תומס מאן

מאן נולד בצפון גרמניה, בעיר ליבק, עיר מסחר בורגנית. הוא גדל במשפחה גדולה ומבוססת אך בהיותו בן חמש-עשרה, מת אביו ומצבה הכלכלי של המשפחה הלך והדרדר עד שנאלצה לעבור למינכן. כנער, הוא חונך לפי מיטב המסורת הגרמנית של תקופתו: חינוך המציב את המשמעת והציות כערכים בעלי חשיבות עליונה. לעניין זה חשיבות רבה בהבנת יצירתו של מאן המעמתת את יסודות הסדר החברתי עם כוחות כאוטיים המאיימים להתפרץ.

בשנת 1901 פירסם את הרומן הראשון שלו – "בית בודנברוק". הספר, אשר הקשריו הביוגרפיים ברורים, מתאר את שקיעתה של משפחה בורגנית עשירה בעיר ליבק, תהליך הנמשך לאורך כמה דורות ובא לידי ביטוי גם מבחינה חומרית וגם מבחינה רוחנית.

ב- 1924 יצא לאור הספר "הר הקסמים" , אחד מהרומנים החשובים שנכתבו במאה העשרים. עלילת הרומן מתרחשת בבית מרפא לחולי שחפת בשווייץ. הגיבור, אדם צעיר ובריא, חודר לעולמם של החולים ומתוודע לכל דריו. בית המרפא מהווה מעין מיקרוקוסמוס של דמויות המונעות על ידי ייאוש: רופאים שאינם יכולים להושיע את חוליהם, חולים אשר אינם חדלים מלקוות להירפא, אנשי רוח המחפשים משמעות לקיום בטרם יגיע המוות וגם בורגנים אשר משוכנעים כי מחלתם היא גזירת גורל או עדות לאיזשהו סדר אלוהי המכתיב את תרחישי המציאות. דווקא מתוך התמודדות עם המוות, מגלה הגיבור את עוצמתם של החיים. על כך כותב מאן ביומנו בשנת 1912: "המשיכה אל המוות, נצחונו של הכאוס הסופי על פני חיים המושתתים על סדר ומוקדשים לסדר, יהפכו כאן למושא של לעג, ובסופו של דבר תהיה זו קומדיה".

אמנם "הר הקסמים" אכן מכיל אלמנטים קומיים רבים, ובכל זאת, מעטים הם הקוראים אשר יגדירו יצירה זו כקומית. "הר הקסמים", כמו גם "מוות בוונציה" (1913), "בית בודנברוק" ומרבית מיצירותיו של מאן, נעות סביב שתי תימות מרכזיות: שקיעה ורוע, אשר מתוכן נולדת היצירה האמנותית והיכולת לאהוב.

ב-1933 שהה מאן בשווייץ והחליט שלא לשוב לגרמניה. כשעלו הנאצים לשלטון ראה בעלייתם טירוף ארעי בלבד; באותה העת כבר בלטו בעמדתם וביצירותיהם האנטי-נאציות - אחיו, היינריך מן, בנו קלאוס (1906-1949), ובתו אריקה (1905-1969), אשר נישאה למשורר האנגלי ו.ה. אודן.

למן 1936 עבר מאן להתגורר בארצות הברית והחל לעבוד באוניברסיטת פרינסטון ביחד עם מהגרים נוספים שברחו מגרמניה הנאצית. הוא עמד בראש ארגון היוצרים הגרמנים הגולים. בשנות הגלות והמלחמה תבע לפתוח את השערים לפני הנרדפים ופעל להצלת אנשי רוח. תמך בציונות, ולימים - בהקמת מדינת ישראל. בד בבד עם פעילותו זו התמסר לחיבור האפוס "יוסף ואחיו" (1933/42; 4 כרכים). עד שנת 1952 התגורר בארה"ב, ובשנותיו האחרונות - בשווייץ. הוא סרב בהפגנתיות לבקר בגרמניה מולדתו ונפטר בשוייץ.