| ערכים קשורים |  | |
| תחומים קשורים | | |
| | משנה
Mishna
משנה, הקובץ המוסמך הראשון של התורה שבע"פ. עד ימיו של רבי יהודה הנשיא
(המאה ה-2 לספירה) אסור היה לכתוב את המשנה ולא היה נוסח כתוב מוסמך לתורה זו. חכמים אחדים ודאי רשמו לעצמם את המסורות שקיבלו ואת דעותיהם שלהם, וכן הועלו על הכתב פסקים של בתי דין ועדויות על הלכות מסוימות. אולם לא היה בנמצא ספר מחייב שהקיף את כל דיני התורה שבע"פ, ערוכים בסדר כלשהו.
מדרשי
ההלכה קישרו הלכות לפסוקי תורה כדי להקל על זכירתן, אבל גם הם לא היו מוסמכים ומחייבים, ויצאו מבתי מדרש שונים. משנתרבו התקנות והדינים החדשים, בעיקר אלו שהוצבו כסייגים למנוע עברות על מצוות קודמות ראה יהודה הנשיא כי התורה החלה להשכח מעם ישראל, גם עקב הכבדת השלטון הרומי והחליט לגבש קובץ מאורגן ומסודר, שבו הוצגו הדעות המבוררות והוכרע הדין ביניהן. זוהי המשנה - המסמך החשוב ביותר ביהדות אחרי התורה שבכתב. המשנה נחלקת לשישה סדרים: זרעים,
מועד,
נשים,
נזיקין,
קדשים
וטהרות.
כל סדר מחולק למסכתות,
כל מסכתא לפרקים וכל פרק למשניות. סך כל המסכתות - 63, ובהן 523 פרקים. במקור היו פחות מסכתות, שכן כמה מהן צורפו יחד למסכת אחת. לדוגמה: בבא קמא,
בבא מציעא
ובבא בתרא
היו למסכת אחת - נזיקין - שבגלל אורכה חולקה בתקופה קדומה לשלוש.
רוב ההלכות במשנה מנוסחות בצורה קָזוּאיסטית - כמקרים קונקרטיים ולא ככללים משפטיים מופשטים. יש הכוללות סיכום מופשט לצד "סיפור המעשה", ויש (אם כי מעט) המנוסחות בצורה מופשטת טהורה. ההלכות מובאות בשם אומרן, גם אם אין הוא המקור, אלא רק מוסר מסורת שהיתה בידו. דעת הרוב מובאת בשם "חכמים", או בלי כל שם ("תנא קמא").
ממקורות תנאיים אחרים (כגון התוספתא
ומדרשי ההלכה) אפשר לפעמים לעמוד על תהליך העריכה של יהודה הנשיא, ולראות כיצד בחר מתוך החומר שהיה לפניו. חלק גדול מהמשנה שבידינו נלקח ככל הנראה ממשנתו של עקיבא בן יוסף,
שהגיעה לידי יהודה דרך תלמידי תלמידיו. יש משערים שיהודה התכוון לערוך קודקס מוסמך של ההלכה, כדי לשים קץ למחלוקות הרבות שנבעו בחלקן הגדול ממחלוקות בית הלל ובית שמאי,
וכך לאחד את העם. אחרים סוברים שלא זאת היתה כוונתו, שכן הוא שיקף במשנה חילוקי דעות רבים; לדעתם, ביקש יהודה לבור את הדעות המוסמכות (אף שהן חלוקות) ולהעלותן על הכתב, משהבין כי בתנאים שנוצרו אחרי חורבן הבית אין לסמוך על המסירה בע"פ מדור לדור.
המשנה נחתמה על יד יהודה הנשיא בתחילת המאה ה-3 לספירה ולאחר מרד בר כוכבא.
שושלת הקיסרים הרומיים הפלביים הוחלפה ע"י שושלת הסיברים שהתנהגותם כלפי היהודים היתה טובה ונוחה יותר, עד כדי כך שהקיסר אנטוניוס (קרקולה) נחשב לאחד מידידיו הטובים של יהודה הנשיא.
מיד אחרי חתימת המשנה החלה מלאכת פירושה וביאורה. בעבודה זו השקיעו את מרצם דורות של אמוראים
בא"י ובבבל; סיכום מאמציהם מובא בתלמוד
הירושלמי ובתלמוד הבבלי. לראשונה נדפסה המשנה בספרד (ב-1485 בקירוב), אך ממהדורה זו שרדו רק דפים אחדים. לכן נחשבת המשנה שנדפסה בנפולי ב-1492 למהדורה המוסמכת הראשונה; זו שרדה בשלמותה, והיא כוללת את פירוש הרמב"ם. מאז יצאו מהדורות אין ספור. על המשנה נכתבו פירושים רבים, בהם פירושו של עובדיה מברטינורו
ו"תוספות יום-טוב"
מאת יום טוב ליפמן הלר,
הנדפסים במהדורות רבות. מהפירושים החדשים יצוינו מפעליהם של חנוך אלבק
ופנחס קהתי, ששניהם זכו לתפוצה רבה.
יש לכם הערה לערך ?
|
הדפס
