מרים המגדלית

בספרי הבשורה נזכר השם מרים בשני מקרים נוספים: מרים מבית עניה (אחותה של מרתה; לוקס י, לח-מב; יוחנן יא, א-מה), ומרים החוטאת (לוקס ז, לו-מ), אשר משחה את רגליו של ישוע בשמן. הכנסייה היוונית-אורתודוקסית רואה כל אחת מהן כדמות קדושה בפני עצמה. הכנסייה הקתולית, לעומת זאת, מזהה את מרים המגדלית עם דמויותיהן של שתי הנשים האחרות הנקראות בשם מרים. על פי המסורת שהתקבלה למן המאה ה-6 לספירה בהשפעתו של האפיפיור גרגוריוס ה-1 ("הגדול"), היתה מרים המגדלית זונה, או קְדֵשָׁה (העוסקת בזנות פולחנית), אשר הודות לישוע ניצלה מסקילה ולאחר מכן חזרה בתשובה. ואולם, למסורת זו אין כל עדות, ולו ברמז, בברית החדשה. המחקר המודרני ייחס את המסורת למנגנון התעמולה הכנסייתי, שביקש להאדיר את ישוע. בסופו של דבר, בתקופה המודרנית התנערה אף הכנסייה מן המסורת הקדומה, וקבעה כי מרים המגדלית לא היתה זונה.  

כנסיית מריה מגדלנה בהר הזיתים בירושלים (צילום: רון פלד)

מרים המגדלית נמנית עם הדמויות הנערצות בנצרות, בין היתר בשל קרבתה לישוע, והיא משמשת כפטרוניתם של החוזרים בתשובה. כנסיות רבות נבנו לכבודה, בצרפת (כנסיית "מדלן" בפריס), באיטליה ובמקומות נוספים בעולם. על הר הזיתים בירושלים ממוקמת כנסיית מריה מגדלנה; הכנסייה נבנתה בשנת 1886 על ידי הצאר הרוסי אלכסנדר ה-3 (שהקדיש אותה לזכר מריה אימו) בסגנון רוסי מובהק, וכוללת שבע כיפות דמויות בצל. באמנות תיארו את מרים המגדלית ציירים ופסלים ידועים בהם מיכאלאנג'לו, דונטלו, בוטיצ'לי, רובנס ואחרים.