגל ארכובה. הטלטל ממיר את תנועת הבוכנה מעלה ומטה לתנועה סיבובית של הגל, וזו מוסרת את כוח המנוע לגלגלי הרכב באמצעות תיבת ההילוכים. גלגל תנופה מייצב את קצב הסיבוב של גל הארכובה.
המנוע זקוק לשם פעולתו למספר מערכות עזר: משאבת דלק,
המזרימה את הדלק ממכל הדלק למערכת ההזרקה או המאייד. שם מעורבב הדלק באוויר ביחס רצוי לפעולתו היעילה של המנוע, והתערובת מוזרקת לשסתומי היניקה. המפלג אחראי להיווצרות הניצוצות החשמליים של ההצתה לצילינדר אחד בלבד בתזמון הנכון בדיוק. סעפת היניקה אוספת את הגזים הנפלטים ומוציאה אותם מן המנוע לחלל האוויר דרך המפלט. בכלי רכב חדישים, מומר המאייד במערכת הזרקת דלק. מערכת זו מדויקת יותר מהמאייד ולפיכך תפוקתה רבה יותר, היא חסכונית יותר בדלק ולכן מזהמת פחות. רוב מערכות הזרקת הדלק פועלות באופן חשמלי.
במנועים החדישים, פעולת המערכות השונות כפופה לפיקוחו של מחשב המבטיח את התיאום ביניהן, ומדווח למפעיל על תקלות. בניגוד לעקרונות הפעולה הבסיסיים של המנוע, שכמעט לא השתנו מאז המצאתו, במערכות העזר השונות חלים בהתמדה שכלולים חשובים, שמטרתם בעיקר: לשפר את נצילות המנוע, כלומר לחסוך בדלק, להקל על נוחות השימוש בו ולהקטין את זיהום האוויר. 
| מערכת הנעה | | |
תיבות הילוכים: תיבת ההילוכים מאפשרת לנתב את כוח המנוע לגלגלי הרכב (האופנים) על ידי תשלובת של גלגלי שיניים שונים. כמו בגלגלי שיניים באופניים בעלי הילוכים, כך גם במכונית קובע היחס בין גלגל הכניסה לגלגל היציאה את מהירות הסיבוב של הגלגל המונע. לדוגמה: אם גלגל השיניים ביציאה גדול פי 2 מגלגל הכניסה, מהירות הסיבוב ביציאה תהיה מחצית מזו שבכניסה. מנוע בנזין סטנדרטי מסתובב במהירות שבין מעט פחות מ-1,000 סיבובים לדקה (סל"ד), ל-6,500 סל"ד. עם זאת, ישנם מנועים המסוגלים למהירות סיבוב גדולה בהרבה, וייעודם בדרך כלל ספורטיבי.
תיבת ההילוכים מנתבת את הכוח לגלגלים לפי המהירות הרצויה ולפי כיוון הנסיעה (קדימה או אחורה). ישנן בנמצא תיבות הילוכים אוטומטיות, תיבות הילוכים ידניות, תיבות הילוכים רציפות ותיבות הילוכים משולבות הנקראות רובוטיות-ידניות.
בתיבת הילוכים ידנית מתבצע שילוב בין גלגל שיניים הנמצא בכניסה לתיבת ההילוכים לבין גלגלי שיניים בגדלים שונים הנמצאים ביציאה מתיבת ההילוכים. המצמד מקשר בין המנוע לתיבת ההילוכים ולגלגלים, ומנתק את הקשר במידת הצורך (בדומה למעבר מתנועה קדימה לתנועה אחורה). המצמד מופעל על-ידי הנהג באמצעות דוושה.
בתיבת הילוכים אוטומטית מעבר ההילוכים מתבצע אוטומטית ולא על ידי הנהג, ולכן אין צורך בדוושת המצמד. ברכבים חדישים העברת המהלכים בתיבה נשלטת על ידי מחשב המחובר למערכת חיישנים.
תיבת הילוכים רובוטית היא תיבה שבסיסה הוא כתיבת הילוכים ידנית סטנדרטית עם מצמד וידית הילוכים, אך על תפעולם מופקד רובוט ולא הנהג. משום שמאפייניה דומים לתיבה הידנית, היא חסכונית מאוד, אמינה וזולה לייצור ואחזקה. למרות זאת, העברת הילוכים בתיבה זו עדיין איננה יעילה כמו בתיבה הידנית.
תיבת הילוכים רציפה היא תיבה ידנית ותפעול המצמד והעברת ההילוכים מתבצעים על ידי מחשב. לתיבה זו רצועות המסתובבות בין שתי גלגלות והיא חסרת הילוכים. כלומר: יכולים להיווצר אינסוף יחסי העברה המשתנים באופן רציף ולא באופן קבוע כמו בתיבת ההילוכים הסטנדרטית כאשר ההילוכים מתחלפים כל הזמן.
תיבת ההילוכים מתווכת בין סיבוב המנוע לסיבוב הגלגלים. ככל שהשילוב הוא להילוך נמוך יותר, כך תהיה המהירות קטנה יותר, אולם הכוח המתקבל מהמנוע יהיה גדול יותר (בתחילת תנועה או בעליה נדרש כוח גדול).
ברוב המכוניות, בהן המנוע ממוקם בקדמת הרכב, תיבת ההילוכים מעבירה את הכוח לסרן האחורי דרך צינור פלדה חזק בשם גל ההינע, המורכב ממפרקים קרדניים (מפרקים המאפשרים להעביר תנועה סיבובית בזוויות שונות). עם זאת, ברוב המכוניות המודרניות הכוח עובר לגלגלים הקדמיים. קצות הסרן האחורי מחוברים לגלגלים ובמרכז מותקן הדיפרנציאל המורכב ממערכת גלגלי שיניים. לדיפרנציאל תפקיד חשוב באיזון הרכב: כאשר מכונית פונה, מהירות סיבוב הגלגלים אינה שווה – הגלגל הפנימי חג במעגל קטן יותר מהגלגל החיצוני, ולכן מהירותו תהיה קטנה יותר ממהירותו של החיצוני. תפקידו של הדיפרנציאל הוא לאזן בין ההפרשים הללו.
