| ערכים קשורים |  | |
| תחומים קשורים | | |
| | פרשנות המקרא
פרשנות המקרא, פירוש והסבר לפסוקים ומלים בלתי-מובנים במקרא לצורך הבנה וקביעת הלכות. פרשנות המקרא החלה בתקופת עזרא ונחמיה
על ידי הסופרים, אשר פירשו את התנ"ך כפשוטו או על ידי תרגום. בתקופת המשנה
והתלמוד
עסקו התנאים
והאמוראים בפרשנות
באופן שהכין את התשתית להלכה
ולאגדה.
הפרשנות התחדשה אחרי הכיבוש המוסלמי בארצות הים התיכון.
ראשון הפרשנים בתקופה זו (שכתב ערבית) היה סעדיה בן יוסף
גאון, שחיבר פירושים לתורה, ולספרי איוב, משלי ותהילים ואף הקדים לפירושים הקדמות כלליות. תנופה רבה להתפתחות הפרשנות נתנו הקראים,
שדחו את התורה שבעל-פה.
לפריחה הגיעה הפרשנות בספרד; לא היה כמעט חכם בספרד שלא עסק בפירוש המקרא, בהם יהודה בן דוד חיוג' המדקדק, משה הכהן אבן ג'יקטילה, יהודה אבן בלעם, יצחק אבן גיאת איש ההלכה ויצחק אשכנזי הדיין. כתביהם של פרשני ספרד, שכתבו עברית וערבית, אבדו ברובם ורק חלקם השתמרו בכתבי אחרים ובגניזת
קהיר.
גדולי הפרשנים שקמו בספרד היו אברהם אבן עזרא
(ראב"ע) ומשה בן נחמן
(הרמב"ן). פירושיו של אברהם אבן עזרא, המבוססים על יסודות הדקדוק והפשט, נפוצו בארץ ישראל והם מודפסים עד היום במהדורות המקובלות של "מקראות גדולות".
אבן עזרא כתב לעתים יותר מפירוש אחד לספרים שונים של המקרא, אך לא כולם הגיעו לידינו.
הרמב"ן כתב את פירושו לתורה בספרד וסיים אותו בא"י. פירושיו הארוכים כוללים גם ענייני הלכה
וקבלה. הוא גם פירש את ספר איוב ואת ישעיה פרק נ"ג. בפירושו זה הוא מתעמת עם הפירוש הנוצרי שניתן לפרק. גם פרשנותו של הרמב"ן הודפס ונכלל ב"מקראות גדולות".
גדול פרשני צרפת - וגדול הפרשנים בכל הדורות - היה שלמה בן יצחק
(רש"י), שפירש כמעט את כל המקרא על דרך ההלכה, המדרש וענייני לשון. פירושו זכה לפופולריות רבה בתפוצות ישראל, וחדר גם אל מוסדות לימוד נוצריים.
עם פרשני צרפת החשובים נמנים גם יוסף קרא, יוסף בכור שור ואליעזר מבלגנצי. אבל מכולם התפרסם נכדו של רש"י, שמואל בן מאיר
(רשב"ם), מראשוני בעלי התוספות שפירש כנראה את רוב ספרי המקרא. רוב פירושיו לא שרדו, מלבד אלה שהתייחסו לתורה ומעט מפירושיו לנביאים וכתובים. פירושו של הרשב"ם כתוב על דרך הפשט, ולעתים בניגוד להלכה; הוא נכתב כהשלמות לפירוש רש"י ואינו פירוש רצוף.
עם פרשני צרפת וספרד נמנים פרשני פרובאנס, ששאבו משתי התרבויות השכנות ומזגו ביניהן. בולטת ביניהם משפחת קמחי - יוסף האב ובניו משה ודוד
(רד"ק). רד"ק נודע בפירושו לספר בראשית, לספרי הנביאים ולכתובים: תהילים, משלי ודברי הימים (וכן פירש את פרשיות גן העדן, קין והבל ויחזקאל פרק א'). בעיקרו של דבר זהו פירוש על דרך הפשט, שבו הובאה גם גישה בלשנית ופילולוגית; הוא כתוב בלשון בהירה שחיבבה אותו על הקוראים. פירושו נתחבב גם על הנוצרים בתקופת הרנסנס.
תקופה חדשה נפתחת לפרשנות המקרא עם פירושיו של משה מנדלסון
וחבורתו ("הביאור"). פירושיהם מבוססים על פרשנות המקרא המסורתית, בשילוב עם רעיונות באסתטיקה של השירה והסגנון שנאספו מחקר המקרא הנוצרי. "הביאור" השפיע רבות על יהדות גרמניה ומערב אירופה ועל המשכילים במזרח אירופה.
נגד המגמות ברוח ההשכלה,
נכתבו פירושים פרי עטם של אליהו בן שלמה זלמן
(הגאון מוילנה), יעקב צבי מקלנבורג בעל "הכתב והקבלה", נפתלי צבי יהודה ברלין
(הנצי"ב) בעל "העמק דבר", מאיר ליב בן יחיאל מיכאל
(מלב"ים) שפירש את המקרא כולו כדי להילחם ברפורמה, ושמשון (בן) רפאל הירש.
מקום של כבוד תופסת הפרשנות המשתמשת בחקר המקרא, אבל יותר משהיא באה לפרש את הכתוב היא מבקשת לחשוף את תולדותיו, תולדות הספר וחיבורו, ואת הרעיונות המובעים בו. הפרשנות המודרנית היא ענף מענפי חקר המקרא
המודרני.
יש לכם הערה לערך ?
|
הדפס
