 |  | הגנרל פרנסיסקו פרנקו | | |  | | חיילים איטלקים בספרד | | |  | | תושבת מדריד, שבה לחפש את ביתה שנהרס בהפצצות צילום: גטי אימג' בנק ישראל
| | |  | | כוחות רפובליקנים נכנעים צילום: גטי אימג' בנק ישראל
| | |  | | כרזה הקוראת לאינטרנציונל להתאחד עם הספרדים מול הפולשים | | |
| אתרים נוספים |  | |
| ערכים קשורים | | |
| תחומים קשורים | | |
| | מלחמת האזרחים בספרד
Spanish Civil War
מלחמת האזרחים בספרד (יולי 1936-מרס 1939), מלחמה שהתנהלה בין כוחותיה של ממשלת הרפובליקה בספרד לבין המורדים הלאומיים שביקשו להפילה.
הרקע למלחמה היה היריבות ששררה בין השלטון הרפובליקני לבין חסידי המשטר הישן - המלוכנים, האצולה, אנשי העסקים הגדולים, הכנסייה וקציני הצבא. הרפובליקנים עלו לשלטון עם הפלת המלוכה ב-1931, והנהיגו תיקונים ברוח הסוציאליזם, לרבות רפורמות לטובת הפועלים והאיכרים, החרמת אדמות מן הכנסייה, סגירת בתי ספר דתיים וביטול זכויות היתר של הכנסייה. התמרמרות הלאומנים גברה לאחר הבחירות לקורטס (הפרלמנט הספרדי) בפברואר 1936, שבהן ניצחו מפלגות השמאל והקימו ממשלת "חזית עממית" של רפובליקנים, סוציאליסטים, סינדיקליסטים וקומוניסטים בראשות מנואל אסניה.
הממשלה החדשה הנהיגה רפורמות ונקטה מדיניות אנטי-קלריקלית אף יותר קיצונית מזו של קודמותיה.
המלחמה פרצה ב-18.7.1936 עם התמרדות מפקדי הצבא במרוקו הספרדית, ובראשם גנרל פרנסיסקו פרנקו.
עם תומכיו נמנתה מפלגת הפלנחה (Falange) הפשיסטית. באוקטובר אותה שנה מינו המורדים את פרנקו ל"ראש מדינת ספרד".
בפרוץ מלחמת האזרחים הודיעה ממשלת החזית העממית בצרפת, בראשות ליאון בלום,
על תמיכתה בממשלת ספרד, ואולם בלחץ הבריטים נמנעה מלהגיש לה סיוע פעיל. רק ברה"מ הודיעה הודעה רשמית על תמיכתה הפעילה בממשלה הרפובליקנית, ועם זה ניסתה לתפוס עמדת כוח במחנה הרפובליקני, שהיה מפוצל בין קומוניסטים, סוציאליסטים וקבוצות שמאל אחרות. ה"מתנדבים" ששיגרה פעלו לצד הקומוניסטים הספרדים. גם ממשלת מקסיקו הושיטה תמיכה לממשלה הרפובליקנית.
לעזרת הממשלה חשו גם מתנדבים אנטי-פשיסטים מארצות מערב אירופה ומארה"ב (וגם כמה עשרות מתנדבים מא"י), ובהם אנשי רוח נודעים שראו במלחמת האזרחים בספרד מאבק בין כוחות הקידמה לבין הריאקציה. הם התארגנו ב"בריגדות בינלאומיות", לפי ארצות מוצאם (הבריגדה הגרמנית ע"ש המנהיג הקומוניסטי הגרמני תלמן;
הבריגדה האמריקנית ע"ש לינקולן ועוד). המספר הכולל של מתנדבים לעזרת הממשלה עמד על כ-40,000, רובם קומוניסטים, ועוד 20,000 שירתו בתפקידי עזר (בעיקר רפואיים). יש לציין כי רבים מהמתנדבים הזרים היו יהודים ועל פי מספר הערכות הגיע מספרם לכ-10,000.
שלא כמעצמות המערב, איטליה וגרמניה השתתפו במלחמה באופן פעיל לצד המורדים (אף שחתמו באוגוסט 1936 על הסכם בינלאומי שלא להתערב במלחמה; גם ברה"מ חתמה על ההסכם והתעלמה ממנו): הן שלחו לספרד חיילים שבאו כ"מתנדבים", סיפקו למורדים נשק וכן ערכו פעולות צבאיות ישירות: באפריל 1937 הפציצו מטוסים גרמניים את העיירה גרניקה (Guernica) שבחבל הבאסקים;
רבים נהרגו וההרס היה רב (פבלו פיקסו
הנציח את זוועות גרניקה בתמונתו המפורסמת). לגרמניה ולאיטליה, מלחמת האזרחים הספרדית היתה מעין "ניסוי כלים" שבו בחנו את צבאותיהן החדשים, את ציודם ואת שיטות הלחימה שלהם.
ברוב שלבי המלחמה היתה יד המורדים על העליונה, בזכות ניסיונם הצבאי הרב והסיוע שקיבלו מאיטליה ומגרמניה. עד אוקטובר 1936 השתלטו על מערב המדינה. בנובמבר החלו לצור על מדריד ואילצו את הממשלה לעבור לוולנסיה, אך הבירה לא נפלה. ב-1937 נחלו המורדים עוד הצלחות, בייחוד לאחר הפסקת הסיוע של ברה"מ, אך גם הרפובליקנים ניצחו בכמה קרבות.
ב-1938 עלה בידי פרנקו לתקוע טריז בין השטחים שהחזיקו הרפובליקנים בקסטיליה ובקטלוניה, ובינואר 1939 כבש את ברצלונה. המלחמה נסתיימה עם נפילת מדריד ב-28.3.1939, לאחר שפרצו בה קרבות בין תומכי הרפובליקה לבין עצמם.
מלחמת האזרחים בספרד היתה מן האכזריות שבמלחמות העת החדשה; מספר ההרוגים בה (משני הצדדים) נאמד ביותר מ-500,000 נפש. רבבות מתומכי שני הצדדים הוצאו להורג, בהם המשורר והמחזאי הספרדי פדריקו גרסיה לורקה,
שנמנה עם תומכי הממשלה. לאחר המלחמה נידונו רבים ממנהיגי הרפובליקנים למאסר. המורדים כוננו בספרד משטר פשיסטי - השלישי באירופה, אחרי איטליה וגרמניה - שהחזיק מעמד עד מות פרנקו ב-1975. הצלחת הגרמנים והאיטלקים בספרד העניקה להם עידוד רב לקראת מלחמת העולם השנייה.
יש לכם הערה לערך ?
|
הדפס
