בזק

עם הקמת מדינת ישראל (1948) הוקם "משרד התחבורה, הדואר, טלגרף ורדיו" אשר נתן שירותי תקשורת בעיקר למיעוט של מוסדות ובעלי תפקידים חיוניים באוכלוסייה. בתחילת שנות ה-50 כבר היו בישראל 36 מרכזות טלפון (מהן 15 אוטומטיות), הותקנה רשת קווי טלפון עיליים, וביישובים הגדולים הוצבו טלפונים ציבורים. בשנת 1968 הונח כבל תקשורת תת ימי בין ישראל למרסי, ונחנכה בתל אביב מרכזת הטלפון הבינלאומית הראשונה.

בשנים אלו נוהלה התקשורת הטלפונית בישראל בידי רשות הטלפונים במשרד הדואר. בשלהי שנות ה-70 החליטה ממשלת ישראל על העברת תחום פעילות זה לידיה של חברה ממשלתית (מתוך כוונה להפריטה מאוחר יותר) מהלך זה נועד לייעל את שוק התקשורת הטלפונית ולסייע בהתמודדות עם שתי בעיות עיקריות: זמן ההמתנה הארוך שנדרש לקבלת קו טלפון (ארך לעתים מספר שנים) והעברת התקשורת בישראל לעידן התקשורת הספרתית (דיגיטלית).

ב-1978 החליטה ממשלת ישראל על פיצול משרד הדואר לשני גופים נפרדים: רשות הדואר, וחברת תקשורת חדשה שתופקד על שרותי התקשורת הטלפונית. הוצאת תהליך הפיצול לפועל ארכה מספר שנים: ב-1983 נחקק "חוק הבזק", אשר הסדיר את פעולתה של החברה החדשה, וב-1984 החלה חברת "בזק החברה הישראלית לתקשורת" לפעול.

הקמת בזק הביאה לשינוי משמעותי בפעולת שוק התקשורת הטלפונית בישראל: ב-1986 כבר עמד מספר הממתינים לקו טלפון על 124,000 לקוחות (המספר הנמוך ביותר מאז 1973). ב- 1989 ירד זמן ההמתנה הממוצע משנתיים וחצי לתשעה חודשים ומספר הממתינים ירד ל-50,000. 

ב-1987 החלה בזק בהפצת טלפון הלחצנים שנועד להחליף את טלפון החוגה הישן. ב-1990 החלה החברה בהתקנת טלפונים ציבוריים הפועלים על ידי כרטיסים אופטיים (טלכרט), במקום אסימונים. במהלך שנות ה-90 בוטלה לחלוטין תקופת ההמתנה לקו טלפון ומספר הקווים של כל לקוח תלוי בתשלום בלבד, במקביל הושלם המעבר למרכזות טלפונים ספרתיות. המעבר איפשר את הפעלתם של מספר שירותים מתקדמים (שלא היו אפשריים במרכזות האנלוגיות) דוגמת: תא קולי, שיחה ממתינה, שיחת ועידה וכו'.

ב-1995 הועברו מספר תחומי פעילות בחברת בזק לידי חברות בת, בסוף המהלך הפכה החברה לתאגיד אשר לו בעלות מלאה או חלקית בשבע חברות בת: בזק בינלאומי (ספקית אינטרנט ושיחות בינלאומיות), בזק גלוב (פעילות בינלאומית), בזק ביט (מכירת ציוד קצה), פלאפון תקשורת (תקשורת סלולרית), בזק כל, בזק זהב, וטיויטל (שרותי תקשוב). מאוחר יותר כפתה הממשלה על בזק מהלך של הפרדה קשיחה מחברות הבת. מהלך זה נועד לאפשר את כניסתן של חברות נוספות לשוק התקשורת ויצירת תחרות ביניהן. נכון ל-2005 שולטת בזק גם בחברת שידורי הלויין "יס".

בשנת 1997 נפתח שוק התקשורת הבינלאומיות לתחרות, ולצד בזק, שסיפקה שרותים אלו באמצעות חברת "בזק בינלאומי" הוקמו שתי חברות חדשות, ברק וקווי זהב. המהלך הביא לירידה חדה במחירי השיחות ובהתאם לרווח שהניב התחום לבזק משך שנים רבות. ב-2004 פתח משרד התקשורת את שוק שיחות הטלפון הפנים-ארציות לתחרות, שוק בו מהווה בזק מונופול למן היווסדה, בעקבות ההחלטה קיבלו מספר חברות תקשורת רשיון להפעלת שרות שיחות פנים-ארצי.

על אף שהוקמה כחברה ממשלתית, יועדה בזק עוד בראשיתה לתהליך של הפרטה במטרה מוצהרת להפוך, בסופו של דבר, לחברה פרטית. נסיונות הפרטה שונים נערכו במהלך השנים: בשנים 1989 -1991 החלו מניות בזק להיסחר בבורסה לניירות ערך בסדרת הנפקות, שבהן נמכרו לציבור המשקיעים 24% מהון המניות של החברה.

בשנים 1997 - 1998 הונפקו 24% נוספים ממניות החברה. ב-2005 מכרה ממשלת ישראל את גרעין השליטה בבזק לידי קבוצת המשקיעים ארקין-סבן-איפקס בראשות איש העסקים חיים סבן.