אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד
|שלום אורח
התחבר
|הירשמו ל-ynet

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


טנק. היה מחידושי המלחמה בעת החדשה
טנק. היה מחידושי המלחמה בעת החדשה צילום:איי פי
 
מתקפת טילים על מדינת ישראל, מלחמת המפרץ
מתקפת טילים על מדינת ישראל, מלחמת המפרץ  צילום: לע"מ
 
פצצת אטום. בתמונה, הפצצה שהטילו האמריקאים על נגסקי במלחמת העולם השניה
פצצת אטום. בתמונה, הפצצה שהטילו האמריקאים על נגסקי במלחמת העולם השניה 
 
 פורמט להדפסה  הדפס

ערכים קשורים
 תומס רוברט מלתוס
 זיגמונד פרויד
 קונרד זכריאס לורנץ
 קרל פיליפ גוטליב פון קלאוזביץ
 סוציאליזם
 קומוניזם
 קפיטליזם
 ולדימיר איליץ' לנין
 קרל היינריך מרקס
 אוטופיה
 שומר
 מצרים העתיקה
 מסופוטמיה
 אלכסנדר הגדול
 חומת סין הגדולה
 מלחמות פרס-יוון
 ארכימדס מסירקוזה
 ג'נגיס ח'אן
 ימי הביניים
 סלג'וקים
 קרב אז'נקור
 אבק שרפה
 רובה
 גוסטבוס ה-2 אדולפוס
 מלחמת שלושים השנה
 פרידריך ה-2 "הגדול"
 מלחמת קרים
 אלפרד טניסון
 מלחמת העולם השנייה
 המהפכה הצרפתית
 נפוליאון ה-1 בונפרט
 מלחמת וייטנם
 אנטואן אנרי ז'ומיני
 מלחמת האזרחים האמריקנית
 מלחמת הבורים
 מלחמת העולם הראשונה
 לוחמת אב"כ
 טנק
 לוחמה אווירית
 צוללת
 טיל
 מלחמה גרעינית
 הנעה סילונית
 מסוק
 מלחמת יום הכיפורים
 תורת המלחמה


תחומים קשורים
 היסטוריה צבאית
 יחסים בינלאומיים


 
 
 

מלחמה


War

הסיבות למלחמה |  המלחמה בעת העתיקה |  המלחמה בימי הביניים |  המלחמה בעת החדשה |  לקחי המלחמה הנפוליאונית |  תמורות במלחמת העולם הראשונה |  הלוחמה בימינו |  מלחמה ומאמץ לאומי |  בחנו את עצמכם

מלחמה, מאבק אלים בין אוכלוסיות ריבוניות - עפ"י רוב שבטים, עמים או מדינות. מטרות המלחמה יכולות להיות שונות, ואפשר להבדיל בין מלחמות לפי מטרותיהן: מלחמה טוטלית מתנהלת במטרה להכניע את האויב כליל, להשמיד את כל צבאותיו ולכבוש את ארצו. מלחמה מוגבלת מתנהלת למען מטרה מוגדרת שאינה כה מרחיקת-לכת: כיבוש חלק מארץ האויב, או שטח המצוי בידיו מעבר לגבולותיו, או אילוץ האויב לוותר לצד היוזם את המלחמה בעניין מסוים - מדיני, כלכלי או אחר. תיתכן גם מלחמת אזרחים, המתנהלת בין שני פלגים או יותר באוכלוסייתה של מדינה אחת. מלחמת שחרור לאומי מיועדת לשחרר ארץ או חלק ממנה משלטונה של ארץ אחרת.

תורת המלחמה היא דיסציפלינה בין-תחומית המבקשת להבהיר את העקרונות שלפיהם מתנהלות מלחמות ואת הדרכים המתאימות ביותר להשגת מטרותיהן. תורה זו עוסקת גם באסטרטגיה (מהלכי המלחמה הכלליים) וגם בטקטיקה (מהלכי המלחמה הפרטניים). היא מבדילה בין סוגים שונים של לוחמה (שיטות בניהול מלחמה), ומציגה את עקרונותיהם הנבדלים.

 


הסיבות למלחמה

עם התפתחות מדעי ההתנהגות, החל מן המאה ה-18, הועלו סברות שונות באשר לסיבות למלחמה. ידוע לכול כי המלחמה גורמת הרס וחורבן, מביאה על אנשים רבים את מותם ומאמללת רבים אחרים. ידוע גם שהמלחמה הביאה לא אחת חורבן על המדינה שיזמה אותה. ואף על פי כן, המלחמה היא תופעה אוניברסלית לכל אורך ההיסטוריה, כמעט בכל חברה אנושית, ורבים מהמשתתפים בה עושים כן מרצונם, ומחרפים את נפשם בהתלהבות. יש כאן מעין פרדוקס, שהוגי דעות רבים תהו עליו - ועודם תוהים.


