ממלוכים (טורקית, מערבית: ממלוכּ = "שייך ל-", כלומר "עבד"), חיילים ושומרי-ראש של שליטים מוסלמים, רובם עבדים ממוצא טורקי או צ'רקסי,
מהמאה התשיעית ואילך. העסקת ממלוכים היתה נהוגה בעיקר בח'ליפות
העבאסית
ובח'ליפות הפאטימית
במצרים. לאחר זמן הפכו מעבדים לשליטים, השתלטו על מצרים וסביבותיה (כולל א"י) והעמידו 47 סולטנים (1250 - 1517). גדודי הצבא של הממלוכים היו בוחרים מקרבם סולטן לכל ימי חייו, אבל משרתו לא עברה בירושה. היתה זו מעין דיקטטורה צבאית.
בשנת 1250, אחרי ניצחונם על הצלבנים בקרב
אל-מנצורה, גבה לבם של הממלוכים; הם רצחו את הסולטן האיובי האחרון
של מצרים, והכתירו כסולטן אחד ממפקדיהם, אייבכּ (Aybak, שלט 1250 - 1257). בעשר השנים הבאות עברה הסולטנות מיד ליד שלוש פעמים. ב-1260 תפס את השלטון גדול הסולטנים הממלוכים, בייברס ה-1,
ובראשותו הדפו את המונגולים
מסוריה (לאחר קרב ג'אלוד -
בקרבת מעיין חרוד), גברו על הצלבנים בקרבות רבים, וב-1291 שמו קץ למדינת הצלבנים. תחת שלטונם פרחה התרבות, אך במרוצת הזמן חלה נסיגה כלכלית חמורה. כיבוש מצרים ע"י הטורקים שם קץ לשלטון הממלוכים, אך הם הוסיפו לשמור על כוחם המדיני במצרים עד אשר מיגר אותם מוחמד עלי
ב-1811.
הדפס
