מעיים

דופן המעי שריר עטוף מבחוץ בקרום נסיובי (סרוזה) ובפנים - בקרום רירי (מוקוזה ותת-מוקוזה). המעיים נחלקים למעיים דקים, תריסריון, מעי ריק (ג'גונום) ומעי עקום (אילאום) ומעיים גסים שהם המשכם של המעיים הדקים, המעי האטום (הצקום), המעי הגס העולה, המעי הגס הרוחבי, המעי הגס היורד, הכרכשת, החלחולת (רקטום) ופי הטבעת.

המעי הדק משתתף בעיכול המזון וספיגתו, ועיקר תפקידו של המעי הגס בספיגת המים והמלחים ויצירת הצואה.

מצגת הממחישה את דרך פעולתה של מערכת העיכול  

המצגת מתוך אתר מעגל התזונה , באדיבות המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מטח ), ובאדיבות המרכז לחינוך מדעי טכנולוגי, אוניברסיטת תל-אביב  

המעי הדק הוא צינור ארוך ומפותל שאורכו אצל באדם בוגר כ-7 מטרים בקרוב. מבנהו מאפשר ספיגה יעילה של חומרים מהמעי למחזור הדם ומשם לתאי הגוף. פני השטח של המעי מקופלים בקפלים רבים להגדלת פני השטח (פני השטח של המעי נעים בין 200 מ"ר – 500 מ"ר. לשם השוואה – שטחו של מגרש כדורסל הוא 365 מ"ר). המעי הדק מתחלק לשלושה חלקים: התריסריון, המעי הריק והמעי העקום .

חלקו הראשון של המעי הדק הוא התריסריון. שמו נקבע היות שאורכו שווה לרוחב של תריסר אצבעות. התרסריון מקבל מהקיבה כמויות מעובדות חלקית של מזון בכל פתיחה של השוער. עיקר תפקידו הוא עיכול כימי של המזון. כלומר- פירוק האוכל על ידי אנזימים שונים. האנזימים מפרקים את הפחמימות והחלבונים ומתחילים את תהליך פירוק השומנים.

האנזימים המפרקים את המזון מופרשים לתריסריון מבלוטת הלבלב, כמו גם סודיום ביקרבונט שתפקידו לנטרל את חומציות המזון. כתוצאה מכך, התריסריון איננו חומצי כמו הקיבה אלא נטרלי. בנוסף מופרשים גם חומרים בשם מיצי מרה המזרזים את פירוק השומנים המופרשים למעי הדק מהכבד.

המעי הריק מחבר את התריסריון עם המעי העקום. סופו של המעי העקום הוא במסתם ה- האילאו-צקלי (ileocaecal valve ,valva ileocaecalis). בצידו השני של המסתם ממשיך המעי הגס. המסתם עשוי קרומים המונעים זרימה חוזרת של המזון מהמעי הגס למעי הדק.

תוצרי המזון שכבר עוכלו כראוי נספגים בדפנות המעי המרושתות בכלי דם וכלי לימפה המעבירים תוצרים מסוימים לעיבוד נוסף בכבד.

חלק של המעי הממשיך את המעי הדק ומגיע עד לפי הטבעת.  אורכו כ-1.5 מטרים. מחולק לשלושה חלקים: התוספתן (appendix), הכרכשת (colon), והחלחולת (rectum). תפקידו של המעי הגס הוא בעיקר בספיגת כמויות גדולות של מים ומלחים מהמזון הלא מעוכל שמגיע מהמעי הדק על ידי תנועות שריריות המכונות פֶּרִיסְטַלְטִיקָה.

למרות שרוב החומר עובד כבר במעי הדק, הרי שישנם תוצרי מזון, בעיקר תאית, שאינם מעוכלים. חשיבותם טמונה ביכולתם לעודד את תנועת הפריסטלטיקה של המעיים ובכך לייעל את תפקוד המעיים בפינוי חלקי הפסולת של שאריות החומרים שנותרו.

המעי הגס באדם. תצלום רנטגן תוך שימוש בחומר ניגוד (צילום: Gettyimages Imagebank)

במערכת העיכול עוברת כמות נוזלים של כ-9 ליטרים ביממה כאשר 2 ליטר בקירוב מגיעים מהמזון. שאר הנוזלים מופרשים מחלקי מערכת העיכול השונים כלבלב וכיס המרה. רוב הנוזלים נספגים דרך דפנות המים בחזרה לזרם הדם. לדפנות המעיים יכולת ספיגה גבוהה ביותר ולכן כ-99% מהנוזלים נספגים חזרה.

במקרי זיהום רבים, נפגעת יכולת הספיגה של המעיים ולכן הנוזלים נשארים בהם ואינם עוברים לדם וכך נוצרת תופעה של הפרשה מזורזת של צואה (שלשול). חיידקי כולרה, סלמונלה ושיגלה הם בין האחראים לתופעה זו.

המעי הגס מכיל מושבות רבות של חיידקים ידידותיים לגוף כחיידקי קולי. בנוסף לפירוק חלקי מזון שטרם פורקו, תרומתם העיקרית היא פעולתם נגד חיידקים גורמי מחלות. חלקם אף מפרישים ויטמינים שונים החיוניים לגוף, כויטמין K החשוב להליך קרישת הדם.

את השאריות הלא מעוכלות של המזון יחד עם הפסולת, דוחפים המעיים לכיוון המעי הישר ומשם הם נעים לפי-הטבעת.

לעמוד הפרויקט - לחצו כאן