| ערכים קשורים |  | |
| תחומים קשורים | | |
| | משנה תורה
משנה תורה (נקרא גם "יד החזקה"; 1177), ספר פסקי הלכה מאת משה בן מימון
(הרמב"ם). מטרתו העיקרית לתת לפני אנשים "שהתקשו בהבנת ההלכות ותשובת הגאונים - שלא לדבר על ספרות האמוראים והתנאים - חיבור שיכלול את כל התורה שבע"פ מימות משה רבנו ועד סוף תקופת הגאונים, בצורה פשוטה וחד-משמעית" (מתוך הקדמת המחבר).
הספר נקרא "משנה תורה" "לפי שאדם קורא בתורה שבכתב תחילה ואח"כ הוא קורא בו ויודע ממנה התורה שבע"פ כולה. ואין צריך לקרות ספר אחד ביניהם" (שם). נקרא גם "יד החזקה" משום שהוא מחולק ל-14 (י"ד) ספרים (ספר המדע, אהבה, זמנים, נשים, קדושה, הפלאה, זרעים, עבודה, קורבנות, טהרה, נזקים, קניין, משפטים, שופטים).
הספר הוא ראשון מסוגו, ומתאפיין בארבע תכונות עיקריות: 1. הוא כולל את כל תרי"ג המצוות לפרטיהן, גם אלה שנהגו רק בזמן שבית המקדש היה קיים. נכללו בו גם עקרונות אמונה, מוסר ופילוסופיה, אסטרונומיה, רפואה ומדעים אחרים, שבאו להבהיר עניינים הלכתיים. חלק גדול מחלקו הראשון - "ספר המדע" עוסק בפילוסופיה יהודית ובעקרונות אמונה. 2. הספר נחלק ומסווג לפי נושאים ל-14 ספרים, כאמור, ובהם 83 מחלקות המכונות "הלכות", בכ-1,000 פרקים, שבהם כ-15,000 סעיפים. עקרונות החלוקה וריבוים היו בגדר חידוש בספרות ההלכה. 3. הספר מציין רק את פסק ההלכה, בלי להזכיר את מחברו, את מקורו בספרות ההלכתית ואת הדעות החולקות. 4. הספר נכתב בעברית משנאית פשוטה וקלה.
חדשנותו עוררה פולמוס גדול וביקורת חריפה; בעיקר נטען שהואיל ולא הוזכרו מחבריהם ומקורותיהם של פסקי ההלכה השונים והדעות החולקות עליהם, עלול השימוש בו (ככוונת הרמב"ם) לגרום ניתוק משלשלת ההלכה ולהפסקת לימוד התלמוד; ובעקבות זאת - להבנה בלתי נכונה של "משנה תורה" עצמו. הרמב"ם טען שהזכיר בהקדמתו את שלשלת המסורת ממשה רבנו עד סוף האמוראים, וכשאין מחברו של פסק מסוים נזכר, משמע שנתקבל בהסכמת הרוב. עוד טען שעדיף פסק הלכה מתוך ספר בלי ידיעת התלמוד על בוריו, מאשר הסתבכות בהבנת התלמוד שתגרור פסיקה מוטעית. ועוד ציין שהיה בדעתו לחבר ספר נפרד ובו מקורות "משנה תורה", אך לא הספיק לעשות זאת. מטרתו, להביא לידי אחידות בהלכה, הושגה רק בחלקה.
ל"משנה תורה" חוברו מאות פירושים, ובהם "השגות הראב"ד" מאת אברהם בן דוד מפושקירה
(המאה ה-12), החולק על דברי הרמב"ם במאות הלכות; "הגהות מימוניות"
מאת מאיר הכהן מרוטנבורג (תלמידו של מאיר בן ברוך מרוטנבורג), שבו הובאו דעות חכמי אשכנז וצרפת על פסקי ההלכה השונים; "מגיד משנה" לווידאל יום-טוב מטולושה (המאה ה-14); "כסף משנה" ליוסף בן אפרים קארו;
"פירוש הרדב"ז" לדוד בן שלמה אבן (אבי) זמרא (המאה ה-16); "לחם משנה" לאברהם די בוטון
(המאה ה-16); "משנה למלך" ליהודה רוזאנס (המאה ה-16).
יש לכם הערה לערך ?
|
הדפס