היו שהציעו למלחמה הסברים ביולוגיים, כמין יצר אינסטינקטיבי הטבוע באדם ומשגרו למלחמה מפעם לפעם כנגד שיקול דעתו הרציונלי. לדוגמה,
תומס מלתוס סבר כי המלחמה הכרחית לשמירה על גודל מסוים של אוכלוסייה (לבל תתרבה יותר מדי).

 

אחרים דיברו על אינסטינקט המוות (פרויד), על יצר התוקפנות הביולוגי (קונרד לורנץ), או על דחף טריטוריאלי (ארדרי). כנגדם טענו כמה אנתרופולוגים כי היו (ויש עדיין) חברות פשוטות שלא הכירו כלל את מוסד המלחמה; על סמך ממצאים ארכיאולוגיים, הם העלו את הסברה שספק אם המין האנושי ניהל מלחמות לפני שנוצרו המדינות הראשונות. אולם ודאי שחברות כאלה - אם אמנם יש ממש בטיעון זה (שרבים מפקפקים בו) - בטלות בשישים לעומת היתר.

אנשי מדעי המדינה ותורת היחסים הבינלאומיים סבורים כי מערכת בינלאומית המורכבת ממדינות ריבוניות המתחרות על משאבים, מוליכה בהכרח להתנגשויות; במקרים רבים אפשר להסדירן בדרכי שלום, אך לעתים מחריף הניגוד בין מטרותיהן של מדינות במידה כזו, שאין הן רואות דרך אחרת אלא ליישבו בכוח הזרוע. חשוב לציין בהקשר זה כי בזירה הבינלאומית, בניגוד לזירה הפנים-לאומית בכל ארץ, אין רשויות של אכיפת חוק המונעות את הידרדרותם של סכסוכים בין יחידים וקבוצות לכלל מאבק אלים. יש אמנם מערכת מסועפת למדי של משפט בינלאומי, שרבות ממדינות העולם מקבלות אותו עליהן לפחות מן השפה ולחוץ; אבל מערכת זו אינה נהנית מגיבויו של כוח משטרתי בדומה למערכת המשפט בכל ארץ וארץ.

 

מכאן אמרתו המפורסמת של קרל פון קלאוזביץ, מגדולי התיאורטיקאים בתחום זה: "המלחמה אינה אלא המשך המדיניות בדרכים אחרות." ברוח דומה, האידיאולוגיה הסוציאליסטית, ובייחוד הקומוניסטית, גרסה שהקפיטליזם הוא גורם למאבק בין מדינות - על שווקים ועל מקורות של חומרי גלם וכוח עבודה זול - ולמלחמות אימפריאליסטיות. לנין הציע איפוא, בעקבות מרקס, להחליף את החברה הקפיטליסטית בחברה שוויונית לא-מעמדית, שתהיה שוחרת שלום מטבע ברייתה.

יש בעולם (וגם בישראל) מכונים שונים העוסקים בחקר המלחמה; חלקם שואפים להבינה טוב יותר כדי להציע דרכים טובות יותר לניהולה, ואחרים מבקשים דרכים למניעתה - לרוב דרכים אוטופיות, כמו הקמת מדינה כלל-עולמית או ארגון בינלאומי חזק שישמור על השלום.

 

 


המלחמה בעת העתיקה

בחפירות בצ'טל הויוק שבטורקיה נמצאו אלות משוננות המתוארכות ל-6250 לפנה"ס לערך - הכלי הראשון המיועד לשמש אך ורק כנשק בקרבות בין בני אדם. דמויות חיילים מופיעות לראשונה בתבליטים שומריים מהאלף הרביעי לפנה"ס. בתחילת האלף השני לפנה"ס כבר נקבעו דפוסי הלחימה בעולם העתיק. החיילים הרגליים חומשו ברומח או בחנית הטלה, בחרב, בפגיון, בקשת או בקלע; הם לבשו שריון קל, חבשו קסדה ונשאו מגן, ונלחמו במערך מקובץ בשדה הפתוח או במבצר. כוחות המחץ כללו מרכבות דו-אופניות שנרתמו לסוסים ונשאו עד שלושה חיילים. אלה הוחלפו בראשית האלף הראשון לפנה"ס בפרשים.


מעצמות כגון מצרים או בבל החזיקו צבא סדיר, ובעתות חירום גייסו חיילים נוספים. האשורים הקימו אימפריה גדולה במאות ה-9 עד ה-7 לפנה"ס, כיוון שהקדישו את מרבית משאביהם הלאומיים להכשרת צבאם ולניהול מלחמות כיבוש תמידיות.