מערכת הבלמים: נועדה להאט ולעצור במהירות את תנועתה של המכונית. הבלמים הנפוצים ביותר הם בלמי דיסק ובלמי ותוף. בעבר צוידו המכוניות בבלמי תוף, ואילו היום הן מצוידות בדרך כלל בבלמי דיסק, או שילוב של השניים במכוניות זולות. כאשר לוחצים על דוושת הבלם, נוצר מגע בין רפידות הבלם (מקטע מתכתי המצופה בחומר קרמי בעל מקדם חיכוך גבוה) לבין הדיסק או התוף של האופן. עקב המגע נוצר כוח חיכוך הגורם לבלימה. בזמן הפעלת החיכוך נוצר חום הגורם לבלאי של החומר הקרמי (גם של התוף) ולכן יש להחליפו לאחר תקופת מה. במכוניות המודרניות לכל אחד מגלגלי הרכב יש יחידת בלימה על הסרן.
בלמי תוף: צורתם כצלחת מעוגלת המסתובבת עם הגלגל. בתוכה נמצאים סנדלי בלם מצופים ברפידות. בעת בלימה הם נלחצים כלפי התוף ומאטים על ידי חיכוך. פעולתם של בלמים אלו היא חלשה יחסית ועלות ייצורם נמוכה.
בלמי דיסק: בצורתם הם דומים לבלמי התוף אך נוספות להם כ-4 או 6 בוכנות הנלחצות אל הצלחת בדומה לדרך פעולתם שלבלמי אופניים.
במכוניות מודרניות נוספה מערכת A.B.S שתפקידה למנוע החלקת הרכב ואובדן כיוון בעת בלימה פתאומית או בכביש רטוב. המערכת פועלת על ידי חיישנים ומונעת את נעילת הגלגלים בעת בלימה ומקצרת את מרחק הבלימה.
בלם היד פועל בדרך כלל על הגלגלים האחוריים, ומשמש לנעילת הגלגלים בזמן חניה. הוא בנוי במערכת מכנית (ולא הידראולית כבמערכת הבלמים).
מערכת הבלמים היא אחת המרכיבים המרכזיים ברמת בטיחותה של המכונית ותפקודה היעיל של מערכת זו חיוני לא פעם למניעת תאונות.
| שלדה ומרכב | | |
מרכב: המעטפת הנוקשה שבתוכה מורכבים מכללי הרכב השונים ושבתוכה אנו נוסעים. מורכבת בעיקר מריתוך לוחות פלדה. המרכב כולל את חלקי הפח, חלקי פנים המכונית, הפנסים, וכמובן השלדה (ה"שסי"). למרכב יש מספר רב של צורות. החל ממרכב בסדאן הנפוץ והקלאסי: שלושה תאים נפרדים - תא מנוע, תא נוסעים, תא מטען וארבע דלתות נוסעים. ומרכב הסטיישן - שני תאים, בעל תא מטען גדול ותוספת של חלון צד מאחורי הדלתות האחוריות.
למרכב הרכב מחוברים המתלים. המתלה מגן על גוף המכונית מפני זעזועים, ובמקביל שומר על נסיעה חלקה ומאוזנת. ללא המתלה, היתה כל אבן חצץ בכביש גורמת לטלטולים, תנודות שפוגעות גם ביציבות ובבטיחות הרכב. הקפיצים מצמצמים את הבעיה בנוסף להתקנים המונעים קפיציות יתר דוגמת מנחיתי זעזועים טלסקופיים, הם פועלים בשיתוף של שמן המרסן את התנועה ומוט המחובר לקפיצים הסופגים את זעזועי הדרך בעת פניה סיבובית במהירות או כניסה למהמורות.
השילדה: מגינה על יושבי הרכב בפני תאונות ומקטינה את סכנת ההתהפכות. ישנן שתי סוגי שלדות עיקריות: שלדה הנפרדת מגוף המכונית המורכבת מקורות המחוברות זו לזו, ומקובלת בעקר ברכבי שטח ומכוניות מסחריות, ושלדת מרכב המהווה יחידה אחת עם רצפת המכונית המחוברת על ידי ריתוכים.
| ראשית תולדות המכונית | | |
תולדותיה של המכונית רצופה בפיתוחים שונים, המצאות למיניהן וניסיונות מרובים. חלק מהפיתוחים נגנזו, וחלקם שיפרו את כלי הרכב הניסיוני. המכונית אינה פרי פיתוחו של ממציא אחד, אלא תוצר המצאותיהם של חלוצים רבים אשר תרמו לעיצובה הסופי של המכונית.
כבר ב-1335 ניסו מספר איטלקים, כחלק מהכנות למסעי צלב,
להניע עגלת סוסים ללא בהמות על ידי חיבור מדחפים (בדומה לאלה המפעילים תחנת רוח) לעגלה. איש האשכולות של הרנסנס, ליאונרדו דה- וינצ'י,
אייר סקיצות של תלת-אופן בעל מנגנון מכני של ידית ניווט ומכניזם דיפרנציאלי בין הגלגלים האחוריים. רעיונות אלו נשארו בגדר רעיונות תיאורטים מכיוון שהטכנולוגיה לפיתוחם בפועל לא היתה מספקת דייה.
