 |  | נציגי בנקים וברוקרים בעת המסחר באיגרות חוב בבורסה התל אביבית, 1983 צילום: שלום בר טל
| | |
| ערכים קשורים |  | |
| תחומים קשורים | | |
| | משבר מניות הבנקים
משבר מניות הבנקים, ירידה חדה ופתאומית של שערי מניות הבנקים בישראל, שחלה באוקטובר 1983. ירידת השערים חשפה את מה שנחשב לאחת מן השערוריות הפיננסיות הגדולות במדינת ישראל- ויסות מניות הבנקים.
בשנות ה-80 חלה עלייה מהירה בתשואה
של מניות הבנקים בישראל שנסחרו בבורסה
("לאומי", "הפועלים", "דיסקונט", "המזרחי" ו"כללי"). עלייה זו לא לוותה בגידול מקביל ברווחיותם
של הבנקים, אלא נבעה מוויסות
מתמשך של שערי המניות. בפועל התבצע תהליך הוויסות כך שיועצי ההשקעות בבנקים עודדו את לקוחותיהם, לרכוש מניות בנקים (ואף ללוות הון
לשם כך). גופי ההשקעה בניהול הבנקים רכשו אף הם את מניות הבנקים, ופעולות הרכישה הביאו לעליית שערי המניות. ציפיות הציבור להמשך התשואות הגבוהות גברו, ולכן הנפיקו הבנקים עוד מניות.
באוקטובר 1983 ציפה הציבור לפיחות
גדול, ומשום כך חלה "בריחת" כספים מן הבורסה, לרכישת מטבע חוץ
או נכסים
צמודים לו. תחילה ייבאו הבנקים הון רב מחוץ לארץ, כדי להמשיך בוויסות, וכדי לתמוך בשערי מניותיהם בגובהם המלאכותי; אך הבריחה מהמניות הייתה כה גדולה, עד שלא יכלו עוד להתמיד בכך ושערי המניות החלו לצנוח במהירות. מחשש להתמוטטות המערכת הבנקאית ואובדן חסכונות הציבור, הוחלט ב-6 באוקטובר 1983 להפסיק את המסחר במניות לשבועיים. במהלך הפסקת המסחר גיבשה הממשלה את הסדר מניות הבנקים,
ועם חידוש המסחר במניות התחייבה הממשלה לרכוש את מניות הבנקים מן הציבור. הוצאות האוצר לרכישת מניות הבנקים מידי הציבור מוערכות בכ-7 מיליארד דולר.
נציגי המוסדות הפיננסיים בבורסה מבקשים לקנות מניות לאחר הירידות שהיו במשך השבוע, 1983 (צילום: שלום בר טל)
בתום המשבר נתברר שחלה ירידה ריאלית של 52 אחוזים (בסיכום שנתי) בשערי המניות. הבעלות על הבנקים הגדולים במשק עברה לידי הממשלה. אזרחים רבים איבדו חלק נכבד מחסכונותיהם. רבים אחרים שרכשו מניות, באמצעות הלוואות שלקחו (בעצת הבנקים), נקלעו לחובות.
בינואר 1985 פרסם מבקר המדינה
דוח מיוחד על הפרשה, בו הצביע על מחדלים חמורים של ראשי המשק, שגרמו למשבר. באפריל 1986 פורסם דוח של ועדת בייסקי,
בו הומלץ לפטר את נגיד בנק ישראל ואת 5 ראשי הבנקים הגדולים שעסקו בוויסות. במהלך עבודת הוועדה עלו ממצאים המעידים לכאורה על עבירות פליליות במערכת הבנקאית. בדו"ח המסכם של הוועדה נקבע: "הוויסות היה כרוך בהפרות חוק ובאי-קיום כללים הוגנים למסחר בבורסה". ממצאים אלו הועברו ליועץ המשפטי לממשלה. הטיפול בעניין התעכב, עד שעתירה לבג"צ הביאה להעמדת כמה בנקאים בכירים לדין.
רוב המלצות ועדת בייסקי יושמו, לרבות אלו הנוגעות להידוק הפיקוח על הבנקים, ולהפרדה נאותה בין פעולת הבנק כמוסד מייעץ, וגוף כלכלי-אינטרסנטי. התנהלותו של בנק ישראל ומשרד האוצר טרום המשבר ובמהלכו זכו לביקורת ציבורית רבה. בין השאר נטען כי העלמת העין מתהליך הוויסות, נעשתה משיקולים פוליטיים ואישיים פסולים.
יש לכם הערה לערך ?
|
הדפס