באמצע האלף הראשון לפנה"ס הופיע בשדה הקרב החי"ר המשוריין (ההופליטים) של הפוליס היוונית. חיילים אלה חומשו בחנית ובחרב קצרה, והכריעו את הקרב בהלם ההסתערות של גוש לוחמים מלוכד, דוגמת קרב מרתון. במאה הרביעית לפנה"ס פיתחה מקדוניה את הפלנקס - מערך עמוק ובו כמה וכמה שורות של הופליטים, ובידיהם רמחים שאורכם 7 מ'. אלכסנדר הגדול השכיל לשלב בשדה הקרב את הפלנקס עם פרשים וחי"ר קל, וכך עלה בידו להקים את האימפריה האדירה שלו. יורשיו במדינות ההלניסטיות שמרו על המערך הזה והוסיפו עליו פילי מלחמה - חידוש שמקורו בהודו. החיילים נשכרו או גויסו מאנשי המושבות הצבאיות.

מערך הלגיון הרומי היה יחידה של 5,000 - 6,000 חיילים נושאי שריון ומגן, שהיו חמושים בחנית הטלה כבדה ובחרב קצרה. חלוקת הלגיון ליחידות-משנה עצמאיות, והצירוף של חי"ר קל לשורותיהן, אפשרו גמישות טקטית שלא היתה כמותה בעולם העתיק, והקנו לרומא עליונות צבאית מהמאה ה-2 לפנה"ס ועד המאה ה-3 לספירה. החל במאה ה-1 לפנה"ס היה צבא רומא מורכב מכ-250,000 אנשי קבע שהגנו על גבולות האימפריה.

כוחות השדה בעת העתיקה נשענו על מערכת של מבצרים מוקפים בחומות, שבהם נמצאו מחסני נשק וצידה, כוחות עתודה ועוד. בכמה מקומות, כמו בסין העתיקה, היו המבצרים מקושרים אלה לאלה בחומות ארוכות שהגנו על הגבולות (החומה הגדולה של סין). גם רוב הערים היו מוקפות חומה, ובימות מלחמה נמלטה אליהן האוכלוסייה הכפרית עד יעבור זעם.

משום כך ייחסו הצבאות הלוחמים חשיבות מרובה לכיבוש המבצרים וערי החומה ולהגנה עליהם, ושכללו שיטות מצור מזה, ושיטות בבניית ביצורים מזה. בד"כ היו החומות גבוהות פי כמה מקומת אדם ופניהן חלקות כדי למנוע טיפוס, מחוץ להן היה חפיר מלא מים, ובראשיהן היו שיניים בולטות שמאחוריהן יכלו חיילים למצוא מחסה ולירות בתוקפים בקשתות, או לשפוך עליהם זפת רותחת וכיו"ב. כן היו בחומות חרכי ירי שאפשרו למגינים לשגר חצים מתוך מחסה מרבי. מכונות המצור כללו מעוטים (קטפולטות) לשיגור חצים כבדים או אבני קלע מעל ראש החומה, וכן סולמות ומגדלים ניידים שהביאו את התוקפים לגובה החומה. נקודת התורפה בכל חומה היתה השער, ועליו הגנו בשיטות מתוחכמות רבות.


מרבית המלחמות בעת העתיקה התנהלו ביבשה, אך בחלקן נודעה חשיבות רבה ללוחמה הימית, כגון מלחמות פרס ויוון.

אוניות המלחמה בעולם העתיק היו עשויות עץ ותפוסתן היתה 100 - 200 טונות. הן הונעו בעזרת מפרש עזר רבוע ושורות משוטים שהופעלו עפ"י רוב ע"י עבדים. אוניות האויב הוטבעו באמצעות מגח הקבע שהיה בחרטום הספינה, או נכבשו ע"י הנחתת חיילים על סיפונן באמצעות גשרי עץ וחבלים. נשק ימי חשוב אחר היה "אש יוונית", מעין פצצות תבערה פרימיטיביות שהוטלו אל אוניות האויב כדי להבעירן. מסופר שארכימדס המציא מכונות מגן שעשו שמות בצי הרומי שתקף את מדינתו סירקוזה.

בימי האימפריה הרומית נעשתה אירופה המוקד להתפתחויות בתחום הלוחמה. מאז ואילך, עד לעליית כוחה של ארה"ב באמצע המאה ה-19, כמעט כל ההתפתחויות החשובות חלו באירופה, מלבד יוצא מן הכלל חשוב אחד - פיתוח כוחות פרשים בעלי ניידות גבוהה מחד גיסא ואמצעי פיקוד ושליטה מתוחכמים מאידך גיסא באימפריה המונגולית שהקים ג'נגיס ח'אן. לדוגמה, הגם שאבק השרפה הומצא בסין קודם שהופיע באירופה, הוא החל לשנות את פני המלחמה רק לאחר כניסתו לשימוש באירופה במאה ה-15.