היסטוריונים משערים שזכות הראשונים לבניית הרכב הממונע הראשון שייכת לכומר הישועי הבלגי והאסטרונום האב פרדיננד פֶרְבִּיסְט (Ferdinand verbiest) בשנת 1678 בעת שהותו בפעילות מיסיונרית
בסין. לא ברור לחוקרים כיצד נראה רכבו, אך משערים, על פי הידע שרווח בזמנו, כי האב חיבר מנוע קיטור
פרימיטיבי לעגלת סוסים. מנוע פרימיטיבי זה נוצר על בסיס מתקן שעשועים שהמציא הממציא היווני הרון מאלכסנדריה
מהמאה ה-1 לספירה. מתקן זה בנוי מצילינדר המסתובב בזכות קיטור המניע אותו.
המכונית המתועדת הראשונה נבנתה ב-1769 על ידי איש הצבא הצרפתי קפטן נִיקוֹלָה-ז'וֹזֶף קִינְיוֹ (Nicolas-Joseph Cugnot). קוניו חיבר לעגלה תלת-גלגלית מיכל קיטור גדול. העגלה נשאה ארבעה אנשים ונועדה להעברת תחמושת. כלי זה היה בעל מהירות של כ- 3.2 קמ"ש וכל 20 דקות לערך היה צורך בהעלאת לחץ הקיטור. ניתן לזקוף לזכותו של רכב זה גם את התאונה הראשונה: רכבו של קוניו היה כה כבד ומגושם, כ- 3,600 ק"ג משקלו, וכבר בנסיעתו הראשונה והאיטית ברחובות פריס פגע בקיר והתפרק.
אילוסטרציה של המכונית המשוערת של האב פרדיננד פרביסט משנת 1678
מהנדסים רבים ניסו כוחם בבניה של כלי רכב ממונעים על ידי קיטור למן תחילתה של המאה ה-19, אך חיבורו של מנוע הקיטור לעגלות לא צלח בעיקר בשל מימדיו הגדולים וסרבולו. בשנות ה-30 של המאה ה-19 הצליח המהנדס הבריטי וולטר הנקוק (Walter Hancock) להרכיב סדרה של כרכרות עם מנוע קיטור שהוסבו להיות שירות האומניבוס הראשון של לונדון.
בשל גודלו, מנוע הקיטור היה יעיל בעיקר להנעת כלי רכב גדולים ומסיביים ובזכותו נולדו ופותחו רכבות
ואניות
גדולות שהונעו מכוח הקיטור. הרכבות הפכו כה נפוצות במהלך 125 השנים הבאות עד שפיתוחן עיכב את התפתחותה של המכונית בעיקר בבריטניה, בין היתר בגין סדרת תקנות שנקבעו בלחצם של מפעילי הרכבות, אשר ביקשו למנוע את פיתוחה של חלופה תחבורתית לרכבת.
בשנות ה-30 של המאה ה-19 ניסה הממציא הסקוטי רוברט אנדרסון (Robert Anderson) טכניקה חדשה ופורצת דרך כבסיס לבניית כלי רכב: מנוע חשמלי.
למרות שכלי הרכב שפיתח היה איטי מאוד והצריך הטענה חוזרת בזמנים קצרים, הוא שימש כבסיס לפיתוחן של החשמליות שכבליהן רישתו את רחובותיה של הערים הגדולות באירופה וארה"ב במהלך המאה ה-19.
אומניבוס הקיטור של וולטר הנקוק
| מנוע בעירה פנימית | | |
המצאת מנוע הבעירה הפנימית ב-1860 סימנה את תחילתו של עידן חדש בהתפתחות המכונית שהתאפיין בשיפורים רבים בפעולת המנוע. מנוע הבעירה הפנימית השימושי הראשון נבנה על ידי הממציא הצרפתי ז'ן ז'וזף אטיין לנואר (Jean-Josheph-Etienne Lenoir) והיה בעל 1.5 כוחות סוס ופעל במחזור שתי פעימות. ברכב עליו הותקן המנוע נסע לנואר מפריס לעיר ג'ונוויל במהירות של 6.4 קמ"ש.
מנוע הבעירה הפנימית הפועל על בנזין הוצג לראשונה ב-1870, בווינה, ע"י הממציא היהודי-גרמני זיגפריד מרכוס,
אולם ה"מכונית" שבנה מרכוס לא היתה מעשית, ונזנחה. מנוע הארבע פעימות - אב הטיפוס של המנוע הנפוץ כיום, תוכנן על ידי אַלְפוֹנְס בּוֹ דֶה רוֹשָׁה (alphonse beau de rochas) אך רק ב-1876 נבנה בהצלחה על ידי המהנדס הגרמני ניקולאוס אוגוסט אוטו (Nikolaus August Otto).
במקביל הוצג בתערוכה בפילדלפיה, ארה"ב, מנוע שתי פעימות, פרי פיתוחו של המהנדס ג'ורג' בי. ברייטון (george b. brayton). למרות אי אלו פיתוחים שנעשו במקביל בארה"ב ואימוצה של המכונית כחלק משגרת חיי היום יום, אין ספק שעיקר הפיתוח של המכונית בראשית דרכה נעשה באירופה ע"י הצרפתים, הגרמנים והאוסטרים.
שני ממציאים שלא הכירו זה את זה מוכתרים כאבותיה של המכונית המודרנית: גוטליב דיימלר
וקרל בנץ.
דיימלר החליט לפרוש מעבודתו כמנהל טכני בחברתו של ניקולאוס אוטו, ביחד עם עמיתו ווילהלם מייבך (Wilhelm maybach). השניים שיכללו ושיפרו את מנוע הבנזין הנייח של ניקולאוס אוטו לכדי מנוע נייד ובעל הספק גבוה. ב-1885 התקין דיימלר את המנוע המשוכלל על אופניים. הנה כי כן, האופנוע קדם למכונית, שאותה בנה דיימלר רק כעבור שנה עם מוט היגוי וארבעה הילוכים.
