פרשנות המקרא, פירוש והסבר לפסוקים ומלים בלתי-מובנים במקרא לצורך הבנה וקביעת הלכות. פרשנות המקרא החלה בתקופת עזרא ונחמיה על ידי הסופרים, אשר פירשו את התנ"ך כפשוטו או על ידי תרגום. בתקופת המשנה והתלמוד עסקו התנאים והאמוראים בפרשנות באופן שהכין את התשתית להלכה ולאגדה. הפרשנות התחדשה אחרי הכיבוש המוסלמי בארצות הים התיכון.
ראשון הפרשנים בתקופה זו (שכתב ערבית) היה סעדיה בן יוסף גאון, שחיבר פירושים לתורה, ולספרי איוב, משלי ותהילים ואף הקדים לפירושים הקדמות כלליות. תנופה רבה להתפתחות הפרשנות נתנו הקראים, שדחו את התורה שבעל-פה.
לפריחה הגיעה הפרשנות בספרד; לא היה כמעט חכם בספרד שלא עסק בפירוש המקרא, בהם יהודה בן דוד חיוג' המדקדק, משה הכהן אבן ג'יקטילה, יהודה אבן בלעם, יצחק אבן גיאת...