 


המלחמה בימי הביניים

בימי הביניים עברה הבכורה בשדה הקרב מן החי"ר אל חיל הפרשים. באסיה ובצפון אפריקה הומחשו יתרונותיו של חיל הפרשים קל התנועה - שהשכיל לקיים תיאום טקטי ואסטרטגי בין יחידותיו - בניצחונות המוחצים של הערבים, הטורקים, הסלג'וקים ובעיקר המונגולים. באירופה הוכרעו רוב הקרבות בהסתערות של גוש צפוף של אבירים - פרשים עוטי שריון שהיו חמושים ברומח, בחרב או בקרדום קרב. לאביר היתה נחלה פיאודלית, שהכנסותיה אפשרו לו להתייצב לשירות צבאי עם ציוד, חימוש אישי, סוסים וכוח מסייע של מספר אנשי חי"ר. מלבד זאת פעלו בשדה הקרב כוחות חי"ר, שנעו בעקבות הפרשים לחיסול שרידי ההתנגדות.


בתחילת ימי הביניים לא היה מענה לאביר, מלבד אביר אחר. אולם בהמשך התגלה כי הקשת הארוכה מסוגלת לשגר חצים שיש בכוחם לפלח שריון.

 

בקרבות קרסי ואז'נקור בין האנגלים והצרפתים הוכיחו הקשתים האנגלים את כוחם. ואכן, ככל שהתמשכו ימי הביניים פחתה יעילות האבירים, בגלל השימוש הגובר בחי"ר שכיר מאומן היטב, הופעת רובה-הקשת (הנדרך בידית) וראשית השימוש באבק שרפה. נשק האש שם קץ לכוחו של האביר. בה בעת, הוא גם שינה את לוחמת המצור: מעתה היה אפשר לפרוץ חומות באש תותחים, או לכרות מנהרות מתחתיהן ולהניח בהן מטעני אבק שרפה גדולים שמוטטו אותן. בניית ביצורים היתה לאמנות גדולה, וכמוה ההתקפה עליהם.

ספינות המלחמה בים התיכון לא שינו את צורתן ואת תכסיסיהן במשך כל ימי הביניים, ונותרו כשהיו בתום העת העתיקה. אך המדינות שלחופי האוקיינוס האטלנטי ושליטי שושלת מינג הסינית פיתחו ספינות עם מבנה מוצק המונעות בעיקר ע"י מפרשים. לאחר שצוידו אלה בתותחים, השתנו כליל פני הלוחמה הימית: מעתה היה אפשר להטביע ספינת אויב בלא להיצמד אליה.

 


המלחמה בעת החדשה

העת החדשה שינתה כליל את פני המלחמה, כמעט בכל התחומים. שכלול הרובה מאז המאה ה-15 ושכלול הנשק הארטילרי מאז המאה ה-16 הגדילו את הטווחים במלחמה. הביצורים הלכו והשתכללו אף הם, והתעורר הצורך בתחכום ובמיומנות שלא היו כה נחוצים בתקופות הקודמות. צבא המתנדבים ומגויסי החובה הלך והוחלף באירופה בכוחות קטנים (משום שהיו יקרים מאוד) של שכירי חרב מקצוענים, ורוב המלחמות עד לסוף המאה ה-18 היו מצומצמות מאוד בממדיהן. הצבאות נעו בגושים מלוכדים וצפופים של לוחמי חי"ר חמושים ברובים (שאליהם הוצמדו החל מהמאה ה-17 כידונים, כתחליף לרמחים).

מכיוון שקצב האש היה נמוך, פותחו תרגולות קרביות שבהן שיגרה השורה הקדמית בגוש מטח יריות ונעה מיד לעורף כדי לטעון את נשקה, בינתיים ירתה השורה השנייה, וכן הלאה. תרגולת הסדר (תנועה כאיש אחד לפי פקודה), שעודנה קיימת כיום בצבאות לצרכים טקסיים, היתה איפוא בראשיתה תרגולת קרבית לכל דבר. המשמעת העיוורת נעשתה ערך עליון בצבאות רבים, ואותם מצביאים שהשכילו להנהיגה (כמו מלך שבדיה גוסטבוס אדולפוס ה-2 במלחמת 30 השנה, או פרידריך הגדול מלך פרוסיה) - הם שנחלו את ההצלחות הגדולות ביותר.

מאז שקיעת מעמדו של האביר, נועדו כוחות הפרשים בעיקר לסיור, לאבטחת אגפים ולמרדפים. אולם צבאות רבים עדיין ייחסו להם חשיבות סנטימנטלית, והוסיפו להפעיל כוחות פרשים חמושים בסיף גם בשדה הקרב המודרני. הסתערות הפרשים הבריטים בקרב בלקלבה במלחמת קרים (1854) למול סוללת ארטילריה רוסית שטבחה בהם (כפי שהונצחה בשירו של טניסון "הסתערות החטיבה הקלה") היתה סמל לסירובם הרה-האסון של צבאות לוותר על הפרשים ככוח מחץ; אפילו במלחמת העולם השנייה הפעיל צבא פולין, למשל, כוחות פרשים נגד הטנקים הגרמניים.