במקביל עבד ממציא גרמני אחר, קרל בנץ על שיפור מנוע הבעירה הפנימית. בנץ חיבר את מנועו לכרכרה תלת-גלגלית שצלחה את טיול הרכב הארוך הראשון, ממנהיים לפּפוֹרְצְהַיים (Pforzheim) , בניצוחה של הגברת ברטה בנץ שנסעה עם בניה כ-100 ק"מ על מנת לבקר את אימהּ.
בני הזוג ברטה וקרל בנץ במכוניתם, 1893
ב-1889 בנה זיגפריד מרכוס
מכונית בעלת מנוע בנזין שעבר שכלול נוסף. המכונית נשתמרה עד היום במוזיאון של האוניברסיטה הטכנית של וינה (אחרי שהוחבאה במרתף בימי שלטון הנאצים), שופצה בשנות ה-50 ואף הוסעה למרחק מה במהירות 8 קמ"ש; זוהי המכונית העתיקה ביותר הקיימת כיום.
| מפעלי הרכב הראשונים | | |
מפעל הרכב הראשון הוקם ב-1889 על ידי צמד נגרים צרפתיים: רנה פנהרד ואמיל לוואסור (rene panhard and emile levassor). הרכבים שבנו הונעו באמצעות מנועו של דיימלר (שהעניק להם זיכיון). לוואסור התקין את המנוע בחזית המכונית והנעת הגלגלים האחוריים נתאפשרה בזכות מצמד ותיבת הילוכים. דגם זה הפך ברבות הימים לסטנדרט בשם סיסטם פנהארד ולימים נחשב לרכב הראשון בעיצוב מודרני.
בשנים לאחר מכן נבנו מפעלים שונים ברחבי אירופה על ידי יצרנים שונים, דוגמת רנו ופיאט, ונוספו שיפורים לדגם הבסיס. יצרן האופניים ארמנד פיג'ו (Armand Peugeot), לדוגמה, הסב את מפעלו לייצור מכוניות והוסיף לגלגלי הרכב צמיגי גומי וב-1901 פיתח את מוט ההיגוי להגה.
תעשיית הרכב באירופה בתחילת דרכה התאפיינה ביצרני רכב פרטיים אשר ייצרו את כלי רכבם הניסיוניים בהרכבה יחידנית מהמסד עד הטפחות. אך מעבר לאוקיינוס, בארה"ב, פני הדברים היו שונים. אפיונה של תעשיית הרכב האמריקנית טמון לאו דווקא בחידושים ובהמצאות, אלא בעיקר בהחלתו של הייצור ההמוני על תעשיית כלי הרכב ובסטנדרטיזציה של מכלולי הרכבים.
מתחילת שנות ה-90 של המאה ה-19 נבנו בארה"ב דגמי מכוניות מסוגים שונים. ניסיונות להניע עגלות על ידי מנועים שונים בוצעו כמעט בכל סוגי העגלות שטרטרו ברחובות הערים ובדרכים הצדדיות. כלי רכב אלו היו כה מרעישים והסעירו את חיי התושבים, כך שבוורמונט הועבר חוק מדינה הדורש חלוץ שיהלך לפני הרכב ובידו דגל אדום לאות אזהרה. במקומות מסוימים אף אסרו לחלוטין על נסיעת כלי רכב. בערים אחרות, תגובות הפליאה לכלי הרכב גרמו לייסוד מרוצים ותחרויות שונות. ב-1895, בצרפת נערך מירוץ המכוניות הראשון הרשמי בהיסטוריה. המירוץ נערך בנתיב בין פריס לבורדו ובחזרה, מרחק של 1,178 ק"מ. המנצח בתחרות השיג מהירות ממוצעת של 24.15 קמ"ש.
דגם המכונית הראשונה שיוצרה במספר יחידות בארה"ב נזקף לזכותם של האחים צ'רלס ואדגר דוּרְיֶיה (Charles and Edgar Duryea) שהרכיבו מספר מכוניות ממונעות במנוע גז בין השנים 1893 – 1895. במרוץ מכוניות שנערך ב-1896, ארבע המכוניות שהתחרו היו כולן מתוצרתם של דורייה. האחים דורייה ייצרו 13 רכבים וכך למעשה הפכו את הדגם שלהם למכונית הסדרתית הראשונה.
ב-1911 נערך לראשונה מירוץ המכוניות "אינדיאנפוליס 500", בעיר אינדיאנפוליס שבארה"ב. התחרות, ששמה נגזר מאורך מסלול המירוץ (500 מייל), הפכה בשנים לאחר מכן לאחד ממירוצי המכוניות היוקרתיים בענף.
| מכוניות ביצור המוני | | |
הייצור ההמוני של כלי הרכב קפץ שלב עם כניסתו של רנסום אי. אולדס (Ransom eli olds) לתחום. אולדס ייצר כ-5,000 יחידות מדגם האולדסמוביל בשנת 1904, ובכך נחשב ליצרן ההמוני הראשון של מכוניות. אולדס ייצר גם מספר של מכוניות חשמליות שמעט ידוע עליהן ואף אחת מהן לא שרדה. ב-1898 פעלו בארה"ב כבר יותר מ-50 חברות לייצור רכב.
המהפך הגדול בתולדות המכונית, יצא מבית מדרשו של התעשיין הנרי פורד, ב-1908 עם הרכבתה של המכונית פורד מדגם T, ה"טין ליזי" (Tin Lizzy) שיוצרה משנת 1913 בפס ייצור המוני. למרות הדעה הרווחת הנרי פורד לא המציא את הרכב ולא את פס היצור. חידושו של פורד טמון בכך שהפך את המכונית לכלי רכב נגיש למעמדות שונים ולא רק כצעצוע לעשירים. הרכבת הרכב על פס ייצור זירזה את תהליך ייצורו והורידה עלויות בצורה משמעותית, וכך ניתן היה להשיג רכב במחיר נגיש יחסית של 290 דולר.
