מנגן (Mn), יסוד כימי ממשפחת מתכות המעבר.
המנגן ידוע מאז ימי קדם; זוהה כיסוד ע"י הכימאי השבדי יוהן גאן (Gahn) ב-1774. שמו לקוח מהשם מגנזיה, משום שתחמוצתו, MnO2, דומה במראיתה למגנזיום
חמצני (MgO).
| נתונים |  |
|
| משקל אטומי |
54.938 |
| מספר אטומי |
25 |
| נקודת התכה |
1,244°C |
| נקודת רתיחה |
1,962°C |
| קיבול חום סגולי |
0.48 ג'ול לגרם לקלווין |
| צפיפות סגולית |
7.2 גרם/סמ"ק |
| מוליכות חשמל סגולית |
0.5 מיליון זימנס/מטר |
| מוליכות חום סגולית |
7.82 וט למטר ב-300 קלווין |
| מערך אלקטרונים |
1s2 2s2 2p6 3s2 3p6 3d5 4s2 |
למנגן איזוטופ
טבעי אחד, שמספרו 55. יש לו חמישה רדיואיזוטופים (51, 52, 53, 54 ו-56). זמן מחצית החיים של 53Mn הוא 3.7 מיליון שנה; של היתר, בין כמה דקות לכמה ימים.
המנגן קיים בארבע צורות אלוטרופיות. הנפוצה ביותר היא מתכת לבנה עם ברק של כסף, ואליה מתייחסים הנתונים הפיסיקליים לעיל; בשאר צורותיו, המנגן הוא מתכת אפורה, רכה למדי.
המנגן נמצא בטבע במחצבים רבים. החשובים מבחינה מסחרית הם פִּירוֹלוּזיט (MnO2), הָאוּזמָניט (Mn3O4) ומנגניט, (MnO(OH. המנגן המתכתי ומופק מהעפרה ע"י חיזור
עם אלומיניום או פחמן. תהליכי בליה
של סלעים מכילי מנגן מביאים להצטברות גושים גדולים של מחצבים טהורים למדי על קרקעית הים, ובעבר הוצעו תוכניות לניצולם.
המנגן משמש להכנת מסגים
רבים, ונודעת לו חשיבות רבה בתעשיית הפלדה,
כמטהר סיגים של חמצן וגופרית. בכמויות קורט הוא חיוני לגוף האדם. בין שימושיו התעשייתיים האחרים אפשר למנות ייצור צבעים, מצברים, דשנים וקוטלי מזיקים.