המהפכה הצרפתית חוללה את התמורה החשובה ביותר במלחמה מאז ראשית ימי הביניים, שכן צרפת המהפכנית הנהיגה גיוס חובה, והטילה לשדה הקרב כוחות של רבבות, ובהמשך מאות אלפים. אלה היו אמנם בלתי-מיומנים, אבל עוצמתם המספרית הכריעה את הכף בקרבות רבים, וביתר שאת לאחר שנמצא להם מצביא גאון בדמותו של נפוליאון. בימיו נעשתה המלחמה טוטלית - גיוס מלא של כל משאבי האומה והטלתם לקרב במטרה להכניע כליל את הצד שכנגד. עקרונות הלחימה שהיו נר לרגליו של נפוליאון עשו (עד 1812) שימוש מושכל בכוח האדיר שעמד לרשותו, ואין פלא שעלה בידו להשתלט על רוב אירופה.


חידוש אחר שראשיתו בימי נפוליאון, אם כי לא הוא היה אחראי לו, היה הופעת הלוחמה הזעירה בספרד (משום כך ידועה שיטת לוחמה זו בשמה הספרדי "גרילה"). מדובר בכוחות קטנים של לוחמים הפועלים בעורף האויב, מתוך הישענות על אוכלוסייה ידידותית. אלה הוכיחו את עוצמתם במלחמות רבות מאז, ויותר מכל במלחמת וייטנם, שם עלה בידם להביס את המעצמה האדירה בעולם.

בזירה הימית הוכרעו הקרבות הגדולים ע"י ספינות מפרש יותר ויותר גדולות, עד כ-1,500 טון, שנשאו עשרות תותחים. אלה יכלו לחצות אוקיינוסים, והן שאפשרו למדינות אירופה להקים אימפריות קולוניאליות. קרבות ימיים רבים התנהלו בין בריטניה וספרד, ובכלל זה על השלטון בעולם החדש. גם במלחמות נפוליאון היה מרכיב ימי חשוב. אך פני הלוחמה הימית השתנו כליל עם הופעתה של אוניית הקיטור, שלא היתה תלויה ברוח לתמרוניה.

 


לקחי המלחמה הנפוליאונית

שאר ארצות אירופה עמדו עד מהרה על השינויים שחולל נפוליאון, והשיבו לו באותה המטבע. כך הוברר כי במלחמה טוטלית, המדינה (או הקואליציה של מדינות) שמשאביה הלאומיים גדולים יותר, היא שתנצח במלחמה. עם זאת, התפתחותה של תורת המלחמה במשך רוב המאה ה-19, ובמידה מסוימת גם הלאה, לא היתה אלא ניתוח מערכות נפוליאון במטרה לעמוד על העקרונות שביסודן.

 

החוקרים, הפרשנים והמשקיפים המרובים נתנו פירושים שונים לעקרונות הלוחמה הנפוליאונית; בולטים ביניהם שמותיהם של קרל פון קלאוזביץ ואנטואן-אנרי דה ז'ומיני, אך היו עוד רבים אחרים.

 

רובם ככולם עמדו על חשיבותו של המושג "נקודת הכרעה", דהיינו המקום שבו יושג ניצחון במלחמה - לאו דווקא על ידי הבסת כוחו העיקרי של צבא האויב, שכן יש גם אפשרויות אחרות, כמו לכידת מרכז השלטון או התעשייה שלו, השתלטות על צומת חשוב שממנו פתוחות הדרכים ללב ארץ האויב, ועוד. עיקרון חשוב אחר, הנובע מרעיון זה, הוא ריכוז הכוח בנקודת ההכרעה, והימנעות מ"בזבוזו" על יעדים משניים בחשיבותם. אפשר להניע חלקים שונים של הכוח בצירים שונים, אך עליהם להתאחד לקראת ההכרעה. ומכאן נובעת חשיבות הפיקוד והשליטה, כאשר הכוחות מתמרנים בפריסה גיאוגרפית רחבה.

 

נקודה אחרת שהבהירו מלחמות נפוליאון, ועליה עמד היטב קלאוזביץ, היא יתרון המגננה על המתקפה: צבא מתגונן, מחופר ומבוצר בעמדותיו, יוכל להכות כוח תוקף גדול ממנו פי שלושה. אם אין התוקף יכול לרכז כוח גדול די הצורך, עליו לנקוט טקטיקה יצירתית, כגון הפתעה, תקיפה אגפית ולא חזיתית, או ניתוק קווי ההספקה (הקרויים גם קווי תקשורת) של האויב.