הטין ליזי היתה הצלחה כלכלית מסחררת - זירוז תהליך ההרכבה גרם לכך שעד שנת 1927 נבנו מעל ל-15 מיליון מכוניות מדגם זה. בבסיס הרעיון של פס הייצור עמדה הסטנדרטיזציה: חלקים שנבנו בדייקנות, לפי תבנית מוכנה מראש. בנוסף, פורד מיכן את רוב הפעולות שנעשו ביד, כגון השימוש במכונות לשם צביעת הגלגלים. כתוצאה מכך, כ-2,000 גלגלים נצבעו בשעה. בעקבות תהליכים אלו, עד 1920 חצי מכמות המכוניות בעולם היתה מתוצרת פורד.
הפיכת המכונית לכלי רכב נפוץ שינתה במהרה את פני העיירות והערים בארה"ב: הרחוב הראשי הפך למגרש חניה. דרך האבנים כוסתה באספלט לטובת המכוניות. מסביב להפעלת הרכב התפתחה תעשייה שלמה – תחנות דלק, חנויות לחלקי חילוף, מחסני שמן וכדומה.
הרכבת הגלגלים ובדיקתם בפס הייצור של חברת פורד
| קלאסיקה לצד עממיות – בין שתי מלחמות עולם | | |
העשור שבין 1925 - 1935 מאופיין בהופעתן של מכוניות קטנות בייצור המוני, ולצידן מכוניות יוקרה שנבנו על פי רוב באופן מסורתי ידני על פי הזמנה של לקוח. עקרונות היסוד שעל פיהם תורכב המכונית המודרנית נקבעו בתקופה זו כמו: הורדת משקל הרכב, הוספת תא מטען, תיבת הילוכים אוטומטית, משאבת תגבור לרכב, מערכת בלימה, מערכת שמע וחימום.
מכוניות היוקרה הביאו לכדי ביטוי את הישגי הידע ההנדסי והיכולת הטכנולוגית של התקופה דאז, וייצגו את שיא הפאר והמהירות בת התקופה. מחירן של מכוניות אלו נע בין 7,500- 40,000 דולר, ומהירותן נעה בין 55 - 80 קמ"ש. השם הבולט ביותר באותה התקופה הוא הרולס-רויס (Rolls Royce) שיוצרה החל מ-1904. למרות דשדושה של תעשיית הרכב הבריטית עד לאותה עת, בזכות עידודו של המלך אדוארד השני החלו הבריטים להתחרות בכבוד בתעשייה הצרפתית ופיתחו את גולת הכותרת של תעשיית הרכב באותו זמן: דגם "הרוח המוכסף" של רולס רויס, אשר הוכתרה על ידי מבקרי רכב כמכונית הטובה בעולם.
מכונית מדגם "הרוח המוכסף" של חברת רולס-רויס (צילום: Gettyimages/ Imagebank)
בניית מכוניות היוקרה הולידה כאמור חידושים טכנולוגיים רבים כגון: בלמים באופנים הקדמיים כפי שהורכבו במרצדס בשנת 1914 על ידי דיימלר לקראת תחרות הגרנד פרי. שינויים נוספים ורבים נעשו במבנה החיצוני של הרכב כסגירתו בגג והוספת דלתות. המנוע, שנפחו גדל, הועבר לחרטום המכונית. לבוגטי רויאל הצרפתית מ-1927 היה מנוע בנפח 12.7 ליטר המורכב משמונה צילינדרים ו-300 כ"ס. אורכה הכללי היה 6.4 מטרים, ומשקלה - 3.2 טון. בשל יוקרתה הרבה היא יוצרה רק ב- 7 יחידות.
עם תחילתו של השפל הכלכלי הגדול
באירופה ובארה"ב, תור הזהב של מכוניות היוקרה הגיע אל סופו ומספר לא מועט של יצרניות רכב התמוטטו. הדרישה למכוניות קטנות, זולות ועממיות גברה בעקבות קריסת כלכלת העולם המערבי לאורך שנות ה-30. הואיל והמכוניות יוצרו למעמד הבינוני שלרוב חסר היה ידע טכני, נוצרה דרישה למכונית אמינה ויציבה שהפעלתה ותחזוקה לא תדרוש מיומנות רבה.
ה"טרקסיון אוונט" אשר פותחה ב-1933 על ידי חברת סיטרואן הצרפתית הייתה מכונית מדגם חדש ומהפכני שעמד בדרישות אלה. המכונית צוידה בהנעה קדמית, תיבת הילוכים אוטומטית, מתלים קדמיים, בלמים הידראוליים ותא מטען חיצוני, והגיעה למהירות מרבית של 100 קמ"ש. נפח מנועיה נע בין 1.3 ליטר ועד ל-2.8 ליטר. הספק המנוע נע בין 32 כ"ס למנוע הקטן ל-77 כ"ס לדגם הגדול יותר. בשנות מלחמת העולם השנייה, זוהתה הטרקסיון אוונט בעיקר עם חברי המחתרת הצרפתית (הריזסטנס) שאימצוהּ הודות ליכולתה לנוע כמעט בכל דרך.
באותן שנים פותחה גם בגרמניה מכונית עממית, זולה ואמינה, מכונית שהגשימה הלכה למעשה את חלום המכונית הפרטית לכל בית באירופה והמכונית היחידה שנמכרה למשך ארבע עשורים לאחר מכן: החיפושית. החיפושית אשר פותחה ב-1938 כונתה בגרמנית - פולקסווגן. פירוש מילולי של שמה הוא "מכונית העם", שתאמה לאידיאלים המשפחתיים של השקפת העולם הנאצית.
