מִשְׁלֵי, הספר השני בקובץ ספרי כתובים; אוסף של משלים ואמרות חכמים המקובצים בכמה ילקוטים. נמנה עם ספרות החוכמה המקראית, ומיוחס לשלמה המלך על שום הכותרת של ילקוטו הראשון.
לספר משלי מטרה דידקטית: "לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה... לתת לפתאים ערמה לנער דעת ומזמה..." (א, ב-ז). אין בו נושא אחיד, כי אם המשל החוכמתי למיניו. סידורם של המשלים בתוך הילקוטים הוא אסוציאטיבי, לפי צורות חיצוניות או עניינים. שני הילקוטים הראשונים (א-ט; י-כב, טז) מיוחסים לשלמה המלך. לאחריהם שני הילקוטים של דברי חכמים (כב, יז-כד, כב; כד, כג-לד). לאחריהם ילקוט של דברי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיהו מלך יהודה (כה-כט); ילקוט דברי אגור בן יקה (ל), ילקוט דברי למואל מלך משא (לא, א-ט) והמזמור האלפביתי "אשת חיל"...