 

ואכן, עוד אחד מהלקחים החשובים עמד על חשיבות הלוגיסטיקה, דהיינו הספקת כל הציוד הדרוש ללוחמים בחזית, החל במזון ומים, עבור באמצעי לחימה וכלה במגורים ובטיפול רפואי. צבאות העבר, הקטנים יחסית, יכלו בד"כ למצוא את מחייתם בארץ שבה עברו, על חשבון תושביה; וכמות הציוד הצבאי שהיה עליהם לקבל היתה קטנה. לכן יכלו להסתפק בשיירת אספקה קטנה שנלותה לכוח הלוחם, וכללה את ציודו הכבד ומספר קטן של בעלי מלאכה (כגון מפרזלי סוסים) וכיו"ב.

 

אולם צבאות ההמונים של נפוליאון ושל אויביו לא יכלו למצוא את מחייתם בשטח, נזקקו לכמויות גדולות של תחמושת וציוד אחר, ולמערך רפואי משוכלל יחסית. הם גם עברו מרחקים גדולים יותר ממה שהיה שכיח עד אז. מכאן התעורר הצורך בפיתוח זרוע לוגיסטית שתספק להם את הדרוש מבסיסיהם בעורף. בהמשך, גם הובלת הגייסות עצמם הפכה לבעיה רצינית. הלוגיסטיקה הלכה והתפתחה איפוא, עד למצבה בימינו, שבו מספר הלוחמים בפועל בכל צבא קטן לאין שיעור ממספר הלא-לוחמים התומכים בהם. התארכות קווי ההספקה עוררה את הצורך להפריש כוחות כדי להגן עליהם, ובה בעת, ניתוק קווי ההספקה הפך למרכיב חשוב בטקטיקה ובאסטרטגיה.

 


תמורות במלחמת העולם הראשונה

מאז אמצע המאה ה-19 חלו כמה התפתחויות חשובות בטכנולוגיה של נשק האש, ששינו שוב את פני המלחמה. הארכת הטווח, שנלווה לה השימוש באבק שרפה שאינו מעלה עשן, הפכה את הַקַּלָע התופס מחסה בשטח ויורה בלא לחשוף את מקומו לגורם חשוב בשדה הקרב. הגוש הצפוף של המלחמות הקודמות נעשה פגיע ביותר, מה גם שהרובים החדשים הוזנו בכדורים, ואחר כך במחסניות, וכל תרגולת הטעינה איבדה את טעמה.


חשובה עוד יותר היתה הופעת הנשק האוטומטי, שבכוחו היתה חוליה יחידה מסוגלת לעשות שמות בכוח גדול שניסה להסתער עליה. גם טווח הארטילריה עלה, וקצב האש שלה גבר עם הופעת הפגז האחיד.

 

התפתחויות אלה נתנו את אותותיהן כבר במלחמת האזרחים האמריקנית (פרצה 1861) ובמלחמת הבורים (פרצה 1899), אבל צבאות אירופה לא השכילו להפיק את הלקחים הדרושים. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה השתמשו מפקדי כל הצבאות בשיטות טקטיות מימי נפוליאון, ולא נתנו את דעתם על כך שההסתערות החזיתית במספרים גדולים על קטע צר של החזית, אינה מסוגלת עוד לגבור על כוח מגן מחופר היטב, מצויד בנשק אוטומטי ומסתייע בארטילריה. זו הסיבה לקיפאון ששרר במשך רוב ימי המלחמה בחזיתותיה השונות.

היו גם גורמים אחרים שהתגלו לראשונה בקנה מידה גדול במלחמה זו, וחוללו שינויים מרחיקי לכת. הקשר הטלפוני והאלחוטי סיפק מענה לבעיה שהיתה קשה לפתרון מאז ראשית המלחמות - בעיית הפיקוד והשליטה: כיצד יכול מפקד יחיד לנהל כהלכה כוחות מרובים ופזורים, הפועלים על פני שטח רחב בתנאים משתנים בהתמדה, לדעת מה מתרחש בכל מקום ומקום ולספק מענה לצורכי הרגע? בעבר נעשה שימוש בשיטות איתות שונות, חלקן מוצלחות למדי (בצבא המונגולי למשל); אך הופעת הטלפון ומכשיר הקשר האלחוטי חוללו תמורה מרחיקת לכת בפיקוד ובשליטה.

ההנדסה הצבאית השתנתה אף היא. מאז ימי הביניים היתה זו מבוססת על מבצרים, כמתואר לעיל. אולם עליית כוחה של הארטילריה שמה קץ למבצרים, והם הוחלפו במערכת ביצורי שדה ובה חפירות, עמדות בטון משוריינות, שדות מוקשים ומכשולים אחרים, שהוכיחו את עמידותם בפני התקפות חי"ר. גורם חשוב אחר היה השימוש בנשק כימי - גז רעיל - שנאסר ע"י הסכמים בינלאומיים מיד אחרי המלחמה, ומאז לא הופעל בקנה מידה גדול.