במהלך מלחמת העולם השנייה, יצרה חברת פולקסווגן על בסיס החיפושית את הגרסה הגרמנית לג'יפ. גרסה נוספת הפכה את החיפושית לרכב אמפיבי (schwimmwagen). אך רק לאחר המלחמה הוחל ביצורה של המכונית בדגם משפחתי.
החיפושית האמפיבית מתוצרת חברת פולקסווגן - השווימווגן
| מלחמת העולם השניה | | |
למרות ההשלכות ההרסניות של מלחמת העולם השנייה
על תעשיית הרכב האירופית, בארה"ב התעשייה פרחה ושגשגה. חברת פורד השיקה את מכונית היוקרה מרקורי ב-1939, ב-1940 פיתחה חברת ג'נרל מוטורס את תיבת ההילוכים האוטומטית בייצור סידרתי, ופיתוחים רבים נוספו לרכבים ביניהם מערכת רדיו ומזגן לרכב.
בד בבד עם כניסתה של ארה"ב למלחמת העולם השנייה, נרתמה תעשיית הרכב לטובת המאמץ המלחמתי. יצור כלי הרכב הפרטי הוגבל לטובת ייצורם של כלי רכב צבאיים. תרומתה של תעשיית הרכב ויעילותה היתה גדולה ומשמעותית. יצרניות הרכב יצרו 2.6 מיליון משאיות צבאיות ו- 660,000 ג'יפים. 60% מהטנקים יוצרו על ידי יצרניות הרכב כקרייזלר, פצצות ומשוריינים נבנו על ידי ג'נרל מוטורס, כמו גם מכונות ירייה, מקלעים ציוד ניווט וכדומה.
ההירתמות למאמצי המלחמה הניעה את התעשייה ואפשרה לה להתאושש מימי השפל הכלכלי הגדול ואף הזניקה אותה לשגשוג. מכיוון שגברים רבים יצאו להלחם בחזית, נשים רבות ובני מיעוטים שונים גויסו לתעסוקה בתעשיית הרכב ובכך חיזקו את התנועות הפמיניסטיות
והתנועות לשוויון.
נשים עובדות במפעל במהלך מלחמת העולם השנייה (צילום: Gettyimages/ Imagebank)
| תעשיית הרכב לאחר מלחמת העולם השנייה: שנות שפע ושגשוג | | |
לאחר מלחמת העולם השנייה נפתח עידן התחבורה הפרטית ההמונית שבמהלכו הפכה התנועה במכונית לחלק ממרקם החיים היום-יומי של כמעט כל שכבות האוכלוסייה. שוק דורשי הרכב גדל בכמעט פי-10 ועימו גדל מספר יצרניות הרכב בשוק שיצא מגבולות ארה"ב לאסיה ואירופה. עם זאת בזכות היתרון שפיתחה במהלך המלחמה שמרה תעשיית הרכב האמריקנית במשך שנים רבות על מקומה כמובילת השוק. בתקופה זו נוספו למכונית מספר שכלולים טכנולוגיים נוספים כגון: התקני מיזוג אוויר מתוחכמים, מערכת בקרת שיוט ומערכת מתלי אוויר.
שנות השפע והשגשוג הפוסט מלחמתיים אפשרו לקהל רחב יותר להפוך לבעלי מכוניות, כתוצאה השתנתה הסביבה האנושית בצורה משמעותית. עם פיתוחם של כבישים מהירים, מחלפים וגשרים הפכו הפרברים מעיירות נידחות לסביבת מגורים נחשקת. דרישה מתמדת לעיצובים חדשים הולידה מדיניות ייצור המספקת דגם רכב חדש בפרקי זמן קצרים מבעבר, ותרבות נעורים שלמה התפתחה סביב המכוניות. פן זה של השפעת המכונית על מרקם החיים תועד בסרטים רבים המתארים את חיי הצעירים סביב כלי הרכב ומרוצי מכוניות.
תרבות ה"הוטרוד" (hotrod) החתרנית איגדה סביבה חובבי רכב אשר עסקו באופן פרטי בהרכבות חלקי רכב שונים יחדיו על מנת לשפר את ביצועיו של כלי הרכב שברשותם. מכוניות אלה שימשו בעיקר את הצעירים במרוצים הלא-חוקיים שנערכו, אך במהרה החלה תרבות זו להתמסד על ידי תיעודה בסרטים הוליוודים ועל ידי יצור מכוניות משופרות וחזקות על ידי יצרני הרכב. מכוניות אלו עלו בטיבן ואיכותן על בני-הכלאיים שיצאו תחת שרביטם של הצעירים ולכן דחקו תופעה זו.
ג'יימס דין ונטלי ווד בסרט "מרד נעורים" המתאר את תרבות ההוטרוד
מספרן ההולך וגובר של תאונות דרכים והעלייה ברמת זיהום האוויר בתקופה זו העלתה ביקורת נוקבת באשר לבטיחותה של המכונית. העלאת המודעות לבטיחות גרמה מחד גיסא למיתון כללי בתעשיית הרכב האמריקנית ומאידך גיסא לעלייה ברמת הביקוש לכלי רכב אירופיים שנחשבו בטיחותיים יותר. כתגובת נגד לביקורת הציבורית פותחו באותה תקופה מספר רב של אמצעי בטיחות דוגמת: חגורות בטיחות, שמשות עמידות, כריות אוויר. במקביל החלה תעשיית הרכב בהטמעת סטנדרטים של איכות אוויר וייעול צריכת הדלק.
| משבר האנרגיה ועידן המכוניות היעילות | | |
פריצתו של משבר הנפט בשנות ה-70 סימן את גבולות השימוש במכונית. בזבוז אנרגיה, זיהום, רעש, תאונות דרכים, בעיות חניה ופקקי תנועה הורידו את קרנה של המכונית כאמצעי תחבורה מועדף.
ב-1973 ניצל ארגון אופ"ק את מלחמת יום הכיפורים
ואת הטלת האמברגו
על ארה"ב מצד המדינות החברות הערביות, כדי להעלות את מחירי הנפט פי 4 בבת אחת. חברות הנפט הבינלאומיות, שעד אז ראו באופ"ק
אויב, הזדרזו לעשות יד אחת עמו, ונהנו אף הן מפירותיה של העלאת המחירים. מחירה של חבית נפט, שעמד על 3 דולר בתחילת 1973, הגיע ב-1980 ל-30 דולר. משבר הנפט כמעט שיתק את החיים במערב: ההסקה במיליוני בתים הופסקה ומפעלים נסגרו, תעשיית הרכב האמריקנית החלה בתהליכי קריסה. תוצאות המשבר העלו את המודעות למקורות אנרגיה חלופיים עבור הנעת המכוניות (מנועי חשמל, מנועי גז וכו'). במקביל, קרנה של תעשיית הרכב היפנית עלתה בזכות עיצוב מכוניות חסכוניות וקומפקטיות המתאים לערים צפופות.
יצרניות רכב יפניות כטויוטה, ניסאן, והונדה שנהנו מתמיכה ממשלתית בארצם, כוח עבודה זול ורכבים קטנים הצליחו לחדור בשנים אלו לשוק האמריקני ללא קושי. ב-1975 ייצרה הונדה את דגם הסיוויק החסכוני על מנועיו הקטנים, היעילים והחסכוניים. בשנת 1982, בעקבות ההצלחה הגדולה של הרכב, הפכה הונדה לחברת הרכב היפנית הראשונה שהקימה מפעל רכב בארה"ב. עד סוף שנות ה-70, היפניות מכרו כ-2.5 מיליון מכוניות בשנה.
יצרניות הרכב האמריקניות בתגובה, שיפרו את מערך ייצור כלי הרכב שלהם והחלו בבנייתם של מכוניות קומפקטיות, לפי הדגם היפני, העומדות בתקנים המחמירים של איכות האוויר ותקנות צריכת דלק. כך החלו בייצור מנועי דיזל, ממירים קטליטיים (התקן המנטרל את המזהמים הנפלטים מהמנוע על ידי ריאקציה כימית, היוצרת מגזים אלו אדי מים ופחמן דו חמצני), מערכות הזרקה אוטומטיות וטכנולוגיות נוספות אחרות.
חברת פוולקסווגן הגרמנית החלה בשנת 1974 לשווק את הגולף GTI (ראשי תיבות של Grand Turismo Injection) הקטנה והחסכונית. הגולף ייצרה סטנדרט חדש בכל הקשור למבנה: מכונית בעלת שני חללים, שלוש או חמש דלתות ושיפורי מתלים ובלמים. היא כללה מנוע 1.6 ליטר שייצר 110 כ"ס. הטכנולוגיה ששימשה את פולקסווגן הייתה קיימת, המנוע, בולמי זעזועים, בלמים וכיו"ב. אך שילובם של כל המרכיבים הללו, עם מנוע חזק יחסית, נתוני האצה ומהירות גבוהים ומשקל שילדה קל הפכו את הרכב למושא חיקוי לשאר היצרניות. על פי הדגם של הגולף, שיווקו ב-1983 הצרפתים את הפג'ו 205 שהפכה לשם נרדף למכונית עירונית יעילה. מכוניות נוספות נבנו בתקופה זו על פי דגם זה כרנו 5, ושני דגמי פורד – פיאסטה ואסקורט.
במהלך שנות ה-80 החלו היפנים לכוון לעבר שוק מכוניות היוקרה שנשלט על ידי חברות ב.מ.וו ומרצדס, כך נולדו דגמי האקורה של הונדה, האינפיניטי של ניסאן והלקסוס של טויוטה.
במהלך שנות ה-90 שיפורים טכנולוגיים רבים הוכנסו למכונית. ייצור המרכב עבר לחמרים פלסטיים קלים או סגסוגות אלומיניום למיניהן. מערכות חיישנים שונות מפותחות על מנת למנוע טעויות אנוש כמו הפעלת בלמים אוטומטית, או מערכות שאינן מאפשרות לנהגים שיכורים להתניע את הרכב. מערכת פיקוח ממוחשב אחראית על וויסות המערכות השונות כהסדרת זמן הצתה, יחסי התערובת בין הדלק לאוויר, רמות הפליטה באגזוז, תיאום הבלמים, מיזוג וכדומה. בנוסף, נכנסה גם המערכת לניווט לוויני: על ידי שימוש במצפן חשמלי, מפות דיגיטליות ומסך המציג את מיקום המכונית. הודות לשיפורים כאלו ואחרים משקל המכונית ירד בכ-450 ק"ג ונפחה קטן בהדרגה.
בשנות ה-90 תהליכי גלובליזציה
מואצים הותירו את חותמם על שוק יצרניות הרכב. שווקי היצרניות כבר לא נחלקו לפי מדינות מוצא ומיזוגים שונים החלו להיווצר. חברת ג'נרל מוטורס האמריקנית התאחדה עם סוזוקי ואיסוזו היפניות. דיימלר-בנץ התמזגו עם קרייזלר, חברת פורד רכשה את חטיבת כלי הרכב של היצרנית השוודית וולוו וחברת פיאט האיטלקית מייצרת מכוניות עם פרארי, לאנסיה, מאזראטי, וג'נרל מוטורס.
| המאה ה-21 | | |
נכון לראשית המאה ה-21, מקומה של המכונית בחיי האדם המודרני הוא כה מהותי בשל תפקידה והשפעתה עד כי היא אחד ממאפייניה העיקריים של החברה המודרנית. פיתוחים טכנולוגיים מתחדשים ללא הרף וטכנולוגיה שבעבר נתפסה כמדע בדיוני קורמת עור וגידים. שווקים חדשים כסין והודו נפתחים וחברות רכב רבות עוברות מיזוגים שונים.