את הקיפאון של מלה"ע הראשונה שבר בסופו של דבר הטנק, מחליפו המודרני של האביר מימי הביניים. המקלע סיכל את מלחמת התנועה, אבל הטנק חידש אותה. בראשית הופעת הטנקים לא היה ברור כיצד יש להפעילם כהלכה, אולם הבריטים, במיוחד, פיתחו שיטות מתוחכמות בלוחמת טנקים, ואלה מילאו תפקיד מרכזי בתבוסת גרמניה.

חידוש גדול אחר של מלה"ע הראשונה היה הפיכת שדה הקרב מדו-ממדי לתלת-ממדי. ככבר במאה ה-19 נעשה שימוש בכדורים פורחים לתצפית ולתקשורת, אבל הופעת המטוס חוללה תמורות גדולות. ראשית הלוחמה האווירית היתה בסיור ובתצפית, אבל עד מהרה התגלה ערך המטוס בתקיפת מטרות קרקע, בהפלת מטוסי אויב ובהמשך - בתקיפת מטרות אזרחיות.


בזירה הימית, ספינות המלחמה המוּנעות עתה בקיטור נעשו משוריינות, כבדות ומצוידות בתותחים אדירים. הלוחמה הימית הסתגלה לשינויי הטכנולוגיה במהירות רבה יותר מאשר הלוחמה היבשתית.

 

חשיבות גדולה נודעה להופעת הצוללת, כנשק שיש ביכולתו לתקוף ספינות סוחר ומלחמה בלא להתגלות. לוחמת הצוללות שניהלה גרמניה נגד בריטניה במלה"ע הראשונה כמעט הכריעה את האחרונה, ורק עם הצטרפות ארה"ב למלחמה עלה בידי שתי המעצמות להתגבר על פגיעת הצוללות הגרמניות (דומה היה התרחיש גם במלחמת העולם השנייה).

 


הלוחמה בימינו

הטכנולוגיה של הלחימה הוסיפה להשתכלל מאז תום מלחמת העולם השנייה. שני חידושים גדולים הופיעו במלחמת העולם השנייה: הטיל והפצצה הגרעינית. את הראשון אפשר לראות למעשה כשכלול הנשק הארטילרי - הגדלת הטווח והראש הקרבי. האחר נתן את אותותיו בראש ובראשונה במישור האסטרטגי והמדיני: שתי הפצצות הגרעיניות הראשונות הכניעו את יפן, ומאז ואילך לא נעשה שימוש בנשק זה; אולם החשש מפני מלחמה גרעינית היה אחד הגורמים המעצבים החשובים ביותר בהיסטוריה העולמית במחצית השנייה של המאה ה-20.

בשאר תחומי המלחמה, החידושים מתבטאים בעיקר בשכלול הקיים: שיפור מערכות קשר, פיקוד ושליטה; שכלול אמצעי ההנדסה הקרבית; פיתוח טנקים, מטוסים, כלי ארטילריה וכלי נשק קל קטלניים יותר; וכיו"ב.


עם זאת יש לציין כי המטוס בעל ההנעה הסילונית הוא שיפור מהותי לעומת מטוס הבוכנה שקדם לו, והופעת המסוק ככלי לחימה העניקה לחי"ר ניידות ברמה שלא היתה לו קודם, מלבד שימושיו האחרים של המסוק כנשק התקפי וכאמצעי חילוץ.

מלה"ע השנייה אימתה לכאורה עיקרון חשוב שהתגלה כבר בסוף הראשונה: החי"ר חדל להיות "מלכת שדה הקרב", ואת מקומו תפס הטנק. אולם בשנים הבאות נחשפה טעותם של הסבורים כך: התברר שאיש החי"ר המצויד בטיל קל ונייד נגד טנקים או נגד מטוסים עודנו מסוגל לשנות את מהלכם של קרבות, כפי שהוכח למשל במלחמת יום הכיפורים. אותם צבאות שהזדרזו להקטין את עוצבות החי"ר שלהם ולפתח על חשבונן את כוחות השריון, הזדרזו עוד יותר להחזיר את הדברים לקדמותם.

תהליך דומה במקצת חל בזירה הימית. אחרי מלה"ע הראשונה נמשכה העלייה בגודל ספינות המלחמה ובחימושן, והופיעה נושאת המטוסים, שמילאה תפקיד מרכזי במרבית הקרבות בזירת האוקיינוס השקט במלה"ע השנייה. אך אחרי המלחמה הופיעה סירת הטילים (סטי"ל) הקטנה והמהירה, שחימושה מסוגל להטביע ספינות שטח גדולות ממנה עשרות ומאות מונים. הואיל וחשיבותה של נושאת המטוסים עדיין נותרה מרכזית, הטקטיקה הימית מייחסת עתה חשיבות מרבית להגנה עליה מפני ספינות טילים.