במקביל למקומה המרכזי, החלו להתפתח גישות שונות ורבות הדוגלות בריסון מספר כלי הרכב בשל התעוררותה של מודעות אקולוגית
הרואה במכוניות מטרד. המכוניות נאשמות כאחראיות לזיהום האוויר, להתחממות הגלובלית, לקטל בכבישים, וכסמל לצרכנות שלוחת רסן המאפיינת את החברה המודרנית.
המודעות המשפטית
להתקנת התקנים המגבילים פליטת גזים רעילים כממיר הקטליטי עלתה והשימוש בו ובהתקני חיסכון אחרים כדלק בעל תכולת עופרת נמוכה, צמיגים רדיאליים המגלים חיכוך מופחת ועל ידי כך מקלים על הנסיעה חוסכים בדלק, הולך וגובר. במקביל לשיפורים אלו מסתמנת חזרה לשימוש במנוע חשמלי שהומצא בסוף המאה ה-19 על ידי הממציא הסקוטי רוברט אנדרסון. הטכנולוגיה שלא הייתה מספקת דייה דאז, היא בת קיימא בימינו וניתנת ליישום על כלי הרכב.
בעקבות המודעות הגוברת, התפתחו גישות המתמקדות בפיתוחם של אמצעי תחבורה חלופיים ומתן עדיפות מוניציפלית לכלי התחבורה הציבורית על פני עדיפות התחבורה הפרטית. לשיטתם, המכונית, גם אם היא "ירוקה" מהווה פגיעה סביבתית למרקם החיים הטבעי בין בני האדם לטבע. דחיקת כלי הרכב הפרטיים נובעת מתוך הדעה כי המרחב הציבורי-עירוני מותאם לבעלי רכב ולא להולכי-רגל, והרצון להחזירו להולכי הרגל תוך פגיעה מינימלית בטבע מסביב.
בעקבות מגמות אלו פותחו מספר מכוניות בעלות מנוע חלופי. חברת ג'נרל מוטורס בנתה ב- 1996, את ה- EV1, מכונית המונעת בכוח החשמל.
ב-1997 שיווקה טויוטה את המכונית ההיברידית – הפריוס. הפריוס הכילה גם מנוע חשמלי וגם מנוע בעירה פנימית. בזמן נסיעה מאומצת פועל מנוע הבעירה הפנימית ככל מנוע אחר; בנסיעה עירונית לא מאומצת עובר הפיקוד למנוע החשמלי, שניזון מסוללה שנטענת מפעולתו של מנוע הבנזין, וגם מאנרגיה שנפלטת בתהליך הבלימה.
יתרונה של הנעה חשמלית הוא ביצירת זיהום המופחת לעין שעור מהזיהום הנוצר ממנוע בעירה פנימית, וזאת בנוסף לפעולת מנוע שקטה. כמו כן, נבדקות אפשרויות הנעה שונות כהנעה סולרית, הנעת מימן, הנעת ביודיזל ועוד. נכון לראשית המאה ה-21, טכנולוגיות אלו אינן מספקות פתרון אלטרנטיבי יעיל למנוע הבנזין.
| ציטוטים | | |
- "המכוניות כיום הן מה שהיו הקתדרלות הגותיות לתקופתן: גולת הכותרת של התקופה שנבנתה בתשוקה על ידי אומן לא ידוע". (רולנד בארטס, 1915 - 1980, פילוסוף צרפתי).
- "אלי, הלא תקנה לי מרצדס-בנץ? כל חברי נוהגים בפורשה, אני חייבת להתקדם!" (מילים מהשיר "מרצדס-בנץ" של ג'ניס ג'ופלין, 1943 - 1970, זמרת רוק ).
- "המכוניות נהפו לשריון המגן והתוקף של האדם העירוני והפרוורי". (מרשל מקלוהן, 1911 - 1980, סוציולוג קנדי).
- "כשאתה מתחיל כנהג - זה ספורט, אך כשאתה נכנס לפורמולה 1, זה כבר הופך לפתע לעבודה" (אלן פרוסט, נהג מרוצים צרפתי).
| מידע נוסף | | |
לכתבות, מאמרים, תערוכות, ספורט מוטורי ומידע נוסף הקשור לרכב - בקרו באתר הרכב של Ynet
העתיד: תדלוק כלי רכב במימן? - חוקרים עוסקים בפיתוח דרכים לתדלוק בגז מימן בכמות שתאפשר נסיעות ארוכות.
לקריאה נוספת - לחצו כאן
מכונית שנוסעת על אוויר מגיעה לייצור סדרתי - הבשורה: ממלאים אוויר במיכל ונוסעים 200 ק"מ בלי זיהום ובעלות מצחיקה.
לקריאת המאמר - לחצו כאן
וולוו מהמרת על הנעה היברידית - השוודים מעריכים כי העתיד שייך למכוניות עם מנועי כלאיים
לקריאת הכתבה - לחצו כאן
אירופה רוצה מכוניות מימן - החשמל לא לבד, וכך גם מערכות הנעה היברידיות
לקריאת המאמר - לחצו כאן
הנעה אלטרנטיבית למכונית? עוד חזון למועד - הקטנת זיהום האוויר וצמצום התלות בנפט תלויים בעיקר בשיפור הקיים, ופחות בהמצאות חדשות
לקריאת הכתבה - לחצו כאן
חדש מצ'ילה: מכונית סולארית - לקריאת האייטם - לחצו כאן
ג'נרל מוטורס: 100 שנים ראשונות - ואחרונות? - פרויקט מיוחד: 100 השנים הראשונות, ואולי האחרונות, של ג'נרל מוטורס
לקריאת הכתבה - לחצו כאן
| בחנו את עצמכם | | |
.
יש לכם הערה לערך ?
|
הדפס