תחום חשוב בלוחמה ששינה את פניו באורח קיצוני מאז מלה"ע השנייה הוא איסוף המודיעין. עד אז התבסס זה רובו ככולו על מקורות אנוש - מרגלים וסוכנים לסוגיהם השונים. בסמוך לפרוץ המלחמה החל השימוש במכ"ם לאיסוף מידע על תנועת מטוסים מחוץ לטווח הראייה, ובהמשך חלו התקדמויות גדולות בפיצוח צופנים בעזרת מחשב, בהאזנה לתקשורת ועוד. לווייני הריגול ושיטות הצילום המתוחכמות מספקים כמויות מידע שצבאות העבר אף לא יכלו לחלום עליהם. ועדיין יש צורך בבני אדם שינתחו את משמעות המידע המודיעיני, וזו היתה ונותרה נקודת התורפה הגדולה של כל מערך מודיעין.

 


מלחמה ומאמץ לאומי

כאמור, הגדול בחידושים שהופיעו במלחמות המהפכה הצרפתית היה הפיכת המלחמה מעימות בין שליטים, המפעילים זה כנגד זה צבאות קטנים של שכירי חרב ומסתפקים בהשגת מטרות מוגבלות בד"כ, למאמץ לאומי טוטלי שכל משאבי האומה מושקעים בו.


התשתית הכלכלית והטכנולוגית של מדינה היא כיום הגורם המרכזי בקביעת עוצמתה הצבאית. גרמניה יצאה למלה"ע הראשונה בשתי חזיתות עיקריות בעת ובעונה אחת, רק משום שהעריכה כי רשת הרכבות המסועפת והמשוכללת שלה תאפשר לה להעתיק כוחות מחזית לחזית במהירות, לפי צורכי השעה (והערכה זו אכן התאמתה בשנות המלחמה הראשונות).

בשתי מלחמות העולם הוכחה באורח ניצח חשיבותו של הבסיס הכלכלי. ארה"ב היתה בשתיהן המעצמה הכלכלית האדירה בעולם, והצטרפותה לשתי המלחמות, כשנתיים אחרי שפרצו, הכריעה את הכף - בזכות יכולתה של ארה"ב לייצר אמצעי לחימה בכמויות עתק, לעצמה ולבעלות-בריתה. לשם כך נאלצה ארה"ב להסב חלק גדול מהתעשייה האזרחית שלה לצורכי צבא, והוא הדין בשאר המדינות הלוחמות.

חשיבותו של המשאב האנושי הומחשה היטב אף היא: גיוס חובה ששילח מיליוני אנשים לחזית, ועוד מיליונים רבים למאמץ המלחמה בעורף. מנגד הפכה האוכלוסייה האזרחית למטרה בפני עצמה במלחמה. בעבר סבלה האוכלוסייה הלא-לוחמת רק משום שנמצאה דרך מקרה במקום שבחרו הצבאות להילחם בו או לעבור דרכו. אך כבר במלחמת העולם הראשונה, וביתר שאת בשנייה, הפכה הפגיעה הישירה באוכלוסייה זו למטרה בפני עצמה, בעיקר בהפצצות מן האוויר, במטוסים ואח"כ גם בטילים. לצד הפגיעה בתשתית התעשייתית והתחבורתית, הפצצת ריכוזי אוכלוסין נחשבה אמצעי שיהיה בו כדי לשבור את רוח הלחימה של הצד שכנגד. בדיעבד, מטרה זו לא הושגה במלה"ע השנייה. למרות הפגיעות המרובות, אזרחי בריטניה בתחילה, ואזרחי גרמניה בהמשך, הוסיפו לתרום את שלהם למאמץ המלחמה הלאומי.

איש אינו יודע לבטח כיצד ייראה שדה הקרב העתידי, אם כי קיימים תרחישים רבים. בחלקם אנו עוסקים בנפרד, בערך מלחמה גרעינית. אולם אם תפרוץ בעתיד הקרוב מלחמה בקנה מידה גדול שלא תהיה גרעינית, יש לשער שדפוסיה יהיו קרובים למדי לדפוסי המלחמות שהתנהלו בעשורים האחרונים של המאה ה-20: שימוש בטכנולוגיה מתקדמת ביותר, תוך ניצול התשתית הכלכלית הלאומית, ובה בעת מאמץ לפגוע בתשתית זו לא פחות מאשר בכוחות הלוחמים.

ועדיין אין איש יודע לבטח מדוע יוצאים בני אדם למלחמה.

 


בחנו את עצמכם
.

 


יש לכם הערה לערך ?


חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ynet בסלולר
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